מאת יובל דרייר-שילה

במרחק שמונה מאות ושמונים קילומטר מהמקום שבו אני יושב עכשיו, ניצב לו בית, לא רחוק מן הגדה השמאלית של נהר החידקל. הבית הזה – על חצרו הפנימית, גגו המשוטח ומרתפו הקריר, בנוסח הבתים שהיו בבגדאד לפני התקופה המודרנית – כנראה עדיין עומד על תלו. אך זכרם של דורי דורות מבני משפחתי שהתגוררו בו, נמחק ממנו זה מכבר. נמחק ממנו גם זכרם של פרעות של כנופיות נאציות וקול בריחת בני הבית במדרגות אל הגג, וכך גם זכרו של חוק דרקוני שהכריז עליו כמוקפא, ולמעשה הפקיע אותו מידי משפחתי. עתה, כך גיליתי מהדיווחים בתקשורת, נודע לבית זה תפקיד חדש: הוא קלף מיקוח במשא ומתן עם הפלסטינים.

(בתמונה: בגדאד, שנות השלושים של המאה העשרים)

ואין זה סתם קלף מיקוח: הנחתו על שולחן המשא ומתן מסמנת פרק חדש בתולדות עשיית הצדק בין העמים. מעתה, ישנו סוג צדק חדש בעולם: הצדק הקיזוזי. כבר דרשו הפילוסופים הקדומים והחדשים בדבר הצדק החלוקתי, בדבר הצדק המתקן-עוול, ואליהם נוספו אחיהם הצעירים –  הצדק המעברי והצדק המאחה, ועוד פתרונות לתקופות של טראומות גדולות ועוולות גדולים שאין עליהם כפרה. אבל לא כמותם הוא הצדק הקיזוזי: זהו סוג מיוחד של צדק שאינו דורש מחסידיו דבר. כל שהם צריכים לעשות הוא לחסר עוול אחד, הנכבה של העם הפלסטיני, מעוול אחר, גירושם והפקעת רכושם של חלק מיהודי ארצות ערב, להגיע לתוצאה המפתיעה –  אפס מוחלט. כעת, יוכלו לחזור לנוח בתחושת ניצחון, כי הנה מצאנו מזור. הצדק הקיזוזי כל-כך מתאים למקרה שלנו, כיוון שהוא אחיו התאום של העוול הקיזוזי שקדם לו. כך לפחות במקרה של רכוש יהדות עיראק, שהפקעתו נעשתה בידיעה ובהסכמה של ראשי מדינת ישראל הצעירה, שראתה בכך איזון הוגן לרכוש הפלסטיני הרב שנפל בחלקה.

ראו כמה יפה היא שיטת קיזוז-העוולות. היא מאפשרת לקברניטי המדינה לחלוף להם בכביש המהיר בדרך אל הקרייה בת"א, ליד שכונה קטנה, ממש נחבאת אל הכלים, ששמה גבעת עמל, ופעם היה שמה ג'מוסין. זו שכונה שראתה הפקעת רכוש של ערבים פלסטינים, שלא יזכו לצדק ולפיצוי בכפוף לשיטת הצדק החדשה. עכשיו, יחוו תושביה הנוכחיים, היהודים מהארצות הערביות, גירוש חדש, באדיבות הנכבה הקפיטליסטית של הטייקון יצחק תשובה. זה האחרון רכש את הקרקע עליה הם יושבים מידי המדינה, וכדי להרוויח מהעסקה כמה שניתן, הוא מתכנן לבנות עליה בקרוב קבוצת מגדלים של דירות יוקרה, ולגרש, אגב אורחא, את התושבים קשי היום מבתיהם הצנועים. דרישתם של תושבי השכונה מהמפנים לקבל לפחות את הפיצוי ההגון של "דירה תמורת דירה", נתקלה עד כה בסירוב. כעת הם מפגינים באוהל מחאה קבוע מול בית ראש הממשלה בירושלים.

כמובן, אי אפשר להגיד שראש הממשלה לא שמע את שוועתם: הנה, הוא מוכן לקבל את הדרישה ל-"דירה תמורת דירה", אלא שאת דירותיהם שלהם, לא הנוכחיות אלא הקודמות, הוא מבקש מידיהם של הפליטים הפלסטינים. כך, בתרגיל חשבוני גאוני אחד, הוא הופך שתי דרישות תיקון עוול לתוצאה של שימור עוול אחד גדול.

