במכתב בהול למנכ"ל בנק לאומי, גליה מאור, קראו מאות פועלי מפעל הירקות והשימורים של ויטה פרי הגליל שבחצור הגלילית, לסייע למפעל להבריא ולא לתת לו ליפול. הפועלים דורשים מבנק לאומי לבחון דרכים למנוע את סגירת המפעל, ובכך למנוע פיטורים של מאות פועלים ופגיעה בספקי שירותים נלווים באזור הגליל כולו.
חברת ויטה פרי הגליל, העוסקת בייצור, בייבוא ובשיווק של מוצרי מזון כמו ירקות קפואים, קצפות, אבקות בישול, ריבות ופסטה, ומעסיקה 380 עובדים (לפי דו"חות 2007), דיווחה בסוף השבוע שעבר לבורסה, כי בנק לאומי ובנק דיסקונט, שהם המלווים הגדולים לחברה זו, החזירו שיקים שנתנה בהיקף של כ-2.2 מיליון שקל. בנוסף, פרעו לאומי ודיסקונט התחייבויות של החברה בהיקף של כ-7 מיליון שקל, לאחר שהקפיאו לה החזרי קרן לטווח קצר וארוך עד 31 בדצמבר 2008. באפריל 2008 ביקשה החברה מהבנקים להקפיא החזר הלוואות בהיקף של 11 מיליון שקל, וההקפאה אושרה עד סוף אוגוסט. בהמשך האריכו הבנקים את הקפאת החזרי ההלוואות עד סוף 2008.
העובדים כתבו למאור: "החלטת הבנק לעמוד מנגד ולא לסייע בשעתנו הקשה, משמעותה אחת: סגירת יישוב שלם במדינת ישראל ומאות משפחות שיישארו בתקופה קשה של משבר כלכלי ללא פרנסה". ועוד: "במקום לפרסם שלטי חוצות עם תנאים למובטלים, עזרו לנו. אתם שיושבים במשרדים יפים בתל-אביב מחליטים על גורלנו".
ויטה פרי הגליל היא חברה בבעלות פרטית, הנשלטת על ידי אביב אלגור ואיאן דיוויס. בדו"חות הרבעון השלישי שלה ציינה החברה, כי היא פועלת "כדי למצוא מקורות מימון לפירעון התחייבויותיה ולשנות את המבנה הפיננסי". עוד הוסיפה ההנהלה, כי אי-מימוש צעדי ההנהלה עלול לגרום לחברה להפסיק לפעול כעסק חי. ויטה פרי הגליל, שהפסידה 3.5 מיליון שקל ב-2007 סיכמה את שלושת הרבעונים הראשונים של 2008 עם הפסד של 7.4 מיליון שקל. הפסדים אלה שחקו את הונה העצמי, שהסתכם נכון לסוף ספטמבר 2008 בכ-4 מיליון שקל, לעומת 9.8 מיליון שקל בסוף 2007. כיו"ר דירקטוריון החברה שימש חבר הכנסת לשעבר אברהם (אברום) בורג (העבודה). יו"ר הדירקטוריון של החברה כיום הוא אביב אלגור, ומנכ"ל החברה הוא זאב בירנבוים.
והיכן הממשלה?
עצוב שפועלים צריכים להתחנן בפני מנכ"ל בנק לאומי, כדי להבטיח את הקיום. אך זה הופך אבסורד, כאשר הבנק, אליו הם פונים, הוא למעשה בבעלותם. נשמע מופרך? הנה פתרון החידה: ממשלת ישראל הלאימה את בנק לאומי בשנת 1983, בעקבות שערוריית הרצת המניות והמשבר שפרץ בעקבותיה. מאז ועד היום, המדינה ניסתה להפריט את הבנק – כולל לידידיו הקרובים של ראשון הממשלה אהוד אולרמט, כמו פרנק לואי, בעל ההון האוסטרלי. אבל הבנק טרם הופרט. אם כך, מדוע הממשלה, הבעלים של הבנק, אינה פועלת להסדרת החוב של המפעל בחצור במסגרת אותם 5 מיליארד שקל שהחליטה לאחרונה להזרים לכיסיהם של האוליגרכים המקומיים? לממשלה פתרונות.
