המתמודד על ראשות עיריית תל אביב, ח"כ דב חנין (חד"ש) ושניים מפעילי הרשימה "עיר לכולנו" יואב גולדרינג ויעל בן-יפת, הציגו בפני מערכת האתר האלטרנטיבי שקוף את תוכניות התחבורה והדיור שלהם, דיברו קצת על שיתוף התושבים ועל המגדלים, והבטיחו לבנות ל"הפועל" בית חדש. להלן חלקו הראשון של הראיון שנערך על ידי ירון בן-עמי ואורי אמיתי. חלקו השני יתפרסם בהמשך השבוע באתר "עבודה שחורה".

לפני כחודשיים הודיע חבר הכנסת דב חנין (חד"ש) על כוונתו להתמודד על ראשות עיריית תל אביב מטעם סיעת "עיר לכולנו". במסגרת ההודעה ובהזדמנויות שונות מאז ועד היום הציגו חנין וחברים אחרים בסיעה חזון חדש לעיר, תוכניות דיור, תחבורה וסביבה. לטענתם, יש ל "עיר לכולנו" תשובות ואלטרנטיבות, ויכולת לקחת את העיר לכיוון אחר ולהחזיר אותה לתושבים. 

דב חנין: לא דבר אחד, אלא מאה! צריך לפעול בצורה רחבית, לתקוף כמה בעיות יחד. בסופו של דבר, הכל קשור. העירייה היא אמנם מרכז כוח, אך יש גורמי כוח נוספים שצריך להתחשב בהם. לשם כך צריך לעבוד לרוחב, גם מול גורמים שמחוץ לעירייה. השינוי הוא מארג מורכב של צעדים, המשלימים זה את זה. כך אני פועל, אגב, גם בכנסת. אחד הצירים המרכזיים שנפעל בהם, אולי הראשון, הוא התחבורה. במשך שנים נוצרה בעיית תחבורה חריפה, ואם השנים היא תחריף עוד יותר. אנחנו מסתמכים יותר מדי על הרכב הפרטי. נקודת המבט של העירייה היום היא שאם אין מספיק מקום לכל המכוניות, נעשׂה עוד מקום. עוד מאותו דבר. כמובן, יש החזון החזון האופטימי שעליו שומרים עוד מימי גולדה, על רכבת תחתית בתל אביב. אני לא נגד, כמובן, אבל אי אפשר להמשיך להמתין לזה לנצח.

דב חנין: אספר לך סיפור על העיר קוֹריטיבָּה בברזיל. לפני 25 שנה עלה שם ראש העיר, חיים לרנר. הוא מצא עיר צפופה, פקוקה, סתומה. מיד כינס את המומחים ושאל אותם עושׂים. אמרו לו: הדרך היחידה היא רכבת תחתית. אמר לרנר, יש רק שתי בעיות: זה עולה המון כסף, וזה לוקח המון זמן. אין לי לא זה ולא זה. עד סוף הדיון הוא השתכנע לגמרי. הוא קיבל החלטה ללכת על רכבת תחתית, אבל כזו ששונה מכל האחרות בעולם בשני אופנים בולטים: היא לא תהיה רכבת, והיא לא תהיה תחתית. 

דב חנין: אותי לא מעניין אם נוסעים מעל האדמה או מתחתיה, ובאיזה כלי. אותנו מעניין שאנחנו על רשת. שבכרטיס אחד נוכל להגיע מהר ממקום למקום. מה קרה בקוריטיבה? הוא בנה רשת של אוטובוסים מהירים, פינה עבורם צירי תחבורה מרכזיים ויצר מציאות שבה הקוריטיבאי הטיפוסי, שהוא לא איש סביבה ולא מעניין אותו לשמור על כדור הארץ, אלא רק להגיע לעבודה במהירות ונוחות, מעדיף להשאיר את האוטו בבית. 

דב חנין: יש המון תכניות תחבורה מאד טובות שנעשו בת"א. לי יש הערות על התכניות האלה, כי כרגיל כל אחד חושב שהוא יודע יותר טוב. אבל גם התכניות הקיימות טובות. הבעיה היא שלא מיישׂמים אותן, כי אין רצון פוליטי ליישׂם אותן. בוא נתאר לעצמנו מערכת שבה אבּן גבירול, יהודה הלוי, אלנבּי ובּן יהודה הם צירי אורך, וארלוזוֹרוב, בּן ציון ובוגרשוב הם צירי רוחב של אוטובוסים מהירים. 