עתה הצטרפה הצעה חדשה ומחוכמת לשיטת הקיזוז. חבר הכנסת שמעון אוחיון מישראל ביתנו, הציע להכריז על יום זיכרון ממלכתי לציון הפליטות של יהודי ארצות ערב. מוזר, שאחרי שסופר לנו כי העלייה לארץ והקמת המדינה הן נס גלוי, מחליטה דווקא מפלגה ציונית להכריז על העלייה לארץ כעל טרגדיה. אין לכך הסבר אחר מלבד נאמנות יוצאת מן הכלל של ליברמן ושל מפלגתו לעקרונות הקיזוז הנעלים, שהרי בכל מצב אחר לא היו מעזים לטעון כי הגעתם של יהודים לארץ המובטחת, לאחר אלפיים וחמש מאות שנות גלות, היא בגדר אירוע שיש להצטער עליו.

לא אתנגד, כמובן, אם ממשלת עיראק תעשה צדק ביום מן הימים עם סבתי הזקנה, ותחזיר לה ולו חלק מהרכוש שהופקע. ממשלת ישראל יכולה לגשת ולפעול למען מטרה חשובה זו ביום בו יסתיים הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ותיפתח מחדש האפשרות ליחסים של שיתוף פעולה עם המדינות השכנות לנו. כמה חבל הוא שהעלאת העוול הזה לתודעה הציבורית נעשתה לא כדי לתת לו מענה, אלא כדי להתחרות שוב עם הפלסטינים על עמדת הקורבן.

פורסם במקור ב-"זו הדרך"

באפריל 2003 התחייבה ישראל לראשונה להקפיא כל פעילות התנחלות, לרבות הגידול הטבעי של ההתנחלויות. ההתחייבות ניתנה במסגרת תכנית "מפת הדרכים" עליה הסכימו ישראל, הרשות הפלסטינית והקוורטט (ארה"ב, האיחוד האירופאי, האו"ם ורוסיה), תוכנית הקובעת מתווה לפתרון קבע של שתי מדינות לסכסוך הישראלי-פלסטיני. בחודש נובמבר 2007 שבה ישראל ואישרה את מחויבותה לעקרונות מפת הדרכים, בהצהרה המשותפת של ועידת אנאפוליס, בה השתתפו ישראל, הרשות הפלסטינית, הקוורטט, ומדינות הליגה הערבית.

למרות התחייבות ישראל להקפיא את הבנייה בהתנחלויות, חושפים פרוטוקולים של ועדה במועצת התכנון העליונה שבמנהל האזרחי תוכניות להרחבה משמעותית של התנחלויות. מדובר בפרוטוקולים מהשנים 2007 ו-2008 של וועדת המשנה לאיכות הסביבה, שדנה בהסדרת הטיפול בשפכי ההתנחלויות, שבצלם השיג מן המנהל האזרחי בכפוף לחוק חופש המידע. התוכניות שנחשפו כוללות גם הרחבה של התנחלויות השוכנות ממזרח לתוואי גדר האפרטהייד, המוצגת על ידי פוליטיקאים ישראלים כתוואי הגבול העתידי של ישראל. תוכניות אלה נמצאות בשלבי תכנון ראשוניים, ואף אחת מהן עדין לא קיבלה את אישור הדרג המדיני. עם זאת, העובדה שהגוף התכנוני הראשי של הגדה המערבית דן בתוכניות לבניית אלפי יחידות דיור בהתנחלויות מלמדת כי מוסדות התכנון בשטחים פועלים בניגוד למחויבות הישראלית הרשמית שלא להרחיב את ההתנחלויות בשנים הבאות.

בגוש עציון, למשל, מתוכננת בנייה של שכונה חדשה, בת 550 דירות, במתחם גבעות שבהתנחלות אלון שבות. בהמשך מתוכננות במתחם זה, שבו מתגוררות כיום 12 משפחות בלבד, 4,450 דירות נוספות. הבנייה במתחם טרם אושרה על-ידי משרד הביטחון אולם הוועדה אישרה את הקמתו של מתקן לטיפול בשפכי השכונה החדשה, המיועד ל-800 עד 1,000 דירות. בדיון נקבע כי מתקן זה יטפל גם בשפכי ההתנחלות בית עין הסמוכה, שבה מתוכננת על-פי הפרוטוקול בנייה של כ-2,000 דירות חדשות. כיום מתגוררות בבת עין כ-120 משפחות.

