"מת בנימין גונן, אביר הצדק האדום" – כך ספד למנהיג הקומוניסטי השופט עמית פרייז, קרוב משפחתו, במהלך טקס הלוויה שנערך ביום ראשון האחרון בבית העלמין בחיפה. הנחתה את הטקס חברת מועצת העיר חיפה ד"ר ארנת טורין.

גונן נפטר בביתו בחיפה בגיל 95. רבים ליוו אותו בדרכו האחרונה. ראשון המספידים, מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י), עאדל עאמר, התייחס לשנים הארוכות בהן גונן, יחד עם בת זוגו יוכבד, פעלו בשורות המפלגה. גונן הצטרף לתנועת הנוער הקומוניסטי המחתרתית בעת השלטון הקולוניאלי הבריטי והיה פעיל במפלגה עד שנותיו האחרונות.

עאמר הדגיש: "גונן היה סמל של ערכים הומניים ובמרכזם – האדם העובד וזכויותיו. בימים אלה של מלחמה עקובה מדם, של הרג ועוד הרג, ראוי להזכיר את דבקותו בשותפות היהודית-ערבית ובמאבק למען השלום ולמען הקמת מדינה פלסטינית עצמאית בצדה של ישראל". הוא הזכיר את המפגש של גונן עם יו"ר אש"ף, יאסר ערפאת, בברלין ב-1973, שהיה הראשון מסוגו עם דמות ציבורית ישראלית. המפגש נערך בתיווכו של המשורר מחמוד דרוויש.

על מפגש זה כתב גונן בספרו האוטוביוגרפי "חיים אדומים: תחנות בחיי קומוניסט ישראלי" (הוצאת פרדס, 2009): "במהלך הפגישה הצגתי את עמדת המפלגה בדבר פתרון של שתי מדינות לשני עמים. חזרתי והדגשתי שקיימת רק אפשרות אחת לצאת ממעגל הדמים והיא באמצעות פתרון מדיני; אבל ערפאת לא קיבל את עמדתי". בפגישה נוספת ביניהם, שנערכה בתוניס לאחר חתימת הסכמי אוסלו, פנה ערפאת לגונן ואמר לו: "בנימין, זה הניצחון שלכם, של המפלגה ושלך. אנו תקווה שנסללה הדרך לשתי מדינות שיחיו בשלום זו בצד זו".

נפרדים ממורה דרך

עו"ד מור סטולר, חברת סיעת חד"ש בהסתדרות, התייחסה בטקס למעורבותו היומיומית של גונן במאבקי עובדים. "לא הייתה שביתה אליה בנימין לא הגיע. הוא שוחח עם ועד העובדים, בא לחזק ולעזור. זאת, במשך עשרות שנים – מאילת ועד יסוד המעלה. תמיד התקבל אצלם בחמימות ובאהדה".

יו"ר חד"ש, ח"כ לשעבר עיסאם מח'ול, ציין: "אנו נפרדים מבנימין, אבל לא נפרדים מהערכים שייצג כמנהיג קומוניסטי וכאינטרנציונאליסט בלתי נלאה. את כל חייו הקדיש להשגת שלום, שוויון ודמוקרטיה בארץ הקשה הזאת". נביהה מורקוס העלתה זיכרונות מעשרות שנות ידידות בין משפחתה לבין משפחת גונן. "עזבת אותנו בזמן אפל של מלחמה ושל סתימת פיות", הדגישה.

אורי וולטמן, חבר הנהגת הנוער הקומוניסטי בעבר, סיפר: "בנימין, שהיה מבוגר מאיתנו בשנים הרבה, היה מגיע לישיבות בנק"י והיה משוחח איתנו, שיכולנו להיות הנכדים שלו, בהתרגשות. לא פעם ציטט את שכתב הסופר הסובייטי ניקולאי אוסטרובסקי בספרו 'כיצד נתחשלה הפלדה': 'הנכס היקר הוא החיים ותכליתם – לשחרר את האנושות".  דב חנין, ח"כ לשעבר בסיעת חד"ש, נפרד "ממורה אשר דיבר בגובה העניים, שתמיד אמר את מה שהוא חשב, גם כאשר זה היה קשה".

פעילותו כחבר הנהגת ההסתדרות

בנימין גונן נולד ב-28 ביוני 1928 בעיירה צ'יחונוביץ במחוז ביאליסטוק בפולין. בילדותו למד בחדר ורצה להיות חזן. היה בן הזקונים לחיה ולשמחה גניזדוביץ'. בשנת 1935 עזבה המשפחה את העיירה בעגלה רתומה לסוסים בדרכה לארץ.  לאחר שהשתקעו בחיפה, למד גונן בבית הספר הדתי "נצח ישראל", בו נהגו המורים להכות את התלמידים. בשל כך הועבר בסוף כיתה א' לבית החינוך לילדי עובדים על פי עצת אביו, שהיה חבר מפא"י ואשר  יחד עם אימו היו פועלי בניין. בכיתה ג' הכיר גונן ילדה יפה ושמה יוכבד שעתידה להיות רעייתו. יוכבד עניינה את בנימין בתנועת נוער מחתרתית הנאבקת למען צדק חברתי: הנוער הקומוניסטי.

בפרוץ מלחמת 1948 גויס גונן לצבא. בשובו לעירו זועזע לגלות שרוב תושביה הערבים, רבבות, גורשו ממנה. פעל לביטול הממשל הצבאי שהוטל על השכונות הערביות בהן התגוררו אלפי הערבים הפלסטינים שנותרו בעיר.

בשנות ה-50 החל גונן לעבוד כחניך בחברת החשמל בחיפה, אך   פוטר יחד עם עשרות מעובדיה שהיו חברים במפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י).  מאז היה מעורב ופעיל בענייני עובדים. בשנת 1964 נבחר למוסדות המרכזיים של מק"י וכיהן כמזכ"ל בנק"י. מ-1972 היה חבר הוועד הפועל של ההסתדרות.

עם הקמת חד"ש ב-1977 נבחר למוסדותיה המרכזיים וליו"ר סיעת חד"ש בהסתדרות. מ-1994 כיהן כחבר הנהגת ההסתדרות, ממלא מקום יו"ר האגף לאיגוד מקצועי ויו"ר חדר המצב. בשנת 2008 קיבל את העיטור "יקיר העיר חיפה" לאות הוקרה על תרומתו רבת השנים לשיפור המעמד הכלכלי והחברתי של ציבור העובדים בעירו, על פועלו למען עובדים במצבי משבר, ועל היותו "המתריע בשער" בכל הנוגע להרעת תנאי העבודה של עובדי המפעלים בחיפה ובארץ כולה.

מאמרים שפרסם גונן במשך השנים ועניינם מאבקי עובדים:

http://hagada.org.il/?s=%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%9F+%D7%92%D7%95%D7%A0%D7%9F