"השכר הריאלי של העובדים בישראל לא עלה מאז 1999", כך גילה פרופ' יוסי זעירא (האוניברסיטה העברית) בדיון שנערך לאחרונה במכון ון ליר בירושלים, לקראת תקציב המדינה. "איך הגענו למצב החמור, בו הממשלה הקטינה את ההוצאה החברתית בצורה ניכרת במשך עשור שלם", הקשה פרופ' זעירא.

 

הפגנה של עובדות סוציאליות למען תוספות שכר במסגרת השביתה שנערכה במארס אשתקד (צילום: מטה המאבק של העובדים הסוציאליים)

 

לדבריו, הסתלקות הממשלה מאחריותה החברתית מתבטאת בשלושה אופנים עיקריים: במדיניות הורדת המסים, בחלוקה הפחות-ופחות-שוויונית של פירות הצמיחה בכלכלה, וביצירת הפחדה מתמדת בציבור. לדבריו, "זו הולכת שולל מצד האוצר והממשלה, לטעון כי ללא קיצוצים וללא הקטנת מעורבות הממשלה בחברה ובכלכלה – נחזה בהתמוטטות המשק". עוד הדגיש כי "נציג המפלגה הרפובליקאית הנאמן ביותר בישראל, ראש הממשלה בנימין נתניהו, קיצץ בהתמדה בתשלום במסים, בשם הצמיחה. האם הקטנת מסים תורמת לצמיחה? אני לא יודע. אין מחקרים המצביעים על כך. מה שברור הוא שהקטנת המסים תורמת להעמקת הפערים".

עוד הדגיש פרופ' זעירא, כי מאז 1983 צומח המשק הישראלי, בממוצע, בכ-1.7% מדי שנה (בניכוי הגידול באוכלוסייה). זאת, לעומת גידול התוצר בארה"ב באותן השנים, שעומד על 1.1%. אך מסתבר, כי בניגוד לטענת הממשלה, גידול זה לא מתורגם לעלייה בשכר העובדים.

 

לשנות הכול כדי לא לשנות דבר

 

בכנס הוצג דו"ח לקראת תקציב המדינה, אשר חובר בידי קבוצת כלכלנים מהתכנית לכלכלה וחברה במכון ון ליר. מחברי הדו"ח – לאה אחדות, פרופ' מישל סטרבצ'ינסקי ופרופ' אביה ספיבק – קובעים כי "אמינות המדיניות המאקרו־כלכלית של ישראל נסדקה, על רקע הגידול בגירעון מעבר ליעד שנקבע ל-2012, הביצוע העודף בהוצאה מעבר לתקציב המקורי, וההתחייבויות העודפות בהוצאה הציבורית לשנתיים הקרובות".

לדבריהם, על הממשלה החדשה להחליט כיצד לפתור את מה שהם מכנים "בעיית ההתחייבויות העודפות של 14 מיליארד שקל מעבר למותר". כמו כן, יהיה עליה להחליט "האם להעלות מסים בכ-5 מיליארד שקל, כדי לעמוד ביעד הגירעון של 3% תוצר".

למרבה הצער, דו"ח זה אינו חורג מהחשיבה הניאו-ליברלית הרווחת באוצר ובבנק ישראל, ואף נכתב בו ש-"כינון הממשלה החדשה מספק הזדמנות לעצב תוכנית כלכלית חדשה לישראל, תוכנית שתענה על צורכי המשק מחד  גיסא,  ותחזיר  את  אמינות  המדיניות המאקרו־כלכלית מאידך גיסא. חשוב שהממשלה תקיים חלק ניכר מהתחייבויותיה כדי לטפל בצורכי המשק, אך רצוי גם לדחות חלק מההתחייבויות לשנים הבאות". עם זאת, נאותו מחברי הדו"ח להסכים, כי "על רקע הגידול בעוני ובאי-השוויון, והירידה בתרומת תשלומי ההעברה להפחתתו, אין מקום לקיצוץ נוסף בהוצאה על תשלומי ההעברה".

