המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית מנסה לפנות שמאלה,  וגם להישאר בממשלה עם הימין.

    ההנהגה של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית, שנבחרה בוועידה, שנערכה בשבוע שעבר, מנסה לעשות את הבלתי-אפשרי: לפנות שמאלה, תוך שמירה על מסגרת ממשלת "האחדות הלאומית" עם המפלגה השמרנית. וכל זאת, כדי להתמודד עם המשבר החמור בתולדותיה.
לפי הסקרים, רק 26% מהבוחרים שוקלים להצביע עבור הס"ד בבחירות הקרובות, בעוד שעד 2002, מפלגה זו זכתה דרך קבע בתמיכתם של יותר מ-40% מהבוחרים. הסיבה למשבר: הרפורמות האנטי-חברתיות, שמפלגה זו הנהיגה בעת שהקנצלר שרדר עמד בראשות הממשלה, במיסגרת הקואליציה עם הירוקים. אימוץ הגישה האידיאולוגית הניאו-ליברלית הביאה את המפלגה הס"ד לקואליציה נוספת, הפעם עם המפלגה השמרנית היריבה בראשות אנגלה מרקל.
בוועידה בלטו בהעדרם ראשי איגודים מקצועיים ואנשי ועדי עובדים. אלה עזבו ברובם את הס"ד ועברו אל מפלגת השמאל ("די לינקה"), שהוקמה לפני כמה חודשים כאיחוד של פורשים מהמפלגה הס"ד עם מפלגת הסוציאליזם הדמוקרטי, שבסיס כוחה נמצא בגרמניה המזרחית לשעבר.

בהתמודדו עם העובדה, שמפלגת השמאל הפכה אופציה קבילה עבור מיספר גדל של פעילים, בחר יו"ר הס"ד, שנבחר מחדש בוועידה, קורט בק, לעשות שימוש בלשון "שמאלית" יותר. הוא קרא להקים בגרמניה חברה "צודקת וסולידרית", וגם תקף את ה"ליברליזם הקיצוני" של שותפיו בשלטון, השמרנים של מרקל. בין הייתר הציע הכפלה של תקופת הזכאות לדמי האבטלה, שמקבלים מובטלים בני 50 ויותר, וזאת לאחר שדמי אבטלה קוצצו בצורה דרסטית בידי קודמו בראשות המפלגה, שרדר.
אך יש בתוך מפלגתו המצפים, שבק יפעל לביטול כל הרפורמות הניאו-ליברליות מבית מדרשו של שרדר. דרישה זו כה חזקה, שאפילו שרדר קרא בנאומו בוועידה ל"תיקונים מהותיים, אך מידתיים" ברפורמות, שהוא עצמו הנהיג.
בהנהגת הס"ד סבורים, שהקדמת הבחירות תהיה הרת אסון עבורם. הם חוששים מההתמרמרות הקשה שהרפורמות עוררו בקרב צעירים, גימלאים, מובטלים ואנשי האיגודים המקצועיים. אך הם גם אינם מוכנים לפרוש מן הקואליציה השלטת עד למועד הבחירות הקרובות, בעוד כשנתיים.
בפני מדיניות המפלגה הס"ד ניצבים סכנות וסיכונים לא מבוטלים: התמדה במדיניות הקיימת תגרום לירידת כוחה, המשך הרפורמות לא יוסיף לה בוחרים, ואילו הקדמת הבחירות לא באה בחשבון. הסכנה גם אורבת מבית. קבוצה של פעילים בתוך המפלגה הס"ד סבורה, שניתן יהיה להציל את המפלגה על-ידי הצגת מצע חברתי מתקדם, ביטול כל הרפורמות והתחברות אל מפלגת השמאל (די לינקה). אופציה זו מדירה את שנתם של ראשי המפלגה הס"ד.
