הצעת תקציב המדינה המתוקן לשנת 2024 אושר השבוע בממשלה. תחת הכסות של הוצאות המלחמה, המטיר האוצר גזירות כלכליות במה שדומה יותר לאוסף תוכניות מגירה לקיצוצים רוחביים מאשר לספר תקציב שמטרתו המוצהרת להיטיב עם האזרחים והמשק. דווקא בצל מצב חירום ומלחמה שפגעה אנושות במצבם הכלכלי של רבים, בוחרת הממשלה להתנער מחובתה הבסיסית לפעול למען אזרחי המדינה.
תחת הכותרת ״התייעלות בהוצאות הממשלה״ יקוצצו תקציבי ענק במשרדי הרווחה, הבריאות והחינוך, החשובים במיוחד בתקופה זו. נוסף לכך, חוסלו כמעט כליל תוכניות מחקר ופיתוח, תוכניות לעידוד תעסוקה, תקציבי הפעלת הספריות הציבוריות ופרויקטים לתשתיות תחבורה חיוניות. דוגמא כואבת במיוחד היא פרויקט הרכבת הקלה נצרת-חיפה.
מע"מ יעלה ל-18 אחוז
מ-2025 ואילך נשלם מע"מ בשיעור 18% על כלל העסקות, המוצרים והשירותים במשק; דמי הביטוח יהיו גבוהים יותר; מס הבריאות יעלה. התואנה – להגדיל את הכנסות המדינה. כלומר, האוצר מעדיף להדק עוד יותר את חבל יוקר המחיה על צווארו של הציבור. מיסי עושר כמו מס ירושה ומס עיזבון, הם נחלתן של מדינות רבות. אך ישראל בוששת מאחור במדיניות ניאו-ליברלית פרימיטיבית ומבישה.
הקיצוץ בתקציב משרד הרווחה, למשל, עומד על 166 מיליון שקלים: 3% מתקציב המשרד ועוד 5% מתקציב התמיכה בעמותות. על כך הגיבה יו״ר איגוד העובדות הסוציאליות ענבל חרמוני: "דווקא עכשיו, כשהצרכים של נפגעי המלחמה, המפונים, משפחות החיילים והחטופים וכלל הציבור גדלו פי 3, וכשיש צורך בעוד 5,000 עובדות ועובדים סוציאליים כדי להתמודד עם ההשלכות – מקצצים בתקציבי הרווחה. פקידי האוצר מוזמנים להסתכל בעיניהם של ילדים נפגעי הטבח בדרום, של הורים השוהים כבר חודשים ארוכים במלונות, ושל 200 אלף מובטלים ולהודיע להם שהחליטו לחתוך את הטיפול בהם".
זאת ועוד: האוצר החליט לקצץ 15% מתקציב תוכניות החומש לקידום החברה הערבית. אלה כוללות את צמצום הפערים בחברה הערבית; את הטיפול בתופעות הפשיעה והאלימות בחברה הערבית; את הפיתוח החברתי-כלכלי לאוכלוסייה הבדואית בנגב; את פיתוחו הכלכלי-חברתי של היישוב ג׳סר א-זרקא; ואת צמצום פערים החברתיים-כלכליים של ירושלים המזרחית. גם תוכניות לפיתוח הפריפריה ייפגעו. לדוגמא: תוכנית לחיזוק העיר בית-שמש ותוכנית לשילובם של אזרחי ישראל ממוצא אתיופי בחברה הישראלית.
הוצאות ציבוריות מהנמוכות בעולם
ההוצאות הציבוריות של ממשלת ישראל, בניכוי הוצאות ביטחון וריבית, הן מהנמוכות בין מדינות ה-OECD. בעקבות הוצאות המלחמה, יחס החוב-תוצר צפוי לעלות מ-60% ל66% עד סוף שנת 2024. במדינות ה-OECD, שלא נמצאות במצב חירום מלחמתי, היחס חוב-תוצר הממוצע עומד על 83%. כלומר, בישראל מוותרים על הקצאת מאות מיליארדי שקלים לציבור.
ומהי טענת האוצר? ״יש לפעול לשחיקת הגירעון כך שיחס החוב-תוצר ירד וישקף לגופים הבינלאומיים מדיניות של אחריות פיסקלית בהתמודדות עם השלכות המלחמה".
יש רגליים לחשש האוצר מפני יחס קהילת הפיננסים הבינלאומית כלפי ישראל בעקבות המלחמה. השקעות הון זר בישראל צנחו בשנה האחרונה וברבעון האחרון במיוחד. תעשיית ההיי-טק, למשל, חוותה צניחה של 42% בהשקעות של קרנות זרות בין 2022 ל-2023, זאת בהשוואה לצניחה של 17% בממוצע בשנים קודמות. בין הרבעון השלישי לרבעון הרביעי של 2023, נרשמה ירידה של 15% בגיוס הון זר לתעשייה. נראה שבין ההפיכה המשטרית למלחמה בעזה, אזרחי ישראל הם שישלמו כדי להרגיע משקיעים זרים.
בצל המלחמה ובחסותה, מצא האוצר הזדמנות פז לממש תוכניות קיצוץ שהוכנו לרגע שבו ניתן להשיג לגיטימציה ציבורית לגזירות. כעת, כשכולנו נדרשים ״להיכנס תחת האלונקה״ של יחס החוב-תוצר הרצוי לאוצר, השכבות המוחלשות הן הראשונות שיקרסו תחת העול. אבל העיקר, לפי האוצר, שהגירעון ישקף אחריות פיסקלית.
עוד בנושא: https://zoha.org.il/126794/
