דריסתה למוות של התינוקת חיה זיסל ברון בשבוע שעבר סדקה את אשליית השקט שלאחר מבצע "צוק איתן", שעטפה את השיח הציבורי בישראל. בעוד שבגדה המערבית, ובייחוד בירושלים, נמשכו בשבועות האחרונים ההפגנות, אשר פוזרו באלימות בידי הצבא והמשטרה, נמנעה התקשורת הישראלית מלהצביע על הסלמה בשטח. כך קרה, שעד רגע הדריסה, אותן אזהרות שהשמיעו אנשי שמאל ופעילים פלסטינים מפני פיצוץ בירושלים – לא זכו לכל התייחסות רצינית. למעשה, גם תגובות הממשלה מאז, כולל הודעתו של שר השיכון אורי אריאל (הבית היהודי) על כוונתו לעבור ולגור בסילוואן, מצביעות על ליבוי מכוון של האש. התוצאות ההרסניות של מדיניות "ניהול הסכסוך" של הממשלה, כבר החלו להתגלות.
אנשי ימין מפגינים בירושלים ובידיהם תמונתו של הרב הגזען מאיר כהנא, ביום חמישי האחרון, 23 באוקטובר (צילום: אקטיבסטילס)
סתירה פנימית מהותית מאפיינת את מדיניות הימין בשבועות האחרונים. מצד אחד, הממשלה ניסתה להימנע מלהגדיר את המתרחש בירושלים כהסלמה, או חלילה כאינתיפאדה חדשה. היא נמנעה, כמובן, מלקשור בין המחאות לבין הפרובוקציות הברורות של הימין: ההשתלטות על למעלה מעשר דירות בכפר סילוואן בידי עמותת אלע"ד, התכנית לבנייה בגבעת המטוס, והקריאות לשבירת הסטטוס-קוו במתחם אל-אקצא. אולי נדמה היה לממשלה, שאי-התייחסות למחאה – תגרום לה להיעלם. בעקבות כך, התקשורת הממסדית נותרה ללא סיפור מסגרת משכנע, וכתוצאה מכך פשוט נמנעה מלדווח על הנושא בצורה רצינית.
מצד שני, דוברים של הימין המתנחלי לא חדלו לקדם את המטרה ההפוכה: להציג את העימות בירושלים כמחלוקת על שאלת היסוד בדבר השליטה בעיר. הם ליבו את הלהבות במכוון, במה שנראה כמו שידור חוזר של ספטמבר 2000 הנורא. גם התגובה המיידית של המשטרה לדריסה, שכללה מעצרים שרירותיים ופיזור הפגנות באלימות רבה, הולמת היטב תסריט של הסלמה מהירה ומסוכנת.
התוצאה היא פיצוץ, שהימין שבשלטון גורם לו ביודעין אך גם מבקש להסתירו. העובדה שהנהג הדורס היה תושב סילוואן בעצמו, כנראה איננה מקרית כלל. אך למרבה הצער, קיפוד חייה של התינוקת חיה זיסל לא היה בו די כדי להוציא את רוב הציבור משאננותו לגבי ירושלים. האמת היא, שמאז רצח הנער מוחמד אבו-חדיר בקיץ האחרון, העיר נמצאת במצב של חוסר שקט תמידי. הרכבת הקלה והמסלול שלה – סמל-לכאורה לנורמאליות של חיי ישראלים ופלסטינים במסגרת עיר אחת (נורמאליות שמעולם לא התקיימה באמת) – היו לא במקרה הזירה של פיגוע הדריסה בשבוע שעבר, וכן הזירה לאינספור מקרי ונדליזם ותקיפה בחודשים האחרונים. מסלול הרכבת הקלה הפך מוקד לפעילותן של קבוצות ימין גזעניות ואלימות, ובראשן ארגון להב"ה.
יש סכנה גדולה בהמשך השאננות והסתרת המידע לגבי המתרחש בירושלים. ראש הממשלה בנימין נתניהו מיהר להאשים את מחמוד עבאס (אבו-מאזן) ב-"הסתה", שגרמה לכאורה לאירוע הדריסה. אבל האמת היא, שהמשך ההתדרדרות בירושלים היא בלתי נמנעת, אם לא ינקטו במהרה צעדים ברורים לקראת הסדר בעיר, כחלק מהסדר שלום צודק בין שני העמים. כל עוד יש בממשלת ישראל מי שמשלה את עצמו ואת הציבור, כאילו ביכולתו להנמיך את גובה הלהבות בדיכוי מוגבר – הפיצוץ הכולל הוא רק עניין של זמן.
