"מאז ההינתקות ב-2005, נוצר מעין 'כלל אצבע' המאפשר לזהות מראש סבבי מהלומות בין ישראל לבין חמאס על פי מספר הרקטות שנורות", כתב עמוס הראל, הפרשן הצבאי של "הארץ" (17.1), והוסיף: "ברגע ששיעורן חוזר לקצב של שיגור ליום, החלה הספירה לאחור לקראת הסבב הבא". ירי הרקטות – אותו מבצעים, לדבריו, אנשי הג'יהאד האיסלאמי וקבוצות המקורבות לארגון אל–קאעידה – עומד מאז תחילת ינואר על קצב של שיגור אחד ליום, והוא מלווה בתקיפות חיל האוויר הישראלי, מהן נפצעו כבר אישה וארבעה ילדים. המסקנה שלו ברורה: "מכאן ועד להסלמה רבתי, כמו במבצע 'עמוד ענן' בנובמבר 2012, הדרך אינה ארוכה".
ראש הממשלה בנימין נתניהו ומזכיר המדינה של ארה"ב ג'ון קרי (צילום: משרד החוץ)
הכתב המדיני של "מעריב", אלי ברדנשטיין, סיפר (17.1) כי "המצרים מותחים ביקורת על התגובות הישראליות הקשות על כל ירי מכיוון הרצועה לישראל. הביקורת מכוונת בעיקר כלפי שר הביטחון, משה (בוגי) יעלון, אשר מוביל מדיניות תקיפה. במגעים המתקיימים בין גורמי חמאס ברצועה לבין גורמי המודיעין במצרים, מוסבר כי חמאס אינו מעוניין בהסלמה. עם זאת, הוא אינו יכול לאכוף עוד את מרותו על הארגונים הסוררים המבצעים ירי רקטות לעבר ישראל".
ברדנשטיין מוסיף: "המצב ברצועה קשה, מסבירים בחמאס, בגלל הריסת המנהרות על ידי המצרים מצד אחד, ובגלל היד הקשה של ישראל מצד שני. המצב משפיע על יכולת המשילות בעזה. חמאס מבקש ממצרים ללחוץ על ישראל להרחיב את הכנסת החומרים לרצועה ולהקל את הלחץ, כפי שסוכם בהבנות הפסקת האש".
איזה מין מו"מ
מאז החל הסבב הנוכחי של משא–ומתן בין ישראל לבין אש"ף, בחסות ארה"ב, לפני כחמישה חודשים – פועל נתניהו להכשלת המו"מ, תוך ניסיון להטיל את האחריות לכך על הצד הפלסטיני. מדי כמה זמן אנחנו מתבשרים על שפן חדש שנתניהו שולף מן הכובע, שמטרתו לגרום לאבו–מאזן לפרוש ראשון מן השיחות. בדרך זו מבקש נתניהו לפטור, לכאורה, את ממשלת ישראל מן האחריות לכישלון המו"מ, ולהקשות על האפשרות של הרשות הפלסטינית לזכות בתמיכה בזירה הבינלאומית (למשל: בהצבעה בדבר קבלת פלסטין כחברה מלאה במוסדות האו"ם).
בינתיים, כל הניסיונות של נתניהו נכשלו. חרף העובדה שממשלתו הודיעה על בניית אלפי יחידות דיור חדשות בגדה המערבית ובמזרח ירושלים, חרף העובדה שוועדת השרים לחקיקה אישרה את סיפוח בקעת הירדן, וחרף ההצעה הטרנספריסטית לחילופי שטחים ואוכלוסיה – למרות כל זאת, אבו–מאזן עמד בהתעקשותו להמשיך במו"מ.
יצוין, כי הלשכה הפוליטית של מק"י העריכה, בגילוי דעת שפרסמה בעקבות ישיבתה ב-16 באוגוסט, כי בתנאים הנוכחיים בהם מתנהל המשא–ומתן, הוא צפוי להיכשל, ואין היא סבורה כי הוא עשוי להביא לפתרון צודק של השאלה הפלסטינית. אבו–מאזן מצא עצמו, כפי שהערכנו, במלכודת.
