מאת לואי ותד
אותה אוניברסיטה בה למדנו מהי דמוקרטיה, למדנו מהן זכויות וחירויות, למדנו על אודות מאבקיהם של לוחמי חירות רבים, למדנו תיאוריות בדבר חופש הביטוי – היא גם אותה אוניברסיטה בה למדנו על בשרנו מהי צביעות.
אנשי ימין מפגינים בפתח אונ' ת"א בדרישה לבטל את הרצאתו של מוחמד כנאענה (צילום: אם תרצו)
בחודש מארס, אנו – תאי הסטודנטים של חד"ש ושל "בני הכפר" באוניברסיטת תל-אביב – הפצנו הזמנה לאירוע לציון 38 שנים ליום האדמה. בתגובה, פתח הימין הקיצוני בקמפוס בקמפיין הסתה נגד האירוע בכלל, ונגד מוחמד כנאענה (אבו-אסעד) בפרט. אנשי תנועת "אם תרצו" טענו כי אבו-אסעד – שבעבר היה מזכ"ל תנועת "בני הכפר", ושאמור היה להיות אחד הדוברים באירוע – הוא "מחבל וטרוריסט", וטענו כי הוא "מהווה סכנה לביטחון הציבור".
ערב האירוע, התכנסה הנהלת האוניברסיטה לדון מחדש בבקשתנו לקיימו כמתוכנן. אנשי "אם תרצו" הפגינו וזעקו, ולבסוף – האוניברסיטה ישרה איתם קו והודיעה על ביטול האירוע. נוסף על כך, האוניברסיטה אסרה את כניסתו של אבו-אסעד לשטח הקמפוס, "בשל שיקולים ביטחוניים". החלטה זו מהווה כניעה של הנהלת האוניברסיטה ללחציהם של גורמים פאשיסטיים וסותמי פיות.
אנו סבורים כי האוניברסיטה אמורה לספק לסטודנטים מרחב דמוקרטי להבעת דעותיהם ולקיום פעילויות פוליטיות, ללא הפרעה מצד בעלי עמדה מנוגדת. מחינו על כך שההנהלה יישרה קו עם מי שחותרים להשתיק אותנו, וזאת במשמרת מחאה שקיימנו בכניסה לאוניברסיטה.
לואי ותד הוא חבר מזכירות תא חד"ש באוניברסיטת ת"א,