אבל האחריות לעתידם של העובדים מוטלת לא רק על הממשלה. ההסתדרות אמורה להשמיע את קולה נוכח סכנת הסגירה של מפעל, המקיים מאות משפחות. לצערנו, ההסתדרות אינה משמיעה את קולה בשורה ארוכה של סוגיות מרכזיות עבור מעמד העובדים. אבל יש מקומות, בהם האיגודים המקצועיים נוהגים אחרת בעקבות העמקת המשבר הקפיטליסטי – בארצות הברית, למשל.
הדוגמא של המפעל בשיקגו
בדיוק לפני חודש ולאחר שהשיגו את כל הדרישות, עזבו מאות פועלים את המפעל "רפבליק ווינדוס אנד דורס" לייצור חלונות ודלתות בשיקגו, בו התבצרו שבוע ימים. על הפסקת ההתבצרות הוחלט ברוב גדול באסיפת של הפועלים. יו"ר האיגוד במפעל, מסר כי הושג הישג היסטורי, ודווקא בעת משבר. גם יו"ר האיגוד בחוף המערבי, קרל רוזן, הדגיש "את התקדים שקבעה קבוצת עובדים הנחושה להגן על זכויותיה".
התבצרות פועלים במפעל היא צעד לא-אופייני במאבק המעמדי בארה"ב. אמנם באמריקה הלטינית, ובייחוד בארגנטינה, נרשמו בשנים האחרונות מאות מקרים של פועלים, המתבצרים במפעלים בעת משבר, ולא רק כדי להבטיח את הפיצויים, אלא כדי להפעילם מחדש בבעלות קואופרטיבית. אבל בארה"ב לא נרשמו התבצרויות מאז המשבר הכלכלי הגדול בשנות ה-30 של המאה שעברה.
מאות המפוטרים החליטו להתבצר במקום עבודתם במחאה על סגירתו הפתאומית ובדרישה לקבל את שכרם. מחאתם הובילה פוליטיקאים רבים להגיע לשיקגו, וגם הנשיא הנבחר ברק אובאמה הביע תמיכה במפוטרים.
המפעל נסגר ללא התרעה, לאחר שבעליו, ריצ'רד גילמן, הודיע לפועלים הנדהמים, כי בנק אוף אמריקה ביטל את קו האשראי של החברה. 250 הפועלים, שלא קיבלו לא את משכורתם האחרונה ולא פיצויי פיטורים, התיישבו בתגובה על רצפת המפעל בדרישה, כי החברה ובנק אוף אמריקה יעמדו בהתחייבויותיהם וישלמו להם את שכרם.
האיגוד המקצועי, המייצג את עובדי המפעל, מסר, כי הפועלים דרשו תשלום הודעה מוקדמת של 60 יום לפני הפיטורים ו"חבילת פיצויים הוגנת". לדברי הפועלים, מנהלי המפעל נתנו להם התרעה של שלושה ימים בלבד לפני שעבודתם הופסקה.
מחאת העובדים בשיקגו הפכה אחד מסמליו של מאבק העובדים מול המשבר הכלכלי בארה"ב, שגרם עד כה לאובדן של יותר משני מיליון מישרות ולעלייה חדה בשיעור האבטלה עד ל-7.5% מכוח העבודה. הכומר ג'סי ג'קסון הגיע לאתר המחאה והביע תמיכה בעובדים. הוא אמר, כי מצוקתם מהווה הוכחה לכך שתוכנית החירום הכלכלית בסך 700 מיליארד דולר, שאישר הקונגרס באוקטובר, מסייעת רק לכרישי וול סטריט ולא לאנשים הפשוטים.
העובדים בשיקגו היו נחושים להיאבק על מקום עבודתם וניצחו. הם קיבלו את כל זכויותיהם ועוד סוכם על הקמת קרן, בסיוע הבנקים המלווים של המפעל, כדי להפעילו ואף להקים במקום קואופרטיב בניהול העובדים.
כך היה בשיקגו בחודש שעבר. בחצור הגלילית, בינתיים, מתחננים הפועלים בפני בנק לאומי להצלת מקום עבודתם.