נתניהו מעוניין בהסלמה
לאחר שהניסיונות הקודמים של הממשלה להכשיל את המשא–ומתן לא צלחו, נותרה אופציה נוספת על שולחנו של נתניהו: הסלמה מלחמתית ברצועת עזה, אשר תגדיל פי כמה וכמה את הלחץ הפנימי על אבו–מאזן לפרוש מן השיחות. בישיבה האחרונה של הוועד הפועל של אש"ף (13.1), עוד בטרם מומשה ההסלמה, נמתחה ביקורת קשה על התנאים בהם מתנהלות השיחות.
יש יסוד סביר להניח, כי אם אכן יפציצו מטוסי חיל האוויר הישראלי את עזה, ויפילו עשרות ואולי אף מאות חללים, ביניהם אזרחים – יודיע אש"ף על פרישה מן המו"מ. ארה"ב, כהרגלה, תגבה את התוקפנות הישראלית, באומרה כי היא "מתייצבת לצד זכותה של ישראל להגן על עצמה". במצב כזה, הפלסטינים ימצאו עצמם בעמדה קשה במישור הבינלאומי, בהיותם הצד עליו תטיל ארה"ב (שהיא, כביכול, המתווך ה"ניטראלי") את האחריות לכישלון.
מבצע צבאי הוא אסון
אם תיזום ישראל סבב נוסף של הקזת דם ברצועת עזה, כמו ב-"עופרת יצוקה" או ב-"עמוד ענן", לא רק מעמדו הבינלאומי של אש"ף יהיה הקורבן המיידי. מי שעתידים, בראש ובראשונה, לשלם את המחיר, אלו תושבי רצועת עזה, למודי הסבל. פירושה של מתקפה אווירית ברצועת עזה – שהיא אחד האזורים הצפופים בעולם – הוא המוני קורבנות חפים מפשע. יתרה מזאת, גם עם תום ההפצצות, צפויה תקופה ארוכה וכואבת של מחסור במוצרי צריכה ושל הפסקות חשמל. גם תושבי היישובים בדרום ישראל, ששיגרת חייהם תתמלא במקלטים ובאזעקות, יהיו קורבן להסלמה כזו.
קורבן נוסף של מתקפה כזו יהיו המרחב הדמוקרטי בישראל, וכן מעמדו של הציבור הערבי–הפלסטיני בתוכה. לאחרונה, אנחנו עדים לגל של חקיקה פופוליסטית וגזענית, דוגמת הצעתה של ח"כ מירי רגב (הליכוד) לתיקון החוק למניעת אלימות בספורט, כך שתיאסר "הנפת דגל שיש בו כדי לגרום להפרת הסדר הציבורי". זו תגובתה להנפת דגלי פלסטין במשחק כדורגל בסחנין.
אם אכן תפתח ישראל במלחמה בעזה, מסכי הטלוויזיה יישטפו בפרשנים צבאיים המצדיקים את עמדת הממשלה, ודעת הקהל הישראלית תנוע עוד יותר ימינה. במצב כזה, מי ערב לנו שח"כ רגב לא תאסור לגמרי על הנפת הדגל הפלסטיני, לא רק במשחקי כדורגל? ומי ערב לנו שלא תציע, למשל, לשלול את חסינותו הפרלמנטארית של חבר כנסת אשר משתתף בהפגנות בהן מונפים דגלים כאלה?
זאת ועוד: הצעתו של ליברמן לשלילת אזרחותם של תושבי ואדי עארה והמשולש, נתקלה בגינויים גם מצד אישים מהממסד הישראלי, דוגמת נשיא המדינה. במצב בו מן הצד האחד ישנה התלהמות מלחמתית, ומן הצד האחר ישנן הפגנות מחאה ביישובים הערביים בישראל נגד ההרג בעזה – מה יהיו אז התגובות אם יציע ליברמן את הצעתו שוב? האם גם באווירה כזו יישמעו קולות מהמרכז אשר יתייצבו לצידה של האוכלוסייה הערבית? סכנת ההסלמה – היא אמיתית. האיום שהיא מהווה – על מעמדו של אש"ף, על ביטחונם של האזרחים בעזה ובדרום ישראל, על האוכלוסייה הערבית – הוא איום אמיתי גם כן. על מחנה השלום בישראל לעשות כל שביכולתו, כדי למנוע הידרדרות כזאת.
