רבות נאמר ונכתב על המלחמה הרת האסון באוקראינה. המלחמה, בה פתחה רוסיה נגד אוקראינה, מפרה את החוק הבינלאומי. היא מפרה את ריבונותה של מדינה עצמאית ואת שלמותה הטריטוריאלית, אשר יחד עם אי-התערבות בענייניהן הפנימיים של מדינות, הם חלקים מרכיבים של המשפט הבינלאומי שיש לכבד תמיד.
אנדרוס קיפריאנו, לשעבר מזכ"ל המפלגה הקפריסאית אק"ל (צילום: המפלגה הפרוגרסיבית של העם העובד)
כולם חייבים לדבוק בעמדה זו, ללא קשר לזהות התוקפן והמותקף. לא יכול להיות שכאשר רוסיה תוקפת אנחנו צריכים לכעוס ולזעום, אבל כשארה"ב, נאט"ו או האיחוד האירופי תוקפות אנחנו "מעלימים עין" – וכמובן להיפך. ישנן דוגמאות רבות כאלה לצביעות מערבית: סרביה, עיראק, סוריה, אפגניסטן, לוב וכמובן קפריסין. כך גם לגבי זהות המותקף. מנהגן של רוב הממשלות להזדהות עם הקורבנות כאשר הם נוצרים או בלונדינים, ולהפגין אדישות כאשר הקורבנות הם מוסלמים או כהי עור, אינה מתקבלת על הדעת.
גם הצביעות של האיחוד האירופי בנוגע לסנקציות ראויה לציון. מול רוסיה ממצה האיחוד את כל קשיחותו, אבל כשהאינטרסים האסטרטגיים שלהם דורשים זאת (לדוגמא: נוכח הפלישה והכיבוש שביצעה טורקיה בקפריסין), מתעלמים מנהיגי אירופה או מסרבים להקשיב. אין לקבל את מדיניותו של האיחוד האירופי לפתוח את שעריו כשהפליטים הם בלונדינים, אבל לשלם לטורקיה להחזיק בהם כשהפליטים הם כהי עור.
ונשאלת שאלה נוספת: האם יש לנו זכות לשפוט ולבקר פעולות שהזינו סכסוכים בשנים האחרונות? תשובה שלילית על שאלה זו היא אנטי-דיאלקטית וצבועה, ולא מאפשרת לגבש תמונה מלאה של ההקשר ולהבין מה עומד על כף המאזניים בסכסוך זה, ובכל סכסוך אחר. התעלמות כזו משרתת רק את המטרות ארוכות השנים של המערב והימין, שמבקשים להטיל את האחריות למלחמה על אחרים ולהסתיר את אחריותם שלהם.
מהי הסיבה לקיומה של ברית נאט"ו כיום? האם אנחנו מקבלים את הטענה כי מטרתה להילחם בטרור? מהי הסיבה להתרחבותה לכל פינה בעולם? מדוע מנסה נאט"ו לכתר את רוסיה? האם אימצנו את הנרטיב לפיו נאט"ו היא המגן של המשפט הבינלאומי והצדק בכלל? האם הקצנו לנאט"ו את תפקיד השוטר בינלאומי?
ההיסטוריה של נאט"ו ופעולותיה כיום אינן מעידות על כך. להיפך, ההתערבויות של נאט"ו בכל פינה בעולם מחוללות רק אי-יציבות, מלחמות ואסונות. ברוב המקרים מבוססות התערבויות אלה על שקרים, ונעזרות בפוליטיקאים מקומיים שנאט"ו עצמה טיפחה ורוממה.
בסיום, גם אנחנו כאן בקפריסין צריכים להפיק לקחים מסוימים ממה שקרה באוקראינה. ארה"ב, נאט"ו והאיחוד האירופי דחפו את זלנסקי לנקוט פעולות מסוכנות (הצטרפות לנאט"ו, עימות עם רוסיה) באמצעות הבטחה שיתמכו בו. זלנסקי, שהאמין שיש לו גיבוי חזק, לקח סיכונים נגד רוסיה. כשרוסיה תקפה, המערב הבהיר שתמיכתו תהיה פוליטית וכלכלית בלבד. עלינו לזכור זאת למקרה שלנו, כאשר אנשים מתפתים לתקוות שווא ומטים אוזן לדברי רהב ריקים.
מסיבה זו, אנו מגנים את המלחמה הבלתי-אנושית וההרסנית – את המתקפה הרוסית. עם זאת, אנו מגנים גם את תפקידו של המערב. אנו דורשים לעצור את המלחמה, אבל גם את פירוק נאט"ו, שקיומו מסכן את כדור הארץ כולו.
אנדרוס קיפריאנו, "הרבגי"