בהתנחלויות רימונים ועינב, השוכנות ממזרח לתוואי מכשול ההפרדה, הוסדר הטיפול בשפכים כשלב ראשון בקידום תוכניות בנייה. ברימונים מתוכננות 254 דירות נוספות ובעינב נמצאות שתי תוכניות חדשות בשלבי הכנה. תחום ההתנחלות מבוא דותן, הנמצאת גם היא מזרחית למכשול ההפרדה, צפוי להתרחב. גם עיריית מעלה אדומים הכינה תוכנית לטיפול בשפכי ההתנחלות, הכוללת את הבנייה המתוכננת במתחם E-1. זאת במסגרת הסדרת הטיפול בשפכי מפקדת משטרת מחוז ש"י, שהועברה לאותו מתחם, שבו מתוכננת גם בנייתן של 3,500 דירות. עוד עולה מן המסמכים שבכפר אדומים אישרה ועדת המשנה תוכנית לטיפול בשפכים המבוססת על תחזית לפיה אוכלוסיית ההתנחלות תכפיל עצמה ל-5,600 תושבים "בשנים הבאות". כמו כן, ההתנחלות אשכולות הונחתה על-ידי לשכת התכנון במנהל האזרחי לטפל בשפכיה בהתאם לתכניות ה"אכלוס המלא" של ההתנחלות, הצפויות להגדיל את אוכלוסייתה פי חמש.

לדברי בצלם "הקמת ההתנחלויות מפרה את המשפט ההומניטארי הבינלאומי האוסר על המעצמה הכובשת להעביר את אוכלוסייתה אל השטח הכבוש ולבצע בו שינויים של קבע. הקמת ההתנחלויות, קיומן והרחבתן גוררת פגיעה מתמשכת ונרחבת בזכויות הפלסטינים, ובהן הזכות להגדרה עצמית, הזכות לשוויון, הזכות לקניין, הזכות לרמת חיים נאותה, הזכות למים, הזכות לתברואה והזכות לחופש תנועה".

בעתירה נטען כי נדחו כל פניותיהם של ארגוני זכויות האדם אל השר יצחק הרצוג, הממונה מטעם הממשלה על תיאום הסיוע ההומניטארי בעזה, ואל הגוף הצבאי העוסק בכך. השר הרצוג השיב שכניסת משלחות של ארגוני זכויות אדם "אינה תחת מטריית העזרה ההומניטרית עליה הוא מופקד". משרד הביטחון הודיע כי חל איסור מוחלט על כניסת ארגונים ישראליים "מטעמים של ביטחון אישי". העותרים מביעים חשש שהרשויות בישראל מצרות את צעדיהם ו"תוקעות מקלות בגלגלי פעילותם החשובה". הם גורסים כי התרת כניסתם לרצועה חשובה לא רק עבור תושבי עזה אלא גם על מנת להבטיח את זכות הציבור בארץ ובעולם, לחופש מידע ולידיעה על מצב זכויות האדם במקום.

"הכוחות הישראלים השתמשו בזרחן לבן ובאמצעי תחמושת אחרים שסיפקה ארצות הברית, לבצע הפרות קשות של החוק הבינלאומי, בכללן פשעי מלחמה – וגרמו להרג של מאות ילדים ואזרחים אחרים", אמרה ראש משלחת החקירה של "אמנסטי" לעזה ולדרום ישראל, דונטלה רוברה. היא הוסיפה ש"באותו הזמן, חמאס וקבוצות פלסטיניות חמושות אחרות ירו מאות טילים לישראל, שאמנם היו קטלניים פחות, אך גרמו למותם של כמה אזרחים".

בדו"ח הארגון נמתחת ביקורת בעיקר על ארה"ב, כספקית הנשק העיקרית של ישראל. "לארה"ב מחויבות מיוחדת להפסיק משלוחים שתורמים להפרות החוק וזכויות האדם", נטען,

 "ממשל אובמה צריך להשעות מיד כל סיוע צבאי לישראל", אמר מנהל אזור המזרח התיכון ב"אמנסטי", מלקולם סמארט.

לדברי אמנסטי, לפי הסכם למשך 10 שנים שנחתם ב-2007, ארה"ב אמורה לספק לישראל נשק בשווי 30 מיליארד דולר, מה שמהווה עלייה של 25 אחוזים לעומת התקופה שקדמה לממשל בוש. "במידה רבה, המתקפות הישראליות התבצעו בסיוע ארצות הברית, ובאמצעות משלם המסים האמריקאי", הוסיף סמארט.

בבדיקות בעזה, מצאו חוקרי הארגון שיירי פצצות, שרבות מהן מיוצרות על-ידי ארה"ב, בבתי-ספר, בתי חולים ובתים של אזרחים. ביניהן נמנו פצצות זרחן לבן, שהמשיך לבעור. בנוסף, מצאו סוג חדש של פצצות, שכנראה שוגרו מכלי טיס בלתי מאוישים – שכללו מספר גדול של קוביות מתכת קטנות וחדות, בנפח שבין 2 ל-4 מילימטרים. לדברי חוקרי "אמנסטי", אותם גופים מתכתיים חדרו דלתות ברזל וקירות בטון, ו"תוכננו להגדיל את עוצמת הפציעה".