 

    ההנהגה של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית, שנבחרה בוועידה, שנערכה בשבוע שעבר, מנסה לעשות את הבלתי-אפשרי: לפנות שמאלה, תוך שמירה על מסגרת ממשלת "האחדות הלאומית" עם המפלגה השמרנית. וכל זאת, כדי להתמודד עם המשבר החמור בתולדותיה.
לפי הסקרים, רק 26% מהבוחרים שוקלים להצביע עבור הס"ד בבחירות הקרובות, בעוד שעד 2002, מפלגה זו זכתה דרך קבע בתמיכתם של יותר מ-40% מהבוחרים. הסיבה למשבר: הרפורמות האנטי-חברתיות, שמפלגה זו הנהיגה בעת שהקנצלר שרדר עמד בראשות הממשלה, במיסגרת הקואליציה עם הירוקים. אימוץ הגישה האידיאולוגית הניאו-ליברלית הביאה את המפלגה הס"ד לקואליציה נוספת, הפעם עם המפלגה השמרנית היריבה בראשות אנגלה מרקל.
בוועידה בלטו בהעדרם ראשי איגודים מקצועיים ואנשי ועדי עובדים. אלה עזבו ברובם את הס"ד ועברו אל מפלגת השמאל ("די לינקה"), שהוקמה לפני כמה חודשים כאיחוד של פורשים מהמפלגה הס"ד עם מפלגת הסוציאליזם הדמוקרטי, שבסיס כוחה נמצא בגרמניה המזרחית לשעבר.
בהתמודדו עם העובדה, שמפלגת השמאל הפכה אופציה קבילה עבור מיספר גדל של פעילים, בחר יו"ר הס"ד, שנבחר מחדש בוועידה, קורט בק, לעשות שימוש בלשון "שמאלית" יותר. הוא קרא להקים בגרמניה חברה "צודקת וסולידרית", וגם תקף את ה"ליברליזם הקיצוני" של שותפיו בשלטון, השמרנים של מרקל. בין הייתר הציע הכפלה של תקופת הזכאות לדמי האבטלה, שמקבלים מובטלים בני 50 ויותר, וזאת לאחר שדמי אבטלה קוצצו בצורה דרסטית בידי קודמו בראשות המפלגה, שרדר.
אך יש בתוך מפלגתו המצפים, שבק יפעל לביטול כל הרפורמות הניאו-ליברליות מבית מדרשו של שרדר. דרישה זו כה חזקה, שאפילו שרדר קרא בנאומו בוועידה ל"תיקונים מהותיים, אך מידתיים" ברפורמות, שהוא עצמו הנהיג.
בהנהגת הס"ד סבורים, שהקדמת הבחירות תהיה הרת אסון עבורם. הם חוששים מההתמרמרות הקשה שהרפורמות עוררו בקרב צעירים, גימלאים, מובטלים ואנשי האיגודים המקצועיים. אך הם גם אינם מוכנים לפרוש מן הקואליציה השלטת עד למועד הבחירות הקרובות, בעוד כשנתיים.
בפני מדיניות המפלגה הס"ד ניצבים סכנות וסיכונים לא מבוטלים: התמדה במדיניות הקיימת תגרום לירידת כוחה, המשך הרפורמות לא יוסיף לה בוחרים, ואילו הקדמת הבחירות לא באה בחשבון. הסכנה גם אורבת מבית. קבוצה של פעילים בתוך המפלגה הס"ד סבורה, שניתן יהיה להציל את המפלגה על-ידי הצגת מצע חברתי מתקדם, ביטול כל הרפורמות והתחברות אל מפלגת השמאל (די לינקה). אופציה זו מדירה את שנתם של ראשי המפלגה הס"ד.
 

    ההנהגה של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית, שנבחרה בוועידה, שנערכה בשבוע שעבר, מנסה לעשות את הבלתי-אפשרי: לפנות שמאלה, תוך שמירה על מסגרת ממשלת "האחדות הלאומית" עם המפלגה השמרנית. וכל זאת, כדי להתמודד עם המשבר החמור בתולדותיה.
