הכיבוש, מסתבר, משחית גם את הנכבש. המשורר הפלסטיני הנודע מחמוד דרוויש כתב פעם: "נהפוך לעם, אם נרצה. כשנדע שאיננו מלאכים, ושהרוע אינו מנת חלקם של אחרים". הרוע, ההרג ההמוני של מאות חפים מפשע – משני צידי הגבול – הם פשע. אין זה משנה אם הפשע מבוצע נגד אזרחים ישראלים או שקורבנותיו הם פלסטינים.

גם המאבק הצודק ביותר, ההומני ביותר והלגיטימי ביותר, מאבקם של מיליוני פלסטינים כדי לא לחיות תחת כיבוש, חייב להשתמש באמצעי מאבק לגיטימיים. מי שהזדעזע מההצתה הנאו-נאצית של משפחת דוואבשה, לא יכול לשתוק מול שחיטה דאעשיסטית של משפחה יהודית. מי שזועק נגד ירי על מתפללים במסגד, לא רשאי לשתוק על ירי בבית כנסת. מי שמתנגד לשפיכות דמים בל יבחין בין דם לדם.

אז מה עכשיו? גיבורי האולפנים, בעלי הפנסיה התקציבית השמנה, מציעים לכתוש, לכבוש, לשטח, להלום ולנקום בעזה האומללה, כאילו שזה לא נוסה קודם. הקונספציה ה"גאונית" של "מה שלא הולך בכוח יילך ביותר כוח" היא זאת שהביאה אותנו לזוועות אלה. צעירים עזתים של היום הם היתומים של צוק איתן ועופרת יצוקה. משפחתם נספתה, ביתם נהרס ועתידם השחיר באחת מתמונות הניצחון הקודמות.

ישראלים רוצים נקמה, כאילו הכל התחיל רק השבוע. בעיני פלסטינים, טבח 7.10 הוא מעין "נקמה" על העוולות שחווים מיליוני פלסטינים במשך עשרות שנים בשטחים הכבושים.  ואילו עבור רוב הישראלים הפגיעה הנפשעת והמתמשכת של מפעל הכיבוש וההתנחלויות בהמוני פלסטינים היא שקופה, רחוקה מהעין ומהלב. שנים שמק"י וחד"ש מזהירות מפני ההתעלמות מהסבל הפלסטיני לטובת פנטזיות על סלפי מול בורג' חליפה בדובאי. שנים שממשלות הימין מטפחות "הפרד ומשול" בין הגדה המערבית לרצועת עזה ובכך מחזקות את שלטון החמאס. כל זה נשעה במודע כדי למנוע כינון מדינה פלסטינית בצד ישראל. רבבות אזרחים – בעיקר פלסטינים אבל גם ישראלים – משלמים שנים את מחיר מדיניות הסיפוח של ממשלות ישראל לדורותיהן. עשורים של דיכוי ורמיסת זכויות בסיסיות התפוצצו לכולנו בפנים בשבת העקובה מדם.

ביום שבו נודע לי על הזוועה שחוותה ידידה יהודייה תושבת בארי, נאלצה משפחה של ידידה אחרת, פלסטינית מעזה, להתפנות מביתה. סביר להניח שעד להדפסת גיליון זה של 'זו הדרך', הבית שלה כבר לא יעמוד על תילו. גם בבארי הבית כבר לא יהיה אותו בית. מה שיישאר אצל שתיהן הן תחושות הכאב, האובדן, חוסר הביטחון והייאוש. כמה אנשים עוד יצטרכו לבכות ולהתאבל על יקיריהם ועל בתיהם לפני שנעצור ונבין, כי נקמה רק תוביל לעוד נקמה, לעוד מוות ושפיכות דם? עם "עין תחת עין" כולנו מתעוורים.

חרף הכאב והזעזוע, חייבים להתעלות ולהביט במציאות בעיניים: עדיין לא מאוחר מדי לעצירת ההידרדרות. חייבים להפסיק את האש מיד ולהוציא את כלל האזרחים ממעגל הלחימה; חייבים לשחרר את הנשים, הקטינים והזקנים המוחזקים בשבי בעזה ובכלא הישראלי; חייבים להפיל את הממשלה הממיטה אסונות כה רבים על שני העמים.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/124617