בדרום ישראל, מונים אנשי אמנסטי את סוגי הרקטות, קסאם וגראד, ומציינים ש"כלי נשק בלתי מתוחכמים אלו הוברחו לעזה בחשאי או שנבנו שם בעזרת מרכיבים שהובאו ממדינות אחרות". הם מציינים כי "אין להשוות את הרקטות עם כלי הנשק הישראלים, אך הם גרמו לכמה הרוגים, לפצועים ולנזק לרכוש אזרחי".

אמנסטי קרא עוד למועצת הביטחון של האו"ם להטיל אמברגו נשק מיידי על ישראל, חמאס והארגונים החמושים – "עד שיימצאו מנגנונים יעלים להבטיח שאמצעי הלחימה לא ישמשו להפרות קשות של החוק הבינלאומי". סמארט סיכם: "אסור שתהיה חזרה לעסקים כרגיל, לאור צפי לתוצאות הרסניות עבור אזרחים בעזה ובישראל".

משלוח שלישי של עזרה הומניטרית שנאספה על ידי איגודים מקצועיים עומד להגיע מחר לרצועה עזה. אבל בניגוד לשני המשלוחים הקודמים שהגיעו בדרך האוויר אל שדה התעופה המצרי אל עריש, הפעם המשלוח עומד להגיע מעמאן, דרך סיני, בשיירה של משאיות.

הסיוע מכיל אוהלים, שמיכות ותרופות שנרכשו במימון פדרציית עובדי התחבורה הבינלאומית. נציג הפדרציה במזרח התיכון, בילאל מלכאווי מסר "הסיוע יגיע ליעדו תודות לפעילותם הנמרצת של האיגודים המקצועיים הפלסטינים והירדנים".

פדרציית העיתונאים הבינלאומית פרסמה בסוף השבוע דו"ח מקיף ובה נטען שישראל תקפה במתכוון כלי תקשורת בעת המלחמה בעזה. בפדרציה חברים איגודי עיתונאים ב-123 מדינות ולהם כ-600 אלף חברים. גם האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל חבר בפדרציה. הדו"ח על התקפות התקשורת בעת המלחמה הנפשעת נכתב בעקבות תחקיר שנערך בשטח על ידי עיתונאים מכל העולם. הדו"ח נמסר אל מוסדות האו"ם בדרישה לחקור את פשעי ישראל ובייחוד את הפגיעה במכוונת בכלי התקשורת ובעיתונאים שפעלו ברצועת עזה.

"אנו לא יכול להשלים עם הפגיעות בתקשורת ולא מוכנים לסבול התחמקויות" אמר מזכ"ל הפדרציה הבינלאומית איידן ווייט. "נעשו פעולות להשתקת העיתונות בקנה מידה ברוטאלי ואיש לא נענש בשל כך" הוא הוסיף. במשלחת שביקרה לפני שבועיים ברצועת עזה כדי לחקור את פעולות צה"ל נגד התקשורת השתתפו נציגי איגודי עיתונאים משמונה מדינות וכן נציג של פדרציית העיתונאים הערבים, מכרם מוחמד אחמד. בתום התחקיר, חברי המשלחת כתבו את הדו"ח שראה אור בסוף השבוע ושכותרתו: "עשיית צדק בחדשות: כלי תקשורת כמטרה צבאית ברצועת עזה". 

לעיון בדו"ח המלא באנגלית (32 עמודים):

http://www.ifj.org/assets/docs/204/075/b7598cc-eb7974b.pdf

מהדו"ח עולה כי 21% מכלל התושבים שהשתתפו במדגם הם חולים כרוניים הזקוקים לחשמל באופן קבוע לצורך אחסון תרופות, הפעלת מכשירים רפואיים, חימום או קירור הבית למען יצירת תנאים הכרחיים להחלמה. מהדו"ח עולה כי העדר חיבור לחשמל גרם להידרדרות במצבם הרפואי של כ-70% מכלל החולים ולמותם של כ-2% מהם. הנפגעות העיקריות מהיעדר חיבור לחשמל הן הנשים, אשר 31% מהן חולות במחלות כרוניות. בקרב הילדים עומד שיעור החולים הכרוניים על 20%.

