ז'אן קלוד לפור, מראשי המפלגה הקומוניסטית הצרפתית ולשעבר יו"ר הסיעה הקומוניסטית באסיפה הלאומית, ביקר באחרונה בשטחים הפלסטיניים הכבושים. לפור הוא פעיל ותיק למען זכויות העם הפלסטיני ולהקמת מדינה פלסטינית עצמאית בצידה של ישראל. הוא הגיע לארץ לאחרונה, בתום 10 שנות איסור כניסה שנגזרו עליו ללא הליך משפטי בידי השלטונות בישראל. מטרת ביקורו הייתה לפגוש את עורך הדין הפלסטיני סאלח חמורי, הנשוי לבתו של לפור, אלזה, שגם עליה נגזרו 10 שנות איסור כניסה לארץ. לזוג חמורי-לפור שני ילדים, הגדלים עם אימם בפרברי פריז.
ז'אן-קלוד לפור ועו"ד סלאח חמורי (צילום: "הומניטה")
ימים ספורים לאחר שובו של לפור לצרפת, נעצר עו"ד חמורי (36) בביתו בכפר עקב שליד ירושלים. המעצר בוצע יממה לאחר שפרסם מאמר בכתב העת האמריקאי השמאלי "ג'קובין". עמיתיו בארגון זכויות האדם הפלסטיני "א-דמיר" חוששים לגורלו, לאחר שכבר ריצה 10 שנות מאסרים ומעצרים בכלא הישראלי. ישראל גם ביטלה בשנה שעברה את תושבתו של חמורי בירושלים המזרחית – עיר מגוריו – והוא נותר ללא זכויות חברתיות וביטוח רפואי.
עו"ד חמורי הוא אחד משישה פעילי זכויות אדם פלסטינים שבמכשיר הטלפון שלהם נשתלה תוכנת הרוגלה פגסוס – כך לפי התחקיר של ארגון זכויות האדם הבינלאומי אמנסטי ושל "סיטיזן לאב" הקנדי. בעת מעצרו הוחרם מכשיר הטלפון הנגוע והוא מוחזק כעת בידי שב"ס. "הטלפון הוא ראייה חשובה בתביעה של חמורי נגד חברת אן.אס.או." – מסר עורך דינו, מחמוד חסאן.
במהלך ביקורו שוחח עם "זו הדרך" על הבחירות לנשיאות בארצו. זאת, לאחר ההכרזה הרשמית על 12 המועמדים: שלושה מועמדים של הימין הגזעני, חמישה מועמדים מן השמאל והנשיא המכהן, עמנואל מקרון.
כיצד אתה מעריך המצב הפוליטי בצרפת כחודש לפני הבחירות שייערכו ב-10 באפריל?
התמונה קשה מאוד וניכרת תזוזה חזקה ימינה בדעת הקהל. שלושת המועמדים של הימין הקיצוני הגזעני הם אריק זמור, ואלרי פקרס ומארין לה-פן, שלפי הסקרים עלולים לקבל יחדיו כ-35 אחוז מקולות הבוחרים. לעומת זאת, השמאל מפוצל באופן עמוק ומציג חמישה מועמדים: ז'אן-לוק מלנשון, שפרש לפני שנים רבות מהמפלגה הסוציאליסטית ובעבר היה שותף של המפלגה הקומוניסטית; מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית פביאן רוסל, שקיבל את תמיכתן של כמה תנועות שפרשו אף הן מהסוציאליסטים; ראש עיריית פאריס, הסוציאליסטית אן הידלגו, ושני מועמדים טרוצקיסטים שסיכוייהם אפסיים. מועמד טרוצקיסטי נוסף פרש מהמרוץ לפני כשבועיים. הפיצול בעוכרינו, כי המועמד בעל הסיכויים הגדולים ביותר, מלנשון, מקבל בסקרים את תמיתכם של כ-12% מהמצביעים.
יחד עם זאת, התמיכה ברוסל הקומוניסט גדלה ורבים אוהדים אותו – גם מחוץ לשורות המפלגה.
אכן, רוסל – עיתונאי לשעבר ואיש איגוד מקצועי מן הצפון התעשייתי – זוכה באהדה רבה שאנו מקווים כי תתורגם לקולות רבים. הסקרים משקפים עליה מתמדת בתמיכה בו, אבל יש לשמור על פרופורציות כי מדובר בסך הכל על 7-6%. זאת לעומת הידלגו, שלפי הסקרים "מגרדת" כ-2% ביום טוב.
איך ניתן להסביר שהמועמד הקומוניסטי זוכה בתמיכה גדולה יותר מהמועמדת הסוציאליסטית? זה בדרך כלל הפוך…
ראשית, יש להבהיר ש"המפלגה" הגדולה ביותר בצרפת לא משתתפת בבחירות: זו מפלגת הנמנעים. לפי הסקרים, כ-40% מבעלי זכות הבחירה טרם החליטו אם בכוונתם להצביע. שנית, המפלגה הסוציאליסטית משלמת מחיר כבד בעקבות נטישת עקרונותיה, וכעת איש אינו יודע בדיוק מהן עמדותיה. כמו כן, קשה לייחס להידלגו עמדות שמאליות כלשהן. זה תהליך שהגיע לעומק השפל בתקופת ממשלתו של הנשיא הסוציאליסטי פרנסואה הולנד בין 2012 ל-2017. הולנד נקט קו ניאו-ליברלי עקבי והרסני, ואף מינה שר כלכלה "בלתי מפלגתי" ששמו עמנואל מקרון. רוסל, לעומת זאת, מציג קו עקבי המתבסס על העלאת שכר המינימום, תוספות שכר וחיזוק מערכת הרווחה. דרישות אלה זוכות בתמיכה רבה בעקבות התרוששותם של רבים בקרב העובדים והגמלאים.
אבל הטרגדיה הגדולה היא התעצמות הימין הקיצוני…
אכן קשה להסביר איך במאה ה-21 ישנם בוחרים רבים כל כך המאמצים עמדות גזעניות ואף פשיסטיות, מהסוג שסברנו שפסו מן העולם. אפשר לייחס זאת למשבר הקפיטליסטי ולקיטוב המעמדי שבעקבותיו, וגם לפיצול הרב השורר בשמאל. לפי הסקרים, כשליש מהבוחרים הצרפתיים רואים עצמם כתומכי השמאל. אולם אינני צופה שמועמד מן השמאל ישתתף בסיבוב השני של הבחירות שייערך ב-24 באפריל. רוב הסיכויים כי לאיש מהמועמדים לא יהיה רוב בסיבוב הראשון. המועמדים הכמעט-ודאיים בסיבוב השני הם מקרון ולה-פן. אז יטען מקרון שיש "להקים את החזית הרפובליקאית להצלת הדמוקרטיה" וינצח. אנו, הקומוניסטים, מקווים שנצא מחוזקים מהבחירות לאסיפה הלאומית שייערכו ביוני.
אפרים דוידי
עוד בנושא: https://zoha.org.il/111202