"ידיעות אחרונות" פרסם בשבוע שעבר (7.5), כי שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הציב לראש הממשלה בנימין נתניהו אולטימטום לפיו הוא מתנה טיפול ביוקר המחיה המאמיר בכניסת הצבא לרפיח. מאז, כניסה לרפיח הייתה גם הייתה אך מאבק ביוקר המחיה – אין. מסתבר שבנימין נתניהו רק מחזיק בתואר ראש הממשלה; ששר האוצר מעדיף תותחים על חמאה; וכי לשניהם רב המשותף מהמפריד: דואגים לאינטרסים של בעלי ההון.

עם פרסום איומו של סמוטריץ' ובעיצומה של פגרת פסח, נזכרו בוועדת הכספים של הכנסת לזעוק על המשך התייקרות המחיה בישראל. ח"כ משה גפני (יהדות התורה), יו"ר הוועדה, האשים: "משרד האוצר לא עושה שום דבר בנושא העלאת המחירים, גם לא משרד הכלכלה. הממשלה נחלה כישלון מוחלט בנושא זה!".

ח״כ אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי) הכריזה בתגובה: ״שר האוצר המופקר שלנו נותן אולטימטום לאזרחי ישראל? את מי אתה הופך לבן ערובה? השתוללות מחירים מופקרת, עליית מחירים מטורפת וראש הממשלה הוא בדיחה מהלכת מבחינה כלכלית. שוב סמוטריץ'  מחזיק את אזרחי ישראל בני ערובה. הגיע הזמן ששר האוצר הכושל הזה יתפטר יחד עם שר הכלכלה וגם ראש הממשלה בראש ובראשונה״. ראוי לחזור ולציין, כי שני חברי הכנסת הללו, גפני ופרקש הכהן, חברים בקואליציה הימנית-קיצונית שבשלטון (!).

בר-דוד: "לא קבלן שביתות"

גל עליות המחירים הקיצוני פוקד את ישראל מאז פרוץ המלחמה בעזה. לא צריך סקרי צרכנות כדי להיווכח בכך. כל ביקור במרכול שכונתי, בשוק עירוני, בסופר גדול או אצל ירקן מצוי מרוקן את הכיס ומעכיר את הנשמה. לפי סקר שערכה רשות הצרכנות של ההסתדרות לאחרונה, 86% מהישראלים דיווחו על התייקרות סל הקניות הממוצע שלהם מאז תחילת המלחמה; ואילו 66% דיווחו כי ישקלו לא לקנות מוצרים של החברות שהעלו מחירים בתקופה זו. אלא שזו משימה כמעט בלתי-אפשרית כיוון שאין ולו חברה אחת שלא העלתה מחירים באחרונה. בכמה עלו המוצרים, בייחוד מוצרי היסוד, בחצי השנה האחרונה? על כך אין נתונים לא לרשות הצרכנות וגם לא לאגף כלכלה ומדיניות של ההסתדרות, שזה תפקידו. לא מדובר בטעות: זו המדיניות של היו"ר ארנון בר-דוד שהשמיט מסדר היום את הטיפול ביוקר המחיה. בכך מתייצב בן-דוד לצד נתניהו וסמוטריץ': אלה אינם מטפלים בבעיה ואילו ההסתדרות אינה מוחה. לכן בעלי ההון מגדילים רווחיהם מהמלחמה העקובה מדם ומהעלאת המחירים בחסותה.

בר-דוד אינו מקמץ בהצהרות. "אני כבר תקופה ארוכה קורא לעצור את הכאוס ואת כל מה שאנחנו רואים מסביב כי החברה הישראלית שסועה. אני קורא לבחירות מוסכמות שיעצרו את הכאוס במדינת ישראל" – אמר בר-דוד בוועידה של "ידיעות אחרונות" (8.5). בר-דוד אפילו מתח ביקורת על ממשלת הימין והביע חוסר שביעות רצון מנתניהו: "אני לא סומך באופן כללי על ממשלת ישראל. ממשלת ישראל לא מתנהלת כמו שצריך. היא לא מקבלת החלטות כמו שצריך, בכל תחום".