הדו"ח דורש מהמדינה לחבר ללא דיחוי את הכפרים לרשת החשמל תוך מתן עדיפות לחיבור בתיהם של החולים הכרוניים הנשימתיים, חולי הסוכרת וכל חולה כרוני שלטיפולו נדרש החשמל. בעוד שחוות הבודדים בנגב ומאחזים "לא חוקיים" בשטחים הכבושים, החסרים אף הם מעמד תכנוני חוקי, מחוברים לחשמל על ידי המדינה עוד בתהליך בנייתם, הרי ש-45 כפרים ערבים בנגב, הקיימים בחלקם עוד לפני קום המדינה, אינם זוכים לחיבור לחשמל. מדיניות זו יש בה, אם כן, משום אפליה מכוונת שמקורה בשיוך אתני-לאומי, אשר תכליתה ריכוז התושבים הערבים-בדואים בעיירות שהקימה המדינה ונישולם מקרקעותיהם ודרך חייהם. מניעת חיבורם של הכפרים הבלתי מוכרים לרשת החשמל מהווה הפרה בוטה של הזכות לבריאות ולחיים, ואף עולה לעתים בחייהם של התושבים.

בין המפגינים הרבים שהגיעו היוןם לבלעין: ראש הממשלה הפלסטיני, סלאם פיאד, חברי פרלמנט ובראשם מוסטפא ברגותי, וכן יו"ר חד"ש, ח"כ מוחמד ברכה וחבר הכנסת המיועד של חד"ש, ד"ר עפו אגבריה. יצוין שבמקביל הפגינו מאות פלסטינים בסמוך לכפר נעלין ממערב לרמאללה.

אתמול הודיע היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, ליו"ר חד"ש, ח"כ מוחמד ברכה, כי הוא "שוקל להגיש כתב אישום" הכולל שלושה אישומים בעקבות עבירות שעבר לכאורה במהלך הפגנות שונות בשנים האחרונות. לטענת המשטרה בהפגנה שנערכה בבלעין ב-28 באפריל 2008, תקף ח"כ ברכה לפי החשד לוחם של יחידת "מצדה", שעה שזה הוביל את אחד העצורים לניידת משטרה.

כ-20 מתנחלים ניסו למנוע הבוקר (חמישי) מקבוצה של פעילי שלום מארגון "שוברים שתיקה" להיכנס לשכונת תל רומידא בחברון. המתנחלים ניסו למנוע את כניסת האוטובוס של הפעילים  ופונו מהכביש על ידי כוחות גדולים של משטרה.

עוד פרסמה האגודה לזכויות האזרח פנייה דחופה לצה"ל בעניין פתיחת רחובות בחברון לפלסטינים. האגודה מברכת על ההחלטה, כפי שפורסמה בכלי התקשורת, כי בכוונת צה"ל לבטל את האיסור על תנועת פלסטינים ברחוב השוהדא ולשקול בחיוב אפשרות פתיחתן של חנויות בו; אך לנוכח הודעות דומות קודמות, שלא בוצעו, מבקשת לברר את פרטיהן המדויקים של ההוראות החדשות

לנוכח ניסיון העבר, פנתה הבוקר עו"ד לימור יהודה מהאגודה לזכויות האזרח בדחיפות אל האלוף גדי שמני, מפקד כוחות צה"ל בגדה, במטרה לברר את פרטיהן של ההוראות החדשות.  לדברי עו"ד יהודה: "האיסור על תנועת פלסטינים במרכז העיר חברון ואיסור פתיחתן של חנויות על ידי פלסטינים גרר פגיעות חמורות ומתמשכות בזכויות האדם של האוכלוסייה הפלסטינית בעיר, ויצר משטר הפרדה והפליה, אשר מטיל חרפה על מדינת ישראל וערכיה".

אלפי עובדי סוכנות הסיוע לפליטים של האו"ם, אונר"א, פתחו אתמול (שבת) בשביתה. על כך מוסרת הבוקר סוכנות הידיעות הפלסטינית "מעאן". נציגי איגוד העובדים וההנהלה נפגשו אתמול על מנת לנסות ולגשר על הפערים, אבל נציגי ההנהלה סירבו לדרישת העובדים לתוספות שכר.

דובר האיגוד מסר כי השביתה שנערכה אתמול היא הראשונה בסדרה של שביתות, השנייה תתקיים ב-26 בפברואר. אם העובדים לא יקבלו מענה חיובי לדרישותיהם, הם יפתחו בשביתה כללית ללא הגבלת זמן. העובדים דרושים הבהרות לגבי עתיד קרנות הפנסיה שלהם ותשובה לשאלה האם הקרנות הן במצב גירעוני. עוד הם דורשים תוספת שכר בהתאם ליוקר המחיה. במוסדות האו"ם לסיוע לפליטים בגדה המערבית מועסקים כ-4500 עובדים פלסטינים.