דב חנין: לא. באבן גבירול יש שלושה מסלולים בכל כיוון. בשלב הראשון צריך רק לצבוע על הכביש שני נתיבים, אחד בכל כיוון. בצירים האלה יסעו רק אוטובוסים. אוטובוס יעבור כל שתי דקות – רק האוטובוס העורקי של העיר. בכלל, לא צריך הרבה תחנות – עשׂר תחנות לאורך כל אבן גבירול. אבל כל זה רק לצורך המחשה, כמובן. יש מומחי תחבורה להראות שהדבר הזה אפשרי. 

תוך כמה זמן כל זה יקרה? 

דב חנין: יתרון גדול של התכנית הוא שאין כאן שינוי גדול בתשתיות. למרות תכנית השיפוץ המאוד גרועה של אבן גבירול כיום, אפשר לעשות את כל זה בלי להרוס את הרחוב בכלל. נצטרך להתארגן מול חברות האוטובוסים, גם הן תצטרכנה להשתכלל. אבל הן גם תרוחנה הרבה כסף מהמצב החדש. 

יואב גולדרינג: התחבורה עומדת בבסיס הרבה מבעיות הדיור. כיוון שקשה להגיע למרכז ת"א, מי שרוצה לגור, לעבוד או לבלות בת"א חייב להידחק אל מרכז העיר, ולגור במרכז העיר זאת בעיה. אם תהיה מערכת תחבורה מהירה ויעילה יוכלו להתרחק. תאר לעצמך מצב שאתה גר בכפר שלם ואתה יודע שיש אוטובוס שיביא אותך תוך חמש דקות ללב העיר. תאר לעצמך מה זה יעשׂה לצעירים. 

דב חנין: אל תשכח, הרמזורים נשלטים על ידי העיריה. בכלל, תחבורה ודיור הם שני צדדים של אותו מטבע. עוד צד אחד הוא מה שקורה בדרום. תחשבו על זה שמקום כמו שכונת התקווה או כפר שלם יהיו מקומות שלא רק קל מאד להגיע מהם למרכז העיר, אלא הם גם מקומות נורא כיפים. יהיו שם בתי קפה וארועי רחוב, והעירייה תעודד את זה. פתאום כפר שלם יהפוך להיות אפשרות טובה מאד לאנשים לגור בו. וזה לא צריך לבוא על חשבון התושבים המקומיים. להם צריך לתת תכנית שאנחנו קוראים לה "תוכנית בני המושבים". ולא צריך לבנות שיכונים ענקיים על חשבון שטחים פתוחים. תן לתושבים לבנות שתי קומות נוספות לבתים הנוספים, ושהם ירוויחו מזה. אפשר גם לתת מלגות לסטודנטים שיעבירו פעילות קהילתית ויגורו שם. 

יעל בן-יפת: תארו לעצמכם את המצב בשכונות היום. ילדות וילדים מהדרום גומרים כתה ו', ונשלחים לבתי-ספר בצפון. במשך היום השכונות מתרוקנות מהנוער שלהן. השכונה מתה. חסר מאד גם תיכון עיוני בדרום. אבל הדוגמא הכי סמלית היא קו 7, שמחבר שכונות בדרום לאוניברסיטה. לוקח יותר משעתיים עד שהאוטובוס עושׂה את כל הסיבובים האפשריים. עד שהגעת לאוניברסיטה, יצאה לך הנשמה. הנסיעה בקו הזה ממחישה כמה קשה להגיע מהדרום לאוניברסיטה. זה סיוט, וזה מיותר. 

דב חנין: למה שלא יצא אוטובוס מהתקווה או מכפר שלם, ירדו לאיילון (אולי גם כן בנתיב לתחבורה ציבורית), וייסעו ישר לאוניברסיטה? כל הנסיעה לא צריכה לקחת יותר מעשׂר דקות. זו רק שאלה של החלטה, זה לא כתוב בתורה. פשוט התרגלנו שהדרום צריך לסבול בשביל להגיע לאוניברסיטה. זה טבעי שיסבלו. והאם המצב החדש לא יביא לדחיקת רגליהם של התושבים הותיקים? 

