בקיץ שלפני עשור השלימה ישראל את תוכנית ה"התנתקות" מרצועת עזה. ב-11 בספטמבר 2005, לאחר שפונו כל ההתנחלויות, עזבו אחרוני החיילים את השטח. לכאורה, 38 שנות כיבוש באו אל קיצן. למעשה, ישראל שומרת על שליטה מרחוק: שליטה על תנועה של אנשים וסחורות אל ומתוך עזה (כולל מזון, דלק, חשמל ומים), שליטה על המרחב האווירי של הרצועה, שליטה במים הטריטוריאליים ובחלקים נרחבים מהאדמה החקלאית, כמו גם על אלמנטים נוספים המשפיעים על חיי כל 1.8 מיליון תושבי עזה. שליטה זאת מטילה על ישראל מידה גדולה של אחריות לדאוג לאיכות החיים של תושבי הרצועה. כמובן שישראל עומדת גם בפני סכנות ביטחוניות מאתגרות, אבל הבחירות המדיניותיות שלה לא נבעו בהכרח מצרכים ביטחוניים, ולמרבה הצער לא פעם השיגו תוצאות הפוכות.
באחרונה השיקה גישה פרסום חדש, "כעבור עשר שנים", ובו כללנו גם סקירה של אירועים מרכזיים על פני ציר הזמן בעשור הזה בעזה, בנוסף לעשרה משפטי קביעה רווחים על ההתנתקות ועל המרחק שלהם מהעובדות. ב-2005 עשה עמותת גישה את צעדיו הראשונים כארגון. תושבים פלסטיניים של רצועת עזה, ביקשו את הסיוע של גישה ו"החודש אנחנו מציינים הן עשר שנים להתנתקות והן עשור של עבודה כארגון זכויות האדם הישראלי המוביל בקידום הזכות לחופש תנועה. כארגון הלוחם בכיבוש ומסייע לתושבים להתמודד עם הפרות של זכויותיהם, ציון עשור לפעילות אינו בהכרח סיבה למסיבה".
בנוסף, גישה היה לסמכות מובילה בכל הנוגע למידע על המדיניות הישראלית המונהגת כלפי עזה, והצליח לשים קץ להגבלות גורפות על תנועת אנשים וסחורות אל ומתוך עזה בעזרת עבודת סנגור בתוך ישראל ומחוצה לה. "המסר של גישה ברור: עזה לא זקוקה רק לעוד סיוע הומניטרי; לתושביה מגיעים חיים של כבוד", נמסר.
