יחד עם זאת, "לדעתנו, לב ליבה של הבעיה הוא ההכרה בזכויות הבעלות של האזרחים הבדואים שהם ילידי המקום, ואשר הגישו תביעות בעלות על קרקעותיהם לפני עשרות בשנים, לפקיד ההסדר במשרד המשפטים. משך עשרות בשנים תביעות אלו לא נידונו כמתחייב. קיווינו שועדת גולדברג תתמוך בהכרה בזכויות הצודקות והמוסריות של האזרחים הבדואים ותכיר בבעלות המלאה של האזרחים הבדואים על קרקעות אלו, ובכך יבוא הסכסוך בין האזרחים לבין המדינה לפתרונו, אך זה לא כך קרה. מדיניות הממשלה גרמה לכך שיש כפרים לא מוכרים שיושבים על קרקעותיהם מלפני קום המדינה וכפרים שהוקמו בשל מהלכי המדינה, כמה שנים לאחר הקמתה. המדינה גזלה את אדמות התושבים בכפרים אלו, העבירה אותם למקומות חדשים ולא הכירה בכפרים במקומות בהם הושיבה אותם. על המדינה להכיר בכל הישובים שאינם מוכרים על ידה, ולדאוג לכך שאנשיהם יחיו בהם בכבוד. התפתלות הועדה לגבי ההכרה העתידית והערפול מסביב לסמכות הועדה לחייב את מוסדות התכנון כלל אינה ברורה. כלומר: יכול להיווצר מצב שבו מוסדות התכנון לא יקבלו את הצעות הועדה והכפרים יוותרו ללא סטאטוס חוקי". עוד נמסר כי "העקרונות שנוסחו על ידי הפורום והוצגו בפני הועדה הם העקרונות הצודקים והאפקטיביים ביותר למימוש הסדר ההתיישבות הבדואית בנגב ולפתרון של הסדרת תביעות הבעלות על הקרקע: להכיר במלוא זכויות הבעלות של האזרחים הבדואים על קרקעותיהם, להכיר בכל הכפרים הבלתי מוכרים, לפי הקריטריון של משרד הפנים לגודל היישוב, (מעל 40 משפחות), ולאפשר להם התיישבות במגוון רחב של צורות התיישבות, הכל על פי צרכי הקהילה". ועוד: על המדינה להקצות קרקעות ומשאבים ללא אפליה בין יהודים וערבים-בדואים תוך תכנון המרחב לטובת כל האזרחים המתגוררים בנגב. לקריאה:
תמצית דוח הוועדה הציבורית להסדרת התיישבות הבדואים בנגב (ועדת גולדברג), כפי שפורסמה על ידי משרד השיכון
]]>