]]>
|
נכתב על ידי אלון לי-גרין, יו"ר ועד עובדי רשת קופי בין ומזכיר בנק"י בתל-אביב
השבוע פורסם כי רשת קופי בין נמכרה לאיש העסקים דני ורנר. לפי התבטאויותיו של אחד מהבעלים שחתמו על העסקה, מתברר שהמכירה נובעת מקשיים שהרשת נקלעה אליהם.
את האחריות על הקשיים מטיל אותו בעלים, שהעדיף להישאר אנונימי, על התאגדות העובדים ברשת. העובדה שהעובדים החליטו להקים ועד כדי להגן על זכויותיהם היא מה שגרם בעיניו להידרדרות הכלכלית של הרשת. הטענות האלה מופרכות מיסודן ומתעלמות מהמשבר העולמי, שהוא המקור להפסדים העיקריים של הרשת.
הבעיה העיקרית עם הטענות כלפי ועד עובדי קופי בין היא תפישת העולם הכלכלית-חברתית העולה מהן. לפי תפישה זו, חוקי העבודה הם בגדר המלצה בלבד, וכך גם זכויות העובדים. מבחינתו של אותו בעלים, הבעיה היא לא שהרשת הפרה את החוק דרך קבע ולוקחת לכיסה את הטיפים שקיבלו העובדים, אלא שהעובדים נאבקו נגד הפרת החוק הזו. מבחינתו לא הייתה כל בעיה עם העובדה שההנהלה פעלה בניגוד לחוק כשפיטרה עובד בשל הקמת ועד עובדים, אלא רק עם העובדה שההסתדרות ופעילי תנועות הנוער עמדו לצדו והביעו סולידריות.
לבסוף נאלצה קופי בין להיכנע להחלטת בית המשפט ולמאבק הציבורי. היא פתחה במשא ומתן עם ועד העובדים, שהסתיים בהסכם קיבוצי שמעגן את זכויותיהם של כל עובדי הרשת בהתאם לחוקי העבודה. בחישוב קר של רווח והפסד, הבעלים וההנהלה נהגו בחוסר היגיון משווע. הרווח שהייתה עשויה הרשת להפיק אילו הייתה ממשיכה לקחת את הטיפים של העובדים ולא לשלם על שעות נוספות בניגוד לחוק הוא קטן לאין שיעור מההפסדים שאותם ספגה כתוצאה מהמאבק שאליו הוביל חוסר המוכנות של ההנהלה לדיאלוג עם העובדים. בכך הם יכולים להאשים רק את עצמם, ולא את העובדים.
למקרה זה משמעות לכלל החברה הישראלית. בתקופה הקרובה יצוצו דוברים רבים שיטענו שאם רק נוותר על הזכויות שלנו, המשבר יתפוגג. מנכ"לים שגזרו קופון בימי הצמיחה יטענו שפיטורי עובדים הם הפתרון היחידי להצלת המשק. משקיעים שהתמכרו להימורים בבורסה ידרשו מהציבור "לגלות אחריות" ולהסכים לקיצוץ בתקציבים החברתיים. פוליטיקאים נהנתנים ידרשו מאתנו "להדק את החגורה" – שם קוד להגדלת הפערים החברתיים.
דווקא עכשיו אנחנו זקוקים יותר מתמיד לוועדי עובדים ולאיגודים מקצועיים חזקים. דווקא עכשיו אנחנו זקוקים להתאגדות עובדים שתגן על הזכויות שלנו ותמנע הפרה של חוקי העבודה. דווקא עכשיו אנחנו צריכים להביע סולידריות עם עובדים הנאבקים על זכויותיהם. דווקא עכשיו אנחנו צריכים לחשוב היטב אם האנשים שנבחר לכנסת שמים על סדר יומם את זכויות העובדים ואת העניין החברתי.
|
לפני מספר שנים נחתם הסכם בין חברת "אנשים ומחשבים" לבין הנתבעת, "חברת הראשון בניקיון בע"מ" לפיו חברת "אנשים ומחשבים" תעביר תשלום בסך 500 שקל עבור העלאת שכרה של העובדת, הסכם לטובת צד שלישי. זמן מה "הראשון בניקיון" כיבדה את ההסכם. לאחר מכן החלה לשלם לעובדת רק 300 שקל במקום ה-500 שקל. בעקבות התביעה שהגישה העובדת קבע בית הדין, לאחר ששמע את העדויות של הצדדים ובדק את ההסכם ותלושי השכר, חייב את הנתבעת לשלם לעובדת את ההפרש בסך 4,941 שקל.
ועוד: העובדת תובעת פנתה מדי פעם למזמין השירות חברת "אנשים ומחשבים" בתלונות או בבקשות נגד "הראשון בניקיון" ותמיד זכתה לאוזן קשבת ולעזרה מול הנתבעת. התנהגות זו של התובעת הפריעה לנתבעת ובתגובה שלחו לתובעת מכתב אזהרה ובה דרישה חד-משמעית להפסיק לפנות לגורמים אחרים כי דבר זה גורם להם נזק רב ואי נעימות מול מזמין השירות.
בקיץ 2005 ביקשה העובדת בכתב לצאת לחופשה שנתית על מנת לנסוע לחו"ל להשתתף בחתונה של קרוב משפחה והנתבעת דחתה את בקשתה. בחודש אפריל 2006 ובהתראה של יותר מארבעה חודשים ביקשה שוב התובעת בכתב מהנתבעת כי יאשרו לה חופשה שנתית כדי לבקר את אמה בחו"ל. הנתבעת שוב דחתה את בקשתה של התובעת ולא אישרה לה את החופשה על אף שמזמין השירות, אם כי חברת "אנשים ומחשבים" הסכימה ליציאתה של התובעת לחופשה ואף הציעה פתרונות אלטרנטיביים. בתשובת לבקשות העובדת, חברת הראשון בניקיון הדוחה את הבקשה ניתנה בע"פ ובכתב: "במידה ותצאי לחופשה הינך עושה זאת על דעת עצמך ואנו נראה בך כמי שהתפטרה מחברתנו".
העובדת הייתה חייבת לנסוע וכך עשתה. כשהתייצבה לאחר שובה במשרדי המזמין חברת אנשים ומחשבים, ביום 16.8.06 נודע לה כי עבודתה הופסקה. משכורתה האחרונה לא שולמה בעילה של קיזוז בשל התפטרות ללא הודעה מוקדמת.
בית הדין קבע כי יש לראות בנסיבות המקרה כפיטורים ולא ייחס כל משמעות לאמירות במכתב הנתבעת לפיהן הנתבעת תראה בתובעת כמי שהתפטרה. פסק הדין קובע כי יש לשלם לתובעת פיצויי פיטורים בסך 8,460 שקל בתוספת 4,000 שקל עבור פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. כמו- כן פסק 3,380 שקל עבור אי מתן הודעה מוקדמת לפיטורים וחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את שכר חודש יולי בסך 3,584 שקל בצירוף פיצויי הלנת שכר בסך 2,000 שקל.
בנוסף פסק לתובעת 868 שקל עבור דמי הבראה ועוד 3654 שקל עבור פדיון חופשה שנתית על אף שהנתבעת צודקת בטענתה כי שילמה לתובעת תשלומים שונים בגין פדיון חופשה שנתית במהלך עבודתה – זאת מבלי שהתובעת נטלה חופשה בפועל ואין לפטור את הנתבעת מחובתה לשלם לתובעת תשלום נוסף בגין פדיון חופשה .
לאור כל הנימוקים והנסיבות בית הדין פסק לתובעת סך של 3,584 שקל (שכר חודש אחד) בגין פיצוי בגין פיטורים שלא כדין כי ראה בהתנהגות המעסיק למנוע מהעובד לממש את זכויותיו (מכוח משפט העבודה המגן) כפיטורים שלא כדין. עוד נפסק תשלומים עבור הפרשי הפנסיה בסך 6000 שקל .
פסק הדין מעודד את העובדים לדרוש ולעמוד על זכויותיהם ואף לשתף את מזמין השירות בהפרות המעסיק עצמו. לדברי עו"ד דוח'י "במקרה הזה העובדת ידעה מה עליה לעשות ופנתה למעסיק בכתב בכל פנייה. יחסי עבודה הם יחסי אימון ונבנים על עקרון תום הלב ולכן בדרך כלל עובדים לא פונים למעסיקיהם בכתב . איני יודע מה בית הדין היה פוסק בתביעה זו אם לא היו כל האסמכתאות וההתכתבויות".
