מחקר של פורום דו קיום בנגב לשוויון אזרחי וארגון עדאלה שפורסם השבוע חושף כי המדינה מגבילה באופן שיטתי את נגישותם של עשרות אלפי האזרחים הערבים הבדואים בנגב המתגוררים בכפרים הבלתי מוכרים לצריכת מים. מטרת המחקר שתוצאותיו התפרסמו ביום זכויות האדם הבינלאומי, היא לבחון באיזו מידה מתממשת הזכות למים, שהוכרה על ידי הקהילה הבינלאומית ועל ידי מדינת ישראל כזכות ייסוד, בקרב אזרחי המדינה המתגוררים בכפרים הבלתי מוכרים בנגב. המחקר התבסס על נתונים מהלמ"ס, רשות המים, חברת מקורות. בנוסף התבצע ניתוח של פסקי דין משמעותיים של בית המשפט העליון בנושא, וראיונות עם תושבים בכפרים.
נמצא כי הזכות למים בכמות מספקת, ברמה תברואתית נאותה, ובמחיר הוגן, נשללת באופן שיטתי מתושביהם של הכפרים, שרבים מהם מיועדים לפינוי תחת תוכנית פראוור. בחלק מהכפרים כלל לא מתירה המדינה לתושבים להתחבר למים. תושביהם של כפרים אלה נאלצים לשנע מים במיכליות לבתיהם. במקומות בהם מאפשרת המדינה חיבור למים, ניתן חיבור ברוחב צר לכמות גדולה של אנשים, באופן שמייצר עומס על צינור המים ומונע אספקה שוטפת לכל הבתים. בנוסף, התעריף הנגבה מהצרכנים המתגוררים בכפרים הבלתי מוכרים הוא הגבוה בארץ– גבוה ב-65% מהתעריף שנגבה ביישובים כפריים אחרים בארץ. לעלות זו מתווספים עלות ההתקנה והתחזוקה של התשתיות מנקודת המים המרכזית ועד לבתים, שמוטלת על התושבים. כמו כן, אין כל ביקורת של משרד הבריאות על איכות המים המובלת בצינורות, ועל זו המאוכסנת במיכליות, מצב שמביא להתפתחות תנאים סניטריים קשים.
תחת מצב זה, הופך מימושה המלא של הזכות למים למותנה, הלכה למעשה, בהסכמתם של תושבי הכפרים להתפנות מבתיהם ליישובים המתוכננים על ידי המדינה. כך הופכת אספקת המים משירות בסיסי שמספקת המדינה לאזרחיה, לאמצעי לחץ שמופעל עליהם בכדי שיסכימו למימושה של מדיניות ריכוז במרחב. חיה נח, מנכ"ל פורום דו קיום בנגב לשוויון אזרחי, מסרה כי "לנוכח הממצאים שחשפנו אנו קוראים לרשויות המדינה לפעול למען הנגשת המים לתושבי הכפרים הבלתי מוכרים בנגב באופן שיאפשר להם קיום בכבוד כמו לכל אזרחי המדינה. לא ייתכן שתיעשה התניה בין מתן זכות אדם בסיסית כמו הזכות למים לבין הסכמתם של האזרחים לתוכניות המדינה". ד"ר תאבת אבו ראס, מנהל סניף עדאלה בנגב, הוסיף כי "הזכות למים היא זכות בסיסית שממשלת ישראל שוללת מזה עשרות שנים מעשרות אלפי אזרחים ערבים–בדואים. אי אספקת מים באופן סדיר לכפרים הבדואים הלא מוכרים היא אות קלון לחברה הישראלית כולה. מדינת ישראל נבחנת ביחסה למיעוט שחי בתוכה, ובמיוחד בימים אלה, ביחסה לבדואים בנגב, ועל כן אנו סבורים שחובתה לפעול למען שוויון בין אזרחיה".
