מאת מיכאל בן צבי ומיכל תג'ר, עמותת "קו לעובד".

בשבוע שעבר ניתן פסק דין בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, העוסק בבעיה המגיעה לפתחנו על בסיס כמעט שבועי, ואני נאלצים לכתוב עליה שוב ושוב: בעייתם של עובדים בשכר נמוך (שכר מינימום או מעט יותר מכך), המועסקים במוקדי טלפונים, במרכזי שירות לקוחות, ומוחתמים עם תחילת עבודתם על חוזה, לפיו לא יוכלו לעזוב את מקום העבודה לפני שחלפה תקופה מסוימת (לרוב – שנה), ואם יעזבו – יוטל עליהם קנס גבוה, לעתים בשיעור של שלושת רבעי שכרם החודשי. מסתבר שהחתמת עובדים זוטרים בשכר מינימום, על התחייבות שלא לעזוב את עבודתם – נהפכה לפרקטיקה שגורה לגמרי של מעסיקים. ככל הנראה עבודות מסוג זה הן עבודות שוחקות ביותר, ולמעסיקים אין כל עניין ונכונות לתמרץ עובדים באופן חיובי להישאר בהן (בדמות העלאות שכר, בונוסים או הטבות אחרות), ולכן הם בוחרים דווקא בתמריצים השליליים: הרתעת עובדים מפני עזיבת מקום עבודתם.
 
הפסיקה בנושא זה אינה רבה, ובאופן כללי נקבע בה כי הקנס חוקי רק אם קיימת התאמה בין גובהו של הקנס להכשרה שקיבל העובד. בין המדדים לכך: האם מדובר בהכשרה שיש לה "ערך" בשוק העבודה? האם היא מקנה תעודה כלשהי, משפרת השכלה או כישורים? מה אורכה של ההכשרה? האם היה זה קורס – או חפיפה גרידא? האם היו תכנים נוספים בקורס חוץ מתכני החברה הפנימיים? ברוב המקרים המגיעים אלינו, ישנה אי-התאמה מובהקת בין איכות ההכשרה שקיבל העובד, היקפה, והתועלת שהיא מעניקה בשוק העבודה – לבין אותו "קנס" שיוטל עליו אם יעזוב בטרם חלפה התקופה המוסכמת. שעה שיש אי התאמה כזו, יקבעו בתי הדין לעבודה כי הקנס אינו חוקי. 

בפסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב אלדד לירון נ' קל אוטו בע"מ, מיום 17 במארס 2010, נקבע כי קיימת אי התאמה בולטת בין הקנס להכשרה. שם, העובדת עזבה את מקום העבודה כעבור כ-7 חודשים וחויבה ב"קנס" של 2,500שקל. בית הדין לעבודה ביטל את החיוב, הורה להשיב לעובדת את הכסף, ופסק לזכותה הוצאות משפט. בית הדין קבע כי " התרשמתי כי 'הכשרתה' של התובעת לא הייתה יותר מתקופת חפיפה וניסיון והכרות של התובעת את המערכת". בנסיבות אלה, קבע בית הדין, לא ניתן לחייב את העובדת בתשלום הפיצוי המוסכם בחוזה העבודה.

התובעת עבדה כנציגת שירות במוקד התפעולי של אוטו קל בע"מ, אשר סיימה את עבודתה מרצונה טרם חלפה שנת עבודה מלאה. על פי ההסכם שנכרת בין הצדדים תתקיים תקופת התחייבות בת שנה. במידה והעובד יסיים את עבודתו לפני תום תקופת ההתחייבות יחויב בעלות של 2,500שקל, זאת עבור ההכשרה שקיבל מהחברה. בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב קבע בזו הלשון: "סבורה אני כי קיימת אי-סבירות בקביעת שיעור הפיצוי המוסכם, או "דיספרופורציה בולטת" בין הנזק שהיה צפוי בעת כריתת החוזה לבין הפיצוי המוסכם. לעניות דעתי מדובר בהתחייבות 'סטנדרטית' שכללה סכום התחייבות (בסעיף 6) שאין לו כל קשר להכשרה שהתובעת עברה בפועל."