פניותיה של אדם טבע ודין למשרד להגנת הסביבה לקבלת נתונים לגבי מהות הרעלים שהותרו בשימוש לתעשייה כימית הממוקמת בסמיכות למרכזי אוכלוסיה, כמו גם לגבי כמותם, נענו בשלילה בטענת חסיון.
גם בדוחות השנתיים שמפרסם אגף חומרים מסוכנים של המשרד להגנת הסביבה אין נתונים לגבי מהות חומרים שהותרו לשימוש במהלך השנה, כמותם, לא כל שכן אין כל הסבר לצורך בהתרת השימוש ברעלים אלה והעדפתם על פני תחליפים בלתי רעילים.
ריבוי אירועים אלה, אינו מאפשר להשלים עוד עם מצב דברים זה.
נדרשת רפורמה יסודית שתשנה מן היסוד את ההתייחסות לשימוש בחומרים מסוכנים, ותמנע נזק לאדם ולסביבה. כך נעשה היום במדינות רבות בעולם, והדבר נדרש גם כחלק מהתנאים להצטרפותה של ישראל ל-OECD. הרפורמה צריכה לכלול את העקרונות הבאים:
1. יצירת הסדר חוקי כולל- בעוד שכיום הטיפול בחומרים מסוכנים מוסדר בשורה ארוכה של חוקים, שלעיתים אינם מתואמים, מוצע כי העיסוק בחומרים מסוכנים יעשה אך ורק בהתאם להוראות ההצעה, ועל פי עקרון הזהירות המונעת. ההצעה תכלול מסגרת מקצה לקצה (cradle-to-grave), שתיתן מענה לכל השלבים בעיסוק בחומ"ס- ייצור, טיפול, הובלה, סילוק. ההסדר יתייחס לשתי הרמות הנוגעות לעיסוק בחומרים מסוכנים – קביעת מדיניות כללית ביחס לחומרים, והסדרת הרישוי לעיסוק בהם, על מנת להגשים את עקרונות המדיניות.
2. קביעת מדיניות להפחתת היקף השימוש בחומרים מסוכנים – הטיפול בחומ"ס צריך להיעשות על בסיס מדיניות הצופה פני עתיד וקובעת יעדים לטיפול, גם על מנת להפחית מצבורי חומרים מסוכנים ולעודד שימוש ופיתוח של אלטרנטיבות מסוכנות פחות. בקביעת המדיניות תסייע ועדה מייעצת שתכלול מומחים ואנשי ציבור ותעסוק בזיהוי חומרים וסיווגם כמסוכנים, בהערכת סיכונים, מדרוג החומרים המסוכנים ובקביעת מגבלות לעיסוק בחומ"ס.
3. כלים למניעת אירועי חומרים מסוכנים – החוק הקיים כיום אינו נותן מענה לסכנות החמורות שבאירועי חומרים מסוכנים, נדרשת הרחבת אחריות העוסק בחומרים מסוכנים על תוצאות הטיפול בהם, וקביעת מנגנוני אכיפה ופיקוח מודרניים, תוך ידוע הציבור במהלך אירועי חומרים מסוכנים ולאחריהם.
כל אלו היו אמורים להיות חלק מתקנות שהחוק הסמיך את השר להתקין כבר בשנת 1993, אך אלו טרם הותקנו עד עצם היום הזה!
4. שקיפות ושיתוף ציבור- לנוכח ההשפעה על בריאות הציבור וחייו ראוי כי לציבור תינתן הזכות לקחת חלק בהליכים להתרת שימוש ברעלים ובכל השלבים אליהם מתייחס החוק, וכי כל מידע בנוגע לכך יהיה זמין עבורו. כן נדרש כי יוקם בישראל, במקובל המדינות מפותחות, מאגר מידע מרכזי ונגיש בו הציבור יוכל לקבל את כל המידע בנושאי חומרים מסוכנים.