לראשונה עומדת להתפרסם בשפה העברית אסופת הסיפורים "קושאן" של הסופר מוחמד נפאע (2021-1940), שכיהן במשך עשור כמזכ"ל המפלגה הקומוניסטית הישראלית. הספר, פרי תרגומו של קולקטיב מתרגמים ערבים ויהודים, יופיע בקרוב בסדרה מכתוב המשותפת להוצאת פרדס ולמכון ון ליר. הספר כולל חמישה סיפורים קצרים.
נפאע (אבו הִשָׁאם) היה יליד בית ג'ן, הכפר הממוקם באחת הפסגות הגבוהות בגליל העליון. נמנה עם ראשוני הסרבנים הערבים-דרוזים לגיוס לצה"ל. למד ספרות עברית וספרות ערבית באוניברסיטה העברית. בצעירותו הצטרף למק"י. נבחר למזכיר הכללי שלה. כיהן שנתיים כחבר כנסת מטעם חד"ש.
אף על פי שנפאע פרסם בחייו גם נובלה ומחזה, הוא נודע בעיקר כאמן הסיפור הקצר. סיפוריו התפרסמו ברובם בבמות של המפלגה הקומוניסטית, בעיקר ביומון "אַל-אִתִּחַאד" ובירחון הספרותי "אל-ג'דיד". קובץ סיפוריו הראשון ראה אור ב־1976, ובמהלך השנים הוא פרסם עוד שבעה קבצי סיפורים. מתוך יצירותיו הרבות נבחרו הסיפורים בספר העומד להתפרסם. סיפוריו של נפאע תורגמו לשפות שונות וביניהן אנגלית, צרפתית, רוסית, ספרדית וגרמנית. סיפורו "המֻח'תאר החדש של אלסמועי" תורגם לעברית בקובץ "בלשון כרותה" שיצא אף הוא בסדרה מכתוב.
במכתוב עומד להתפרסם גם הספר "לו אחר הייתי", מבחר שירים מספריו השונים של המשורר הפלסטיני המהולל מחמוד דרוויש (2008-1941). השירים הם מתוך הספרים "עלי הזית", שיצא לאור בשנת 1964, ו"עד איני רוצה ששיר זה יסתיים", שיצא לאור בשנת 2014.
מההוצאה נמסר: "השירים נבחרו לפי שלושה קווים תמטיים בכתיבתו של דרוויש כפי שהם מתגלים בספרים השונים שלו על ציר הזמן: מוטיב ההמתנה, מוטיב המשאלות ומוטיב שהמתרגם בוחר לקרוא לו מייאוש לתקווה. חנה עמית-כוכבי ונביל טנוס תרגמו את השירים.
יהודים, מוסלמים ונוצרים בבית אחד
"השכונות העממיות בבגדאד נעלמו, או כמעט נעלמו. הבתים בשכונות הללו היו טיפוסיים למזרח. לכל בית היו חצר, טרקלין, מרתף, עליית גג ומשרביה. החדרים נבנו סביב החצר המרכזית בשתי קומות. בכל חדר גרה משפחה. למשפחות אמידות היו לעתים שני חדרים. באותו בית גרו כמה משפחות, או בודדים. לעתים היו גרות באותו הבית משפחות יהודיות ומשפחות מוסלמיות … העכביש פורש את קוריו על מנת לצוד חרקים. לרוע המזל, לעתים גם בן האדם נלכד בהם. קורי העכביש הם חוט השטן…"
זו מובאה מהספר "דיירי משנה וקורי העכביש" (במקור: "דיירי משנה וחוט השטן") של הסופר היהודי העיראקי סמיר נקאש (2004-1938). הספר, בעריכתו של נוסף סמיר יוסף, עומד להתפרסם גם הוא השנה במכתוב. נקאש הגיע לישראל עם משפחתו בגיל 12. ספרו זה, עם כותרת המשנה "רומן עיראקי", פורסם לראשונה בשנת 1986 בהוצאה עצמית. את חייו תיאר כך: "חיי האמיתיים מסתכמים בשתים עשרה השנים שאותן חייתי בעיראק. כל מה שבא בעקבות שנים אלה לא היה אלא צללים לשנים ההן".
ברומן מתאר נקאש בכישרון רב את תבנית נוף מולדתו, היא עיראק, זו הממשית וזו המדומיינת, לאחר עזיבת היהודים. הרומן מביא תמונות משפחתיות ודיוקנאות מבית משותף שגרים בו יהודים וערבים, מוסלמים ונוצרים, ברובע עממי בבגדאד במשך עשרים שנה, מתחילת שנות הארבעים עד סוף שנות החמישים. נקאש מתאר את "הזמן שהתפזר", את הבתים שמלאו "רוחות ושדים", את "קורי העכביש" שהשטן טווה ואת העובדה שמוסלמים ויהודים הפכו שכנים דיאכרוניים.
לדברי המתרגמת, רות נקאש ויגיסר, "זהו רומן רב־לשוני, עם עושר דיאלקטי יוצא דופן וטווח סמנטי רחב. נוסף על הערבית הספרותית, משלב נקאש בספר להגים עיראקיים יהודיים, מוסלמיים ונוצריים, כמו גם הינדית ופרסית. תרגום רומן זה הוא אתגר גדול המצריך מעבר בין לשונות, ובבסיסו מלאכת מחקר בלשנית עמוקה". זה הרומן השני בעברית של נקאש, הנחשב הסופר היהודי החשוב ביותר שכתב בערבית במאה העשרים, כפי שציין נגיב מחפוז, חתן פרס נובל.
עוד בנושא: https://zoha.org.il/105416