לפי הסקרים, רק 26% מהבוחרים שוקלים להצביע עבור הס"ד בבחירות הקרובות, בעוד שעד 2002, מפלגה זו זכתה דרך קבע בתמיכתם של יותר מ-40% מהבוחרים. הסיבה למשבר: הרפורמות האנטי-חברתיות, שמפלגה זו הנהיגה בעת שהקנצלר שרדר עמד בראשות הממשלה, במיסגרת הקואליציה עם הירוקים. אימוץ הגישה האידיאולוגית הניאו-ליברלית הביאה את המפלגה הס"ד לקואליציה נוספת, הפעם עם המפלגה השמרנית היריבה בראשות אנגלה מרקל.
בוועידה בלטו בהעדרם ראשי איגודים מקצועיים ואנשי ועדי עובדים. אלה עזבו ברובם את הס"ד ועברו אל מפלגת השמאל ("די לינקה"), שהוקמה לפני כמה חודשים כאיחוד של פורשים מהמפלגה הס"ד עם מפלגת הסוציאליזם הדמוקרטי, שבסיס כוחה נמצא בגרמניה המזרחית לשעבר.
בהתמודדו עם העובדה, שמפלגת השמאל הפכה אופציה קבילה עבור מיספר גדל של פעילים, בחר יו"ר הס"ד, שנבחר מחדש בוועידה, קורט בק, לעשות שימוש בלשון "שמאלית" יותר. הוא קרא להקים בגרמניה חברה "צודקת וסולידרית", וגם תקף את ה"ליברליזם הקיצוני" של שותפיו בשלטון, השמרנים של מרקל. בין הייתר הציע הכפלה של תקופת הזכאות לדמי האבטלה, שמקבלים מובטלים בני 50 ויותר, וזאת לאחר שדמי אבטלה קוצצו בצורה דרסטית בידי קודמו בראשות המפלגה, שרדר.
אך יש בתוך מפלגתו המצפים, שבק יפעל לביטול כל הרפורמות הניאו-ליברליות מבית מדרשו של שרדר. דרישה זו כה חזקה, שאפילו שרדר קרא בנאומו בוועידה ל"תיקונים מהותיים, אך מידתיים" ברפורמות, שהוא עצמו הנהיג.
בהנהגת הס"ד סבורים, שהקדמת הבחירות תהיה הרת אסון עבורם. הם חוששים מההתמרמרות הקשה שהרפורמות עוררו בקרב צעירים, גימלאים, מובטלים ואנשי האיגודים המקצועיים. אך הם גם אינם מוכנים לפרוש מן הקואליציה השלטת עד למועד הבחירות הקרובות, בעוד כשנתיים.
בפני מדיניות המפלגה הס"ד ניצבים סכנות וסיכונים לא מבוטלים: התמדה במדיניות הקיימת תגרום לירידת כוחה, המשך הרפורמות לא יוסיף לה בוחרים, ואילו הקדמת הבחירות לא באה בחשבון. הסכנה גם אורבת מבית. קבוצה של פעילים בתוך המפלגה הס"ד סבורה, שניתן יהיה להציל את המפלגה על-ידי הצגת מצע חברתי מתקדם, ביטול כל הרפורמות והתחברות אל מפלגת השמאל (די לינקה). אופציה זו מדירה את שנתם של ראשי המפלגה הס"ד.
 

הראשונה תחליש את שלטון הצאר והבורגנות, וכי ביכולתם של הפועלים, האיכרים והחיילים השבים מהחזית למגר את השלטון הרקוב.
לנין מעולם לא חשב, שתפיסת השלטון די בה כדי לשנות את החברה ברוסיה. בחיבורים שפירסם לפני המהפכה הוא הדגיש, כי לאחר תפיסת השלטון, הפועלים יצטרכו להתגייס במשך תקופה ארוכה למאבק למען הדמוקרטיה, שכן לא יכול להיות סוציאליזם שאינו מגשים דמוקרטיה מלאה. לנין הוביל את המהפכה ב-1917 בכיוון הדמוקרטי.
אחרי נצחון המהפכה, לנין שאל את עצמו שאלות בנושא הדמוקרטיה. השלטון הסובייטי נאלץ להתמודד בשנים הראשונות עם המציאות הנוראה של מלחמת עולם, של מלחמת אזרחים ושל ההרס שהן גרמו. התפוקה התעשייתית של רוסיה בשנת 1920 הייתה 3% בלבד מהתפוקה התעשייתית שלה ב-1913, השנה שקדמה למלחמת העולם הראשונה.
בחיבוריו מציין לנין, כי ניתן, באמצעות צווים של השלטון הסובייטי, להפקיע את הבנקים ואת המפעלים הגדולים ולהפוך את הקרקע לרכוש העם. צעדים אלה ניתן לבצע מייד. ואמנם, השלטון הסובייטי היה הניסיון הראשון בהיסטוריה להפקיע את כל האדמות מידי הבורגנות ובעלי האחוזות ולהעביר אותן לבעלות המדינה. אך הפקעת הקרקע הייתה רק תחילת הדרך: הקרקע המופקעת חולקה לאיכרים, שכל אחד הקים על החלקה שברשותו משק זעיר. חלוקת הקרקע הובילה לגידולו של מעמד האיכרים בעלי המשק (יצרנים קטנים). אך מי שמקים משק על קרקע שברשותו הוא יצרן בורגני קטן. מתוך ניתוח המציאות הזאת, שעוצבה כבר בעיקבות המהפכה, הדגיש לנין, כי המאבק של הפועלים מול הבורגנות בדמות היצרנים הקטנים יימשך זמן רב. מסקנה זו הייתה אחד ממוקדי הניתוח שלו. אולם סטלין לא חשב באותו כיוון וניסה לפתור את הבעיה של בעלי הקניין בכפר במהירות ובכפייה רבה.
הנסיון של ברית-המועצות הוכיח, כי העובדים מסוגלים לתפוס את השלטון ולהחזיק בו ולהנהיג זכויות חברתיות חסרות תקדים. מ-1917 ואילך עשה השלטון הסובייטי צעדים מוחשיים המבטיחים לכל אזרח עבודה, שירותי בריאות, חינוך ודיור. ההשגים האלה נשמרו בכל שנות השלטון הסובייטי והקרינו גם כלפי חוץ. מעמד העובדים בארצות המפותחות תבע והשיג את פיתוחה של מדינת הרווחה. עד כמה קיומה של מדינת הרווחה קשור היה בברה"מ ניתן ללמוד מהעובדה,  שלאחר פירוק ברה"מ, אורגנה בכל המדינות המפותחות, כולל בישראל, התקפה רבתי על מדיניות הרווחה. התקפה זו הובילה לכירסום משמעותי בשירותים הציבוריים ובזכות לבריאות, לחינוך, לדיור ולרווחה.
הנסיון של המאה ה-20 לימד, כי בתנאים מסויימים, קפיטליזם עלול ללבוש צורה פוליטית של פשיזם. הכוח הראשי שניצב מול הפשיזם הייתה ברה"מ, אשר הקריבה במלחמה ההרואית נגד ההיטלריזם 27 מיליון חיילים ואזרחים.
הסטליניזם הסב נזק רב להתפתחותה של ברה"מ. אבל מאחר שסטלין מת בשנת 1953, אי-אפשר לתלות רק בסטלין את כל חולשות המשטר הסובייטי ב-35 השנים שלאחר מכן. לכן חיוני לנסות ולברר, כיצד התגלגלה ברית-המועצות עד להתפרקותה המלאה ב-1991; מדוע הכוחות החברתיים, שהיו אמורים להיות המובילים, אם באמצעות הסובייטים ואם באמצעות הפיקוח החברתי, בפועל הורחקו מהשלטון.
