חוקרי מרכז אדוה החלו באחרונה לפרסם ניירות עמדה בנושא "התוכנית הכלכלית" של ממשלת הימין לשנים 2023 -2024 – טיוטת חוק ההסדרים. בין השאר עוסק חוק ההסדרים בשכר שיקבלו (או לא יקבלו) עובדי מדינה שישבתו או ינקטו בעיצומים. הפרק משקף את ההלכה הקפיטליסטית כפי שעוצבה בפסיקת בית הדין לעבודה, לפיה עובד ששובת אינו זכאי לקבל שכר עבור ימי השביתה, ועובד שנוקט עיצומים זכאי לקבל שכר חלקי. החוק המוצע מרענן נהלים של הממונה על השכר במשרד האוצר ושל נציב שירות המדינה מ-2019, שנועדו להסדיר את אופן העברת המידע (בנוגע לשובתים או הנוקטים עיצומים) בין הנהלות המשרדים הממשלתיים לבין הממונה על השכר, כך שלא ישולם שכר לעובד מדינה שובת.
ההצעה מעצימה את מעמדו ההולך ומתחזק של הממונה על השכר במשרד האוצר. היא מרחיבה את סמכויותיו בניהול כוח האדם בשירות המדינה ובמשא ומתן לפתרון סכסוכי עבודה בשירות המדינה, ואף בשירות הציבורי כולו.
מרכז אדוה מציין: "ראשית, נקבע בהחלטה שנציבות שירות המדינה תשקול נקיטת אמצעים משמעתיים נגד בעל תפקיד שלא יציית להנחיות העברת המידע בנוגע לזהות השובתים ואופי העיצומים. זאת, כנראה, לאור כך שהנהלות המשרדים, בהן התקיימו בעבר שביתות או עיצומים, לא הקפידו על העברת מידע למשרד האוצר. האחריות על העברת המידע מוטלת על מנכ"ל המשרד הממשלתי או יחידת הסמך בה מתקיימת השביתה, כך שמדובר בהכפפה של פקידים מן הדרג הבכיר ביותר לממונה על השכר".
שנית, וזה העיקר, החלטת הממשלה עיגנה נוהג חדש לפיו יש "להימנע מלהגיע להסדרים עם העובדים בדבר עבודה חליפית או השלמת עבודה מכל סוג שהוא, בעקבות שביתה מלאה או חלקית, ללא הוראה או אישור אשר ניתנו באופן מפורש, בכתב ומראש על-ידי הממונה על השכר". קרי: חייבים לנכות את שכרם של השובתים, כי הרי בכל מקרה – הממונה לא יאשר הסדרים כאלה.
מחוק ההסדרים המוצע עולה, כי במקום לפעול למניעת תאונות עבודה, מוטרד האוצר מעלות פיצוי הנפגעים. ישראל סובלת ממגפת תאונות עבודה. מתחילת השנה ועד למועד פרסום גיליון זה, חל גידול של 25% במספר ההרוגים בתאונות עבודה לעומת התקופה המקבילה אשתקד. שיעור ההרוגים בתאונות בענף הבנייה, הענף המדמם ביותר, עולה השנה על 10 הרוגים לכל 100 אלף עובדים בענף – כפול מהשיעור הממוצע במדינות האיחוד האירופי. אף על פי כן, קופצת המדינה את ידה בהקצאת תקציבים למנגנונים שנועדו למנוע תאונות עבודה. לדוגמא, מספר מפקחי הבטיחות התעסוקתית עומד כיום על 80 – כחמישית מהמספר הנדרש לפי הסטנדרטים המקובלים במדינות הקפיטליסטיות המתקדמות.
בעקבות הביקורת הציבורית על המצב, אישרה הממשלה ב-2018 החלטה בדבר "יצירת מנגנון שיוביל להפנמת עלויות של פגיעות בעבודה על ידי המעסיקים". לפי ההחלטה ההיא, שעוגנה בהוראת שעה בחוק הביטוח הלאומי שתוקפה עד סוף 2023, גבו המעסיקים מעובדיהם תשלום אחיד בשיעור 0.1% משכר עובדיהם עבור קרן פיצויים לנפגעי התאונות.
אך כעת מציע משרד האוצר לעגן בהצעת תקציב המדינה ל-2024-2023 תיקון של קבע בחוק הביטוח הלאומי, אשר יקבע תוספת תשלום גורפת וקבועה. זו תעלה בהדרגה, במהלך העשור הקרוב, את הניכוי מ-0.1% ל-0.2% משכר העובדים כדי לממן את עלותן העולה של הגמלאות לנפגעים בהן. כך תוטל על גב השכירים עלות נוספת למימון פרי תאוות הרווחים של הקבלנים וכישלונה של המדינה להפחית את מספר תאונות העבודה.
לא ניתן להבין את עומק המחויבות ממשלת הימין כלפי בעלי ההון מבלי להבין את הכלי השלטוני הרודני הקרוי "חוק ההסדרים" הצמוד להצעת חוק תקציב המדינה. חוק ההסדרים אמור היה להיות חד-פעמי, אבל מאז 1986 הוא חלק בלתי נפרד מהתקציב, וההוראות שלו משמעותיות לעובד ולאזרח יותר מסעיפי תקציב רגילים.
לטענת כל ממשלות ישראל בשלושת העשורים האחרונים, "החוק הוא מכשיר יעיל לניהול המדיניות הכלכלית והחברתית משום שהוא מונע דיונים ארוכים בוועדות הכנסת ובמליאה סביב הצעדים המוצעים". "יעילות" זו הופכת אותו למכשיר שלטוני כל-יכול, המאפשר לממשלה לנהוג בכנסת ככלי ריק ולהשליט מדיניות קפיטליסטית ניאו-ליברלית קיצונית, ללא דיון ציבורי מהותי וללא ביקורת והתנגדות פרלמנטרית ראויה.
יוסי אבו