השינוי משמעותי ביותר שמציע הדו"ח – הוא הטלת מס עיזבון. מס עיזבון היה קיים מאז קום המדינה ועד 1981. ועדת בן-בסט המליצה על הטלת מס עיזבון בגובה של 10%, החל מעיזבונות ברמה של 2 מיליון שקל. מדובר בהכנסות למדינה בשווי 3.5 מיליארד שקל בשנה, כ-0.4% מהתוצר.

כלכלני מכון ון ליר מעריכים כי "הממשלה החדשה תידרש לאמץ את היעדים הפיסקאליים של הממשלה היוצאת, המחייבים קיצוצים בהוצאות המיועדות ל-2013 בהיקף של 14 מיליארד שקל לפחות". אך כאן טמונה הבעיה: אם דו"ח מכון ון ליר אמור להתוות תקציב "חלופי" לתקציב הגזירות הניאו-ליברלי, אז מדוע מאמצים מחבריו את כל הנחות היסוד של תקציב האוצר?

בין העקרונות של משרד האוצר, עליהם מחברי הדו"ח לא מערערים: המשך הכיבוש והבנייה בהתנחלויות, שמירה על "מסגרת התקציב", ואי-הצבת יעדים חברתיים חדשים.

 

יצוין כי חרף העובדה שהדו"ח מקבל, על פניו, את הקו של הממשלה, הרי שבדיון במכון ון ליר בלטו בהיעדרם נציגי משרדי ראש הממשלה והאוצר, אשר הודיעו ברגע האחרון כי לא יגיעו. בריאיון ששודר ברשת ב', כשעתיים לפני תחילת הכנס, אמר שר האוצר יובל שטייניץ כי המלצות ון ליר הן "הזויות". התבטאות זו מלמדת, שבכוונת הממשלה החדשה-ישנה לנקוט במדיניות צנע נוקשה מתמיד.

 

האם בכלל יש צורך בקיצוץ?

 

המשנה לנגיד בנק ישראל, קרנית פלוג, אמרה בתשובה לשאלה של מנחה הדיון, העיתונאי שאול אמסטרדמסקי, כי הבחירה איפה לקצץ "היא בחירה חברתית, ואותה יקבעו נבחרי הציבור", וגם כי "את ההשקעה בתשתיות צריך לבחון לפי תשואתן הכלכלית".

 

אך מי שחלק על הקביעה לפי יש לקצץ בתקציב, היה דווקא מנכ"ל האוצר לשעבר, פרופ' אבי בן-בסט. לדבריו, יש לבטל פטורים הניתנים לתאגידים גדולים, אשר לפחות רבע מתוצרתם מיעודת לייצוא. הוא גילה כי תאגידים אלה משלמים שיעורי מס מצחיקים: אלה מהם שמפעליהם ממוקמים במרכז הארץ משלמים מס בגובה 12%, ואילו אלה שמפעליהם בפריפריה – משלמים לא יותר מ-6% מס.

 

"בשנה האחרונה, בעקבות המלצות ועדת טרכטנברג, קיצץ שר האוצר במס שאותו שילמו חברות אלה", מסר פרופ' בן-בסט, והוסיף: "ביטול הפטורים לחברות הגדולות, יכולים להניב הכנסה שבין 5 ל-7 מיליארד שקל, אשר באמצעותה ניתן למנוע את הקיצוץ בתקציב". הוא הדגיש כי הדיון כולו נשען על הערכות בלבד, "משום שכדרכם בקודש, אנשי האוצר טרם מסרו נתונים אמינים על היקף הגירעון, ונתונים נוספים החיוניים כדי לנתח את השנה שחלפה ולהעריך את הצפוי בתקציב".

 

המאמר פורסם בגיליון השבוע של "זו הדרך":

http://maki.org.il/he/http://maki.org.il/images/stories/zo/2011/zoohaderech.pdf