יואב גולדרינג: זה עניין שצריך להתמודד איתו. הקו המנחה יהיה שיתוף התושבים והעדפת זכויותיהם. אפשר לחשוב על הקלות ועידוד למי שכבר גר שם. הכל עניין של לשחרר את הדמיון. דב: איך מונעים חיכוך בין מהגרים חדשים לדרום העיר לבין המקומיים? קודם כל על ידי הידברות עם המקומיים. צריך לחשוב על שיוך בעלות היכן שאין. אפשר גם להעדיף את המקומיים באופן פעיל, למשל בהנחות בארנונה, בהיטלי השבחה, רישוי קל ועוד. הצעד הראשון הוא שיקום השטח, עבור המקומיים. וכמובן, הכל בהידברות עם התושבים. 

דב חנין: ילכו לאן?  לא, השאלה היא לא "לאן?" אלא "איפה?" אם מדובר לאורך נתיבי איילון – למשׂרדים, למגורים, אין בעיה. בתוך שכונות עם מרקם בניה נמוך – לא בא בחשבון. בקריית שלם, למשל, לא נרשה בנייה כזו. מדובר במפגע שיש למנוע אותו. הרי העניין הוא האופן החברתי של הבניין. אנחנו לא רוצים ליצור מצב של בניין שהוא שכונה בפני עצמה שסגורה לעיר. בכלל, ב"עיר לכולנו" אנחנו רוצים לקדם תכנית של דיור מעורב. צריך שיהיה מקום לעשירים, אבל גם לכל מי שלא. צריך תמהיל דיור ותכנון מקיים. אתה יודע מה חסר במיוחד בת"א-יפו? דירות קטנות. אבל העיריה מעודדת בניית דירות גדולות, דירות יוקרה. חלק גדול מאוד מאוכלוסיית העיר מורכב מיחידות של דייר אחד או שניים. צריך עוד הרבה דירות של שניים-שלושה חדרים. חלק גדול מהן צריך להיבנות מראש להשׂכרה. קח לדוגמא את האיזור בין שׂלמה ובן-צבי – זה איזור מלאכה גדול. במקום מלאכה אפשר לבנות בניינים בתמהיל מעורב. יהיו דירות של 6-7 חדרים, אבל צריך גם הרבה דירות של חדר, חדר וחצי, שסטודנט יוכל לגור שם. 

דב חנין: יש דברים שלא צריכים להיות בעיר, בלב העיר. התעשׂיה הזעירה שנמצאת במקום כזה אינה מתאימה לת"א-יפו. כמובן, אני לא בעד לזרוק אנשים בלי פיצוי. הפיתוח יכניס גם הרבה כסף. אם תבנה אלפי יחידות דיור, יהיה כסף ואנחנו נפצה את מי שיפונה. בכלל, צריך לשנות הרגלים של מגורים, תעסוקה ובילוי. אם תחשוב, התפיסה הקיימת אומרת שגרים במקום אחד, עובדים במקום אחר, ומבלים במקום שלישי. ובאמת אנחנו רואים היום המון בעלי פאבים, למשל, שנאבקים בתפיסה הזאת. אנשים רוצים לשבת לשתות ליד הבית. רוצים לראות סרט ליד הבית. בכל שכונת מגורים צריך להיות גם מקום לבלות, גם מקום לעבוד. התשתית החברתית צריכה להימצא קרוב לבית, בלי לִנסּוֹעַ על כל דבר לקצה העיר בתחבורה מזהמת. 

נראה שיש לך קשר מיוחד לדרום העיר. 

דב חנין: תראה, אמא שלי הייתה גננת בשכונת התקווה, ואני הכרתי היטב את שכונת התקווה כילד. היום היא הרבה פחות שכונה ממה שהייתה אז. ואני לא נוסטלגי – היו אז בעיות קשות, המון אפליה, המון. אבל היו גם דברים טובים, הייתה שכונה, הייתה קהילה. היום הבעיות נשארו, והמון מהשכונה הלך לאיבוד. וזה עצוב נורא כי שכונה זה מה שמחזיק את העניין. וכל שכונות הדרום עוברות תהליך של התפוררות. 

יעל בן-יפת: בקריית שלום היה מתנ"ס והיו שתי ספריות. היום המוסדות הללו אינם. במקום המתנ"ס יש "קאנטרי" שקשה להגיע אליו למבוגרים ולילדים – או באוטובוס ועוד 10 דקות ברגל, או שצריך, שוב, לנסוע במכונית. יