תאיר קמינר (19) סירבה הבוקר (ראשון) להתגייס לצה"ל ולשרת את הכיבוש. בשיחה עם 'זו הדרך' היא מספרת על החלטתה לסרב ועל החשיבות שבערעור הקונצנזוס הפוליטי המיליטריסטי.
תאיר קמינר (צילום: מסרבות)
מדוע את מסרבת להתגייס לצה"ל?
כשהייתי בת 9 הייתי בהפגנה ישראלית-פלסטינית שפוזרה בגז מדמיע. זו הייתה חוויה מפחידה ומבלבלת מאוד. איך הצבא "שלי" – זה שלמדתי על גבורתו בבית הספר – גורם לי להרגיש כל כך לא בטוחה? איך יתכן שלא חוקי להפגין למען החופש והחירות של אוכלוסיות בארץ? אני חושבת שהאירוע ההוא עורר בי ביקורת כלפי הדברים שלפני כן היו נראים לי מובנים מאליהם.
המשפחה שלי האירה נקודת מבט שונה מאד ממה ששמעתי בבית הספר: ההרצאות של סבא שלי, ראובן קמינר, ארגון נשים בשחור בו משתתפת סבתא שלי, דפנה קמינר, הסירוב המצפוני של בני משפחתי נועם ומתן קמינר. ולמרות הסביבה הזו, מעולם לא ידעתי האם אתגייס או לא. הייתי חייבת להחליט בעצמי.
שנת השירות, אותה סיימתי לאחרונה בדרום הארץ, הייתה גם שנת בחירות. בפעם הראשונה התעניינתי, למדתי והתחלתי להבין מה קורה. ראיתי את ההשפעה של המצב המדיני על הילדים בשדרות, והתעניינתי במה שקורה בשטחים. אני חושבת שכל מי שתחליט שהיא רוצה לדעת יותר, תתגבר על המחסום הרגשי הענק ותבדוק ותעמיק בכל מה שקורה, עשויה לשקול גם היא לסרב.
לפי גישה רווחת, רק התחברות למיינסטרים יכולה להביא הישגים פוליטיים. את מסרבת לעשות את הבחירה הזו ו"לשנות מבפנים". למה?
הבעיה היא שהמיינסטרים לא אמור להיות בצבא. הסירוב שלי נועד לגרום לאנשים לפקוח עיניים. לצערי הרב, סירוב היום לא צריך להיתפס כפעולה כל-כך רדיקאלית כי הצבא והממשלה שלנו כבר חצו יותר מדי גבולות. אם נצליח להראות לאנשים במה הם לוקחים חלק – נשבור את השקר שאין קשר בין פוליטיקה וגיוס לצבא. הרבה יותר אנשים יסרבו. במציאות שלנו, להצטרף למיינסטרים זה לקחת חלק בפשעים. הבעיה עם 'לשנות מבפנים' היא שהמערכת משומנת מידי. המדינה, הצבא, החיילים – הכול חלק ממערכת מפלצתית שלא ניתן לשנות אותה מבפנים.
במעשה שלך את בוחרת להדגיש עמדה עקרונית פוליטית בנוגע לגיוס. מדוע?
יש הרבה אנשים שלא מתגייסים לצבא, מסיבות שונות, במיוחד בתל אביב. כדי להצליח לעורר שיח בנושא הכיבוש, כדי לא לתת לכל החברים החיילים שלי להמשיך להרגיש בנוח עם זה שהם חלק מהמערכת, וכדי לתפוס תשומת לב של אנשים ואולי לפתוח להם את העיניים – צריך לעשות משהו מעט חריג. אני מראה שיש כאן בעיה. זו בעיה שקל להתעלם ממנה. הצליחו להעלים מעינינו, בני הנוער, את הקשר בין פוליטיקה וצבא, וחשוב לי להבהיר ולשים דגש בקשר הזה.
מה יכול לצאת מסירוב ברמה הפוליטית?
אני מקווה שהסירוב ייתן אומץ לעוד אנשים לסרב. להפיץ את הרעיון. בין אם ברמה הבסיסית ביותר – שאנשים ידעו שאפשר להתנגד, ובין אם ברמה יותר אישית של בחירה לסרב להתגייס לצבא. חשוב לי לשבור את התפיסה שכל מה שקורה מסביבנו נורמאלי. אנשים התרגלו יותר מדי זמן למציאות של מלחמה וגם ל"עובדה" שאין אלטרנטיבה.
המצב הפוליטי בארץ קשה מאוד בתקופה האחרונה. איך האירועים האלה משפיעים על הבחירה שעשית?
כל מה שקורה, מההתבטאויות הקשות של חברי הממשלה, דרך ההתמודדות עם הרצח בדומא, סערת שוברים שתיקה או ה"מצב הביטחוני" – הדברים האלה מזכירים לי שאני עושה את הבחירה נכונה. לצערי הרב המצב מדרדר וזה מבהיר שאני חייבת לעמוד נגד כל מה שקורה.
איזה מסר היית רוצה להעביר באקט הסירוב שלך לבני נוער בגילך בארץ, יהודים וערבים?
הדבר החשוב ביותר הוא חשיבה ביקורתית. בשום מצב אנחנו לא צריכים לקבל את מה שאומרים לנו כמובן מאליו. עם כל הכבוד למחנכים, להורים או לכל אדם אחר שלוקח ולהבין את הדברים לעומקם בעצמנו.
התודעה שנוצרה שאין ברירה אחרת היא המפחידה ביותר. כשאין ברירות אין גבול למה שיכול לקרות. אין גבולות מוסריים ואין קווים אדומים. הכול נעשה לגיטימי מתחת לתירוץ של "אין ברירה". ולכן חשוב שכולנו נזכור ונאבק למען הברירות. למען האלטרנטיבות של שלום, שוויון ושמירה על אנושיות. במיוחד עכשיו כשמנסים כל כך בכוח להסתיר מאיתנו את האופטימיות.
ריאיון: נועה לוי
הצהרה שמסרה תאיר קמינר עם גיוסה לצה"ל באתר "הגדה השמאלית":
"מסרבות" בפייסבוק: https://www.facebook.com/mesarvot
