היומון הקומוניסטי "סול" היוצא לאור באיסטנבול ערך ריאיון עם מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית הטורקית ((TKP, כמאל אוקויאן, ביום השנה הראשון לניסיון ההפיכה נגד הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן, ה-15 ביולי. עורכי העיתון כתבו: "שנה עברה מאז ניסיון ההפיכה ושאלות רבות נותרו ללא מענה. הפולמוס נמשך, בצילם של רבבות מעצרים, רבבות מפוטרים במגזר הממלכתי והדיכוי ההולך וגובר נגד כל צורות האופוזיציה למשטרו של ארדואן". להלן קטעים מתוך הריאיון:
האם אתה סבור שניסיון ההפיכה היה ביטוי ל"הפיכה עצמית", כפי שטוענים ראשי מפלגת העם הרפובליקאית ((CHP שבאופוזיציה? בימים האחרונים פורסמו ידיעות ומאמרים לפיהם ארדואן הוא–הוא שעמד מאחורי ההפיכה.
אני לא סבור כך. השקפה זו היא ביטוי לרעיון שארדואן הוא כה חזק שהוא שולט שליטה ישירה בכל מה שנעשה בטורקיה. לפחות זה לא היה כך עד 15 ביולי אשתקד. מאחורי ניסיון ההפיכה עמדו לא מפלגת השלטון (AKP), אלא כוחות שבעבר תמכו במפלגה ואף הביאו את ארדואן לשלטון. אלה גורמים שארדואן לא שולט בהם. ניסיון ההפיכה של ה-15 ביולי הוא ביטוי נוסף לסתירות הרבות הקיימות בתוך השכבה השלטת בחברה הטורקית ולמצב הפתטי אליו נקלע הקפיטליזם הטורקי.
חברי המפלגה הקומוניסטית הטורקית בהפגנה באיסטנבול (צילום: סול)
אבל אתה לא יכול להכחיש שארדואן התחזק אחרי ה-15 ביולי. הוא יצא מנצח מהמערכה…
בבוקרו של 16 ביולי 2016, ארדואן לא היה חזק. הוא נאלץ להסתמך, כדי להמשיך ולהחזיק בשלטון, על אותם קצינים בכירים כמאליסטים, תומכיו המסורתיים של מייסד הרפובליקה הטורקית כמאל אטאטורק, אותם ניסה לחסל במשך שנים. המצב במנגנון המדינה לא היה שונה, בייחוד במערכת המשפט ובמשרד החוץ. ארדואן הבין לפתע שאף לא אחת מהמעצמות האימפריאליסטיות, שפינקו אותו במשך שנים, לא נקפה אצבע כדי לסייע לו. אפילו ארה"ב לא ממש עזרה. הוא הגיב בפניקה, כי כל האוטוריטה שלו נפגעה עד מאוד.
אז איך הוא יצא מהמשבר?
מטרת ההפיכה הייתה ארדואן ולאו דווקא מפלגתו. הקושרים רצו מפלגה איסלאמית חזקה וניאו–ליברלית – אבל ללא ארדואן. וכאן נכנס לתמונה ידידו הקרוב לשעבר של הנשיא: פֶטְהוּללה גוּלֵן. חיסולו של ארדואן הייתה מטרתו של ידידו–שונאו, אבל כל התכנית סבלה מחיסרון אחד ומרכזי: היא לא הייתה ריאליסטית.
לדעתך גולן עמד מאחורי ההפיכה?
אין טעם להכחיש שגולן והכת שלו עמדו במרכז ניסיון ההפיכה. אחרים תמכו בהפיכה, אבל הכת של גולן ניסתה לפגוע אנושות בארדואן.
איך ארדואן הצליח להתחזק לאחר ההפיכה?
שאלה זו יש להפנות לכמאל קיליקדארוגלו, מנהיג מפלגת העם הרפובליקאית, שמהרגע הראשון הכריז שיש לתמוך בארדואן נגד גולן – בעד הנשיא ונגד ההפיכה. השמאל העקבי סבר אחרת: ארדואן מוביל את טורקיה לדיקטטורה והפיכה צבאית תוביל בדיוק באותה דרך. אנו חשבנו, ובצדק, שהדילמה איננה "ארדואן או גולן" אלא דמוקרטיה או דיקטטורה.
יחד עם זאת בשבוע שעבר, ובמלאות שנה לניסיון ההפיכה, קיליקדארוגלו ומפלגתו עמדו בראש עצרת אופוזיציה של מאות אלפים, הגדולה מאז ניסיון ההפיכה…
קיליקדארוגלו ומפלגתו החלו לנקוט באסטרטגיה חדשה בגלל שבשכבה השלטת, הבורגנות הטורקית הגדולה, קיים חשש גדול מהדרך בה מוביל ארדואן. לטורקיה תפקיד כלכלי ופוליטי במערכת האימפריאליסטית. בקרב השכבה השלטת ישנם חילוקי דעות ההולכים ומחריפים סביב מקומה של טורקיה באותה מערכת. שכבה זו מאוחדת סביב מטרה אחת: להעמיק את הניצול של מעמד העובדים. זה האינטרס שארדואן שירת מאז ומעולם. אבל, בעקבות המשבר בקפיטליזם העולמי, יש בבורגנות הטורקית הסבורים שניתן להמשיך ולחזק את משטר ההון המקומי – אבל ללא ארדואן. הם סבורים שטורקיה מסוגלת לתפוס מקום מרכזי יותר בכלכלה העולמית תוך 4 עד 5 שנים ושמדיניות ארדואן מונעת זאת. לכן, יש הרואים במפלגת שלטון ניאו–ליברלית, שמרנית ואיסלאמית אמצעי להשיג מטרה זו, אבל ללא ארדואן. אפשר להגיד שהקפיטליסטים לא סובלים במיוחד ממשטרו של ארדואן, אבל מגלים חששות גוברים מדרכו.