אבל כדרכו של בר-דוד, מילים לחוד ומעשים לחוד. "צריך להבין שבסופו של דבר שביתה לא תעזור פה, כי אנחנו לא פוגעים רק בעצמנו – יש פה גם צד שני, ואנחנו לא קבלנים של שביתות", הסביר-תירץ את חוסר המעש שלו. במהלך נאומו, הניפו קרובי החטופים כרזות בהן נכתב: "ארנון זו השעה – עכשיו זה בידיים שלך" ו"הנשימה נגמרת – תעצרו את המדינה".  בסיכום: בר-דוד לא מוכן לקדם את מאבק מעמד העובדים המאורגן נגד ממשלת הימין המקיזה את דמם של העובדים (הישראלים והפלסטינים), וגם לא לשמור על רמת החיים של השכירים ובני משפחותיהם כי… "יש צד שני", כלומר המעסיקים ובעלי ההון.

בולמוס הקניות המדומה

מהו אפוא שיעור השחיקה של השכר בעקבות ההתייקרות המהירה? קשה עד מאוד ללקט נתונים עדכניים ומקיפים. כאמור, ההסתדרות (שזה תפקידה!) לא מוסרת נתונים. במקביל אין בנמצא מחקרים בנושא השפעת היוקר בפרסומים האחרונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, של בנק ישראל ושל משרדי האוצר והכלכלה. והנה נמצא צדיק בסדום: המועצה הישראלית לצרכנות, חברה ממשלתית ללא כוונת רווח, המפרסמת מדי חודש בדיקה של עלות סל מוצרים, הכולל 820 מוצרים. מדגימה שעשתה של  770 מוצרים הנפוצים ברשתות השיווק עולה, כי מאז תחילה המלחמה (אוקטובר 2023) ועד תחילת מרס התייקר הסל ב-11%, וזה שיעור גבוה של עליית מחירים.

לפי "דה מרקר" (7.5), בחודשים האחרונים, בעיצומה של המלחמה, נרשם "בולמוס קניות" בהתחשב בהיקף ההוצאות באמצעות כרטיסי אשראי. זה מדד מעניין אך אינו שלם, כי השימוש בכרטיסי אשראי הוא עצמו סוגיה מעמדית: עובדים  בעלי שכר נמוך נוהגים לשלם חלק לא מבוטל מהוצאותיהם השוטפות במזומן. נוסף לכך, ממדד ההוצאות באמצעות כרטיסי אשראי עולה כי סכום ההוצאה באפריל  2024 – כ-42 מיליארד שקל, היה זהה לסכום באפריל אשתקד. אך ברשתות המזון גדלו ההוצאות החודשיות ב-19%, מכ-4.9 מיליארד שקל לכ-5.8 מיליארד שקל. גם הוצאות הדלק גדלו תוך שנה ב-17%. במילים אחרות: קנו פחות דירות ומוצרים שאינם מזון ודלק. לכן לא הייתה בפועל "חגיגת קניות".

השאלה איננה כמה מוציאים הצרכנים, אלא איזו תמורה הם מקבלים עבור אותם סכומים. במילים אחרות, ייתכן שצרכן שילם עבור סל מוצרי מזון מסוים 300 שקל באפריל 2023 ואילו כעבור שנה – 400 שקל. מאחר שנפגע בהתייקרות מהירה זו, ויתר הצרכן על מוצרים אחרים ועל שירותים. דינמיקה זו למדו היטב המונופוליסטים המכונים "יצרנים" ו"יבואנים" (אגב, לא פעם גם היצרן מייבא מוצרים מוגמרים). לכן הם מעלים מחירים ובאותה עת גם מצמצמים את תכולת האריזה – תופעה נפוצה בחודשים האחרונים. שר הכלכלה ניר ברקת ביטל באוקטובר 23' "בגלל המלחמה" את חובת סימון המחירים על המוצרים שנקבעה ב-1998 בחוק. מהלך זה מקשה על הצרכנים להשוות מחירים בין מוצרים דומים. ישנן רשתות המנצלות היטב את ביטול חובת סימון המחירים: רשת "טיב טעם", הפתוחה גם בששי-שבת, מעלה את המחירים בסוף השבוע ב-18%, כפי שחשף "כלכליסט".

מסקנה, אין "חגיגת קניות", אבל ישנה חגיגה של בעלי ההון. הבנקים, רשתות המזון, היצרנים, היבואנים, המשווקים.  כל אלה עושים יד אחת כדי לעשוק את השכירים. הרווח המצרפי של חמשת הבנקים הגדולים בשנת2023  הגיע ל-26 מיליארד שקל. רווחי שיא אלה הושגו במידה רבה הודות לעלייה בשיעורי הריבית ששילמו הלקוחות. ולמי תודה, ולמי ברכה? לממשלת הימין המלא-מלא, כמובן.

עוד בנושא:

ברכת יו"ר ההסתדרות לחג הפסח: אף מילה על העובדים שנהרגו או על יוקר המחיה