על פי נתוני "עדאלה" במתקני הכליאה בישראל מוחזקים כאלף אסירים ועצורים פלסטינים תושבי רצועת עזה, שלא זכו לביקורי משפחות מזה כשנתיים, עקב איסור קולקטיבי להתיר ביקורי משפחות לאסירים. בעתירה נאמר כי שלילת ביקורי המשפחות באופן גורף פוגעת מעל לנדרש בזכויותיהם של האסירים לחיי משפחה ולקיום מינימאלי בכבוד אנושי בבית הכלא. משפחות האסירים אינן רק האמצעי היחיד לקשר שלהם עם העולם החיצוני אלא הגורם הבלעדי המורשה להעביר להם חפצים אלמנטאריים למחייתם בבית הכלא כגון בגדים, לבנים נעליים. בנוסף, העברת כספים באמצעות חשבונות הקנטינה לאסירים מחייבת נוכחות פיזית של המשפחות במתקני הכליאה בלבד, דבר שלא מתאפשר לאסירים תושבי עזה מזה למעלה משנתיים.

 

עוד צויין בעתירה כי "זכותם של האסירים לביקורים נגזרת היא מזכותםהחוקתית לחיי משפחה ולאינטראקציה עם החברה במיוחד זו הקרובה אליהם. המדובר באחד מאמצעי הקשר החשובים שבין האסיר למשפחתו, חבריו וידידיו. הזכות לחיי משפחה ולקשר משפחתי מוגנת היא על ידי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו בכך שהיא מגשימה את חירותו של הפרט ואת האוטונומיה האישית שלו ונגזרת היא אף מכבודו". על פי העתירה היטיבה לתאר זאת השופטת פרוקצ'יה שלדבריה:  "הזכות למשפחה הינה אחד היסודות המרכזיים של הקיום האנושי. היא נגזרת מההגנה על כבוד האדם, מן הזכות לפרטיות, ומן ההגשמה של עקרון האוטונומיה של רצון הפרט, המצויה בגרעינו המהותי של מושג כבוד האדם. המשפחה וההורות הם מימושו של היצר הטבעי להמשכיות הדורות ולהגשמתו העצמית של הפרט בחברה. בתחומיה של זכות האדם לכבוד, מהווה הזכות למשפחה ולהורות זכות חוקתית המוגנת על פי חוק היסוד".