לאחר ששיקמה את ההרס, שזרעו הכיבוש הנאצי ומוראות מלחמת העולם השנייה, ברה"מ נאלצה להתמודד עם "המלחמה הקרה", שהכריזה עליה ארצות-הברית, אשר לוותה במירוף חימוש שעלותו גבוהה, ועם האיומים הצבאיים, שמקורם היה בברית נאט"ו. אך ההסבר להתמוטטות אינו יכול להסתפק רק בהצבעה על תנאים בינלאומיים אלה.
המשק הסוציאליסטי התבסס על המרת הרדיפה אחרי הרווח ברווחה אישית, המבוססת על עבודה קולקטיבית למען הכלל. אך החל משנות ה-70 התגלה, כי ברה"מ לא הצליחה לקיים משק יעיל, המסוגל להתמודד בהצלחה עם המהפכה המדעית-טכנולוגית. העובדה, שברה"מ יכלה להטיס חלליות ולהגיע להישגים מדעיים עמדה בסתירה לאי-יכולתה לספק את צורכי היומיום של האזרחים. ברה"מ לא הצליחה לגייס את העוצמה החברתית של הסוציאליזם בתחרות עם המערב על פיריון הייצור ועל פיתוח מוצרי צריכה חדשים.
לאחר הוקעת הסטליניזם, נעשו בברה"מ צעדים לשיקום הניהול הדמוקרטי של הכלכלה והחברה. אך אם בשל משקעי הסטליניזם ואם בשל הניהול השגרתי, ראשי המפלגה הקומוניסטית הסובייטית והמדינה לא מילאו את הפונקציה של גיוס המוני העובדים לשיפור המשטר הסוציאליסטי. גם בשנות ה-70 וה-80 ניכר היה חוסר הפתיחות למגוון של דעות וחוסר ההסתמכות על חשיבה משותפת של המוני העם.  כיום ברור, כי שיכבה מסויימת של ראשי מפלגה ושל בכירים במנגנון המדינה היא שהובילה את המהלך לפירוקה של ברה"מ, לחיסול הסוציאליזם ולכינונו מחדש של הקפיטליזם. פירוק ברה"מ לא בוצע בכפייה צבאית מבחוץ.  שיכבה של נושאי תפקידים השתלטה על רכוש המדינה, על המפעלים ואוצרות הטבע, ובמהלך קצר, יחסית, פירקה את ברה"מ ואת הסוציאליזם.
כאשר אנו בוחנים היום, 16 שנה לאחר פירוק ברה"מ, את מהפכת אוקטובר ואת הניסיון רב-ההשראה של בניית הסוציאליזם, לא יהיה זה נכון להסיק, כי מהפכת 1917 הייתה טעות היסטורית.
המהפכה של 1917 הוכיחה כי ניתן ליישם את הצורך בבניית חלופה לקפיטליזם. המהפכה הוכיחה, כי במדיניות נכונה, המתבטאת בהחלטות נכונות, ניתן לבנות משטר סוציאליסטי. אך ההיסטוריה גם הוכיחה, כי בשל שגיאות מהותיות, ניתן גם להפסיד את הסוציאליזם ולפתוח דרך לשובו של הקפיטליזם על כל אסונותיו וסתירותיו.
גם בימינו ניתן לשאוב השראה מהמהפכנים של רוסיה, אשר זעזעו את העולם. נוכח העמקת הקיטוב הכלכלי והנזק החברתי והסביבתי, שגורמת הגלובליזציה של התאגידים, גדל מיספרם של אלה, המחפשים חלופה חברתית וצדק חברתי.
בסקר, שערך לאחרונה (בקרב האוכלוסייה היהודית) מרכז יד טבנקין,  הוא הציג, בין היתר, שאלה לגבי הסוציאליזם. בפני המשיבים הוצגו כמה אופציות, וביניהן: האם הסוציאליזם הוא ערך חברתי חשוב, שיש לשומרו, והאם הוא זקוק לשיפורים. שני-שלישים מהנשאלים השיבו בחיוב על האפשרויות האלה, כלומר ביטאו יחס חיובי לסוציאליזם.
חשוב שנרשום לפנינו, כי גם בישראל של היום, המושג סוציאליזם לא נעלם מהשיח הציבורי. לכן זה תלוי בנו, כיצד נחבר את המושג הזה עם המציאות בארץ לכוח של שינוי חברתי סוציאליסטי.

הראשונה תחליש את שלטון הצאר והבורגנות, וכי ביכולתם של הפועלים, האיכרים והחיילים השבים מהחזית למגר את השלטון הרקוב.
לנין מעולם לא חשב, שתפיסת השלטון די בה כדי לשנות את החברה ברוסיה. בחיבורים שפירסם לפני המהפכה הוא הדגיש, כי לאחר תפיסת השלטון, הפועלים יצטרכו להתגייס במשך תקופה ארוכה למאבק למען הדמוקרטיה, שכן לא יכול להיות סוציאליזם שאינו מגשים דמוקרטיה מלאה. לנין הוביל את המהפכה ב-1917 בכיוון הדמוקרטי.
אחרי נצחון המהפכה, לנין שאל את עצמו שאלות בנושא הדמוקרטיה. השלטון הסובייטי נאלץ להתמודד בשנים הראשונות עם המציאות הנוראה של מלחמת עולם, של מלחמת אזרחים ושל ההרס שהן גרמו. התפוקה התעשייתית של רוסיה בשנת 1920 הייתה 3% בלבד מהתפוקה התעשייתית שלה ב-1913, השנה שקדמה למלחמת העולם הראשונה.
בחיבוריו מציין לנין, כי ניתן, באמצעות צווים של השלטון הסובייטי, להפקיע את הבנקים ואת המפעלים הגדולים ולהפוך את הקרקע לרכוש העם. צעדים אלה ניתן לבצע מייד. ואמנם, השלטון הסובייטי היה הניסיון הראשון בהיסטוריה להפקיע את כל האדמות מידי הבורגנות ובעלי האחוזות ולהעביר אותן לבעלות המדינה. אך הפקעת הקרקע הייתה רק תחילת הדרך: הקרקע המופקעת חולקה לאיכרים, שכל אחד הקים על החלקה שברשותו משק זעיר. חלוקת הקרקע הובילה לגידולו של מעמד האיכרים בעלי המשק (יצרנים קטנים). אך מי שמקים משק על קרקע שברשותו הוא יצרן בורגני קטן. מתוך ניתוח המציאות הזאת, שעוצבה כבר בעיקבות המהפכה, הדגיש לנין, כי המאבק של הפועלים מול הבורגנות בדמות היצרנים הקטנים יימשך זמן רב. מסקנה זו הייתה אחד ממוקדי הניתוח שלו. אולם סטלין לא חשב באותו כיוון וניסה לפתור את הבעיה של בעלי הקניין בכפר במהירות ובכפייה רבה.
הנסיון של ברית-המועצות הוכיח, כי העובדים מסוגלים לתפוס את השלטון ולהחזיק בו ולהנהיג זכויות חברתיות חסרות תקדים. מ-1917 ואילך עשה השלטון הסובייטי צעדים מוחשיים המבטיחים לכל אזרח עבודה, שירותי בריאות, חינוך ודיור. ההשגים האלה נשמרו בכל שנות השלטון הסובייטי והקרינו גם כלפי חוץ. מעמד העובדים בארצות המפותחות תבע והשיג את פיתוחה של מדינת הרווחה. עד כמה קיומה של מדינת הרווחה קשור היה בברה"מ ניתן ללמוד מהעובדה,  שלאחר פירוק ברה"מ, אורגנה בכל המדינות המפותחות, כולל בישראל, התקפה רבתי על מדיניות הרווחה. התקפה זו הובילה לכירסום משמעותי בשירותים הציבוריים ובזכות לבריאות, לחינוך, לדיור ולרווחה.
הנסיון של המאה ה-20 לימד, כי בתנאים מסויימים, קפיטליזם עלול ללבוש צורה פוליטית של פשיזם. הכוח הראשי שניצב מול הפשיזם הייתה ברה"מ, אשר הקריבה במלחמה ההרואית נגד ההיטלריזם 27 מיליון חיילים ואזרחים.
הסטליניזם הסב נזק רב להתפתחותה של ברה"מ. אבל מאחר שסטלין מת בשנת 1953, אי-אפשר לתלות רק בסטלין את כל חולשות המשטר הסובייטי ב-35 השנים שלאחר מכן. לכן חיוני לנסות ולברר, כיצד התגלגלה ברית-המועצות עד להתפרקותה המלאה ב-1991; מדוע הכוחות החברתיים, שהיו אמורים להיות המובילים, אם באמצעות הסובייטים ואם באמצעות הפיקוח החברתי, בפועל הורחקו מהשלטון.
לאחר ששיקמה את ההרס, שזרעו הכיבוש הנאצי ומוראות מלחמת העולם השנייה, ברה"מ נאלצה להתמודד עם "המלחמה הקרה", שהכריזה עליה ארצות-הברית, אשר לוותה במירוף חימוש שעלותו גבוהה, ועם האיומים הצבאיים, שמקורם היה בברית נאט"ו. אך ההסבר להתמוטטות אינו יכול להסתפק רק בהצבעה על תנאים בינלאומיים אלה.
המשק הסוציאליסטי התבסס על המרת הרדיפה אחרי הרווח ברווחה אישית, המבוססת על עבודה קולקטיבית למען הכלל. אך החל משנות ה-70 התגלה, כי ברה"מ לא הצליחה לקיים משק יעיל, המסוגל להתמודד בהצלחה עם המהפכה המדעית-טכנולוגית. העובדה, שברה"מ יכלה להטיס חלליות ולהגיע להישגים מדעיים עמדה בסתירה לאי-יכולתה לספק את צורכי היומיום של האזרחים. ברה"מ לא הצליחה לגייס את העוצמה החברתית של הסוציאליזם בתחרות עם המערב על פיריון הייצור ועל פיתוח מוצרי צריכה חדשים.
לאחר הוקעת הסטליניזם, נעשו בברה"מ צעדים לשיקום הניהול הדמוקרטי של הכלכלה והחברה. אך אם בשל משקעי הסטליניזם ואם בשל הניהול השגרתי, ראשי המפלגה הקומוניסטית הסובייטית והמדינה לא מילאו את הפונקציה של גיוס המוני העובדים לשיפור המשטר הסוציאליסטי. גם בשנות ה-70 וה-80 ניכר היה חוסר הפתיחות למגוון של דעות וחוסר ההסתמכות על חשיבה משותפת של המוני העם.  כיום ברור, כי שיכבה מסויימת של ראשי מפלגה ושל בכירים במנגנון המדינה היא שהובילה את המהלך לפירוקה של ברה"מ, לחיסול הסוציאליזם ולכינונו מחדש של הקפיטליזם. פירוק ברה"מ לא בוצע בכפייה צבאית מבחוץ.  שיכבה של נושאי תפקידים השתלטה על רכוש המדינה, על המפעלים ואוצרות הטבע, ובמהלך קצר, יחסית, פירקה את ברה"מ ואת הסוציאליזם.
כאשר אנו בוחנים היום, 16 שנה לאחר פירוק ברה"מ, את מהפכת אוקטובר ואת הניסיון רב-ההשראה של בניית הסוציאליזם, לא יהיה זה נכון להסיק, כי מהפכת 1917 הייתה טעות היסטורית.
המהפכה של 1917 הוכיחה כי ניתן ליישם את הצורך בבניית חלופה לקפיטליזם. המהפכה הוכיחה, כי במדיניות נכונה, המתבטאת בהחלטות נכונות, ניתן לבנות משטר סוציאליסטי. אך ההיסטוריה גם הוכיחה, כי בשל שגיאות מהותיות, ניתן גם להפסיד את הסוציאליזם ולפתוח דרך לשובו של הקפיטליזם על כל אסונותיו וסתירותיו.
גם בימינו ניתן לשאוב השראה מהמהפכנים של רוסיה, אשר זעזעו את העולם. נוכח העמקת הקיטוב הכלכלי והנזק החברתי והסביבתי, שגורמת הגלובליזציה של התאגידים, גדל מיספרם של אלה, המחפשים חלופה חברתית וצדק חברתי.
בסקר, שערך לאחרונה (בקרב האוכלוסייה היהודית) מרכז יד טבנקין,  הוא הציג, בין היתר, שאלה לגבי הסוציאליזם. בפני המשיבים הוצגו כמה אופציות, וביניהן: האם הסוציאליזם הוא ערך חברתי חשוב, שיש לשומרו, והאם הוא זקוק לשיפורים. שני-שלישים מהנשאלים השיבו בחיוב על האפשרויות האלה, כלומר ביטאו יחס חיובי לסוציאליזם.
חשוב שנרשום לפנינו, כי גם בישראל של היום, המושג סוציאליזם לא נעלם מהשיח הציבורי. לכן זה תלוי בנו, כיצד נחבר את המושג הזה עם המציאות בארץ לכוח של שינוי חברתי סוציאליסטי.

הניתוח, מדוע העולם הקומוניסטי עבר מהעולם, ועוד בקלות בלתי-נסבלת, כפי שזה קרה.
כמו כן, כינון הסוציאליזם המזרח-אירופי תרם לגידולה של הסוציאל-דמוקרטיה במערב, ובמובן מסויים כפה אותה עליו. אך הראשונים שמוטטו את מדינת הרווחה, עם קריסת הקומוניזם, היו דווקא הסוציאל-דמוקרטים בכל ארץ.
במובנים מסויימים, התחזיות של מרקס מתממשות היום, בעידן הגלובלי. הקיטוב המעמדי-חברתי עמוק היום, בקנה-מידה עולמי, כפי שלא היה אי-פעם בעבר. על 50% מהעושר בעולם שולט אחוז אחד בלבד של אוכלוסיית העולם. כאשר אנשים ממשיכים למות מרעב, שעה שמבחינת רמת ההתפתחות של אמצעי הייצור בעולם, אין סיבה שאיש עוד יסבול רעב – הרעיון הסוציאליסטי חיוני מאי פעם. אין לנו זכות לוותר עליו.

הניתוח, מדוע העולם הקומוניסטי עבר מהעולם, ועוד בקלות בלתי-נסבלת, כפי שזה קרה.
כמו כן, כינון הסוציאליזם המזרח-אירופי תרם לגידולה של הסוציאל-דמוקרטיה במערב, ובמובן מסויים כפה אותה עליו. אך הראשונים שמוטטו את מדינת הרווחה, עם קריסת הקומוניזם, היו דווקא הסוציאל-דמוקרטים בכל ארץ.
במובנים מסויימים, התחזיות של מרקס מתממשות היום, בעידן הגלובלי. הקיטוב המעמדי-חברתי עמוק היום, בקנה-מידה עולמי, כפי שלא היה אי-פעם בעבר. על 50% מהעושר בעולם שולט אחוז אחד בלבד של אוכלוסיית העולם. כאשר אנשים ממשיכים למות מרעב, שעה שמבחינת רמת ההתפתחות של אמצעי הייצור בעולם, אין סיבה שאיש עוד יסבול רעב – הרעיון הסוציאליסטי חיוני מאי פעם. אין לנו זכות לוותר עליו.