מי מרוויח ממלחמות? המלחמה בין ישראל לחמאס גבתה את חייהם של 1,400 אזרחים וחיילים ישראלים ואת חייהם של למעלה מ-10,000 פלסטינים לפי משרד הבריאות הפלסטיני. כיבוש צפון רצועת עזה מתקדם במלוא אכזריותו, הגופות ממשיכות להיערם, מצבם של החטופים הישראלים אינו ידוע ומספר הפלסטינים הלכודים בין ההריסות גם הוא אינו ברור. בד בבד, מיליון פלסטינים נמלטו מצפון הרצועה לדרומה. הם שוכנו במחנות אוהלים של האו"ם בצפיפות קשה וסובלים ממחסור במוצרים בסיסים, בתרופות ובציוד.
לפי "אקסיוס" האמריקאי, מאז הקמתה של ישראל, העבירה לה ארה"ב סיוע כולל של 130 מיליארד דולר, רובו ככולו – עבור אספקת נשק אמריקאי. בשבוע שעבר אישר הקונגרס האמריקאי, בתמיכת 226 מחוקקים ובהתנגדות 196, חבילת סיוע נוספת בגובה 14.5 מיליארד דולר, בכללה – 4 מיליארד דולר לחימוש מחדש של סוללות כיפת ברזל. המתנגדים להצעת החוק הזכירו את הסיוע האמריקאי לאוקראינה, העומד על 75 מיליארד דולר מאז פלישת רוסיה. הנשיא ביידן התחייב שישפיע על ההצבעה לטובת ישראל וישתמש בקולו למטרה זו. הדולרים האמריקאים ממשיכים אפוא לזרום לישראל ולאוקראינה למימון המלחמות בחמאס וברוסיה. את מחיר הסיוע האמריקאי לישראל משלמים האזרחים האמריקאים, שיסבלו מקיצוץ בתקציבים המיועדים להם.
הקף הסיוע האמריקאי לישראל השנה מתקרב להיקפו בשנת 1979 שעמד אז על יותר מ-15 מיליארד דולר. לאורך השנים ישראל קיבלה סיוע צבאי שעמד על לא פחות מ-15% מתקציב הביטחון האמריקאי. לא בכדי נראו שר הביטחון של ארה"ב לויד אוסטין והיועץ לביטחון לאומי של הנשיא ביידן, ג'ייק סאליבן, כמי שמנהלים את המלחמה בחמאס וישראל – כבת חסות אמריקאית שהשליטה בה הופקעה בידי האמריקאים. משחתות אמריקאיות נעו למזרח הים התיכון ולמפרץ הפרסי. הכסף והצבא האמריקאי מנהלים אפוא את המלחמה לטובת הדוד סם, הדואג להמשך אספקת הנפט הערבי, ולשימור הציר הירדני-מצרי-סעודי הפרו אמריקאי באזור במאבק ההשפעה האזורי מול רוסיה, סין ואיראן.
כ-80% מהסיוע הצבאי לישראל הוא עבור רכישת נשק ומערכות הגנה אמריקאיות-ישראליות כמו כיפת ברזל ומטוסי F35. הסיוע האמריקאי לישראל ולאוקראינה מניע את גלגלי תעשיית הנשק האמריקאית ומכניס כסף רב לחברות אמריקאיות כמו בואינג ולוקהיד מרטין.
לפי הפרויקט Who Profits ("מי מרוויח"), "חברות ישראליות ובינ"ל מרוויחות מחיזוקה ומהעצמתה של התעשייה הצבאית הישראלית. אלימות עיקבית המופעלת נגד פלסטינים משמשת שדה ניסוי עבור הטכנולוגיה של אותן חברות". ניסוי בכלים חדשים כמו הנגמ"ש "נמר" ופצצות חודרות בונקרים מבוצע כעת בעזה. החברות המייצרות את סוגי הנשק האלה יאספו נתוני ביצוע, אשר יסייעו להם בהמשך בפיתוח טכנולוגיות דומות והטכנולוגיות הקיימות יימכרו למדינות ברחבי העולם.
אלביט וחברות ישראליות נוספות חתמו על חוזי עתק שבועיים אל תוך הלחימה. כפי שדווח באתר "דה מרקר": "אלביט מערכות זכתה בחוזה של 170 מיליון דולר בשוודיה" (25.10); וכותרת נוספת: "אלביט תקים מפעל תחמושת ארטילרי ב-135 מיליון דולר ללקוח בינ"ל" (29.10). במקרה הראשון מדובר בחוזה דיגיטציה של הצבא השוודי. עוד דווח כי אלביט חתמה בחודשים האחרונים על חוזים בהיקף מצטבר של 824 מיליון דולר. לפי אתר "גלובס", אלביט גייסה מאות עובדים דרך הרשתות החברתיות בעקבות דרישות הייצור המתרחבות (30.10). ענפים רבים במשק הישראלי נפגעו מהמלחמה, אך ענף ייצור הנשק ממשיך לרשום רווחים נאים. בזמן שהציבור עסוק בכספים קואליציוניים מושחתים הממשיכים לעבור ליעדיהם, צריך לשים לב במקביל לגידול ברווחיהן של חברות הנשק ושל התעשיות הביטחוניות, שהן המרוויחות העיקריות מהמלחמה.
המלחמה טובה לברוני המלחמה הישראלים והאמריקאים, שמקור רווחיהם נמצא באזורי קונפליקט ומלחמה. באזורים אלה ביכולתם לנסות סוגי נשק משופרים וטכנולוגיות חדשות, ואז הביקוש למוצריהם עולה ועסקיהם משגשגים. האינטרס של ברוני הנשק במלחמות אינו האינטרס של הרוב הגדול בקרב הציבור בכל אזור קרבות. לכן במזרח אוקראינה או בעוטף עזה, חיוני לשפוך אור על הקשר ההדוק והגורלי בין מחרחרי המלחמה לבין המרוויחים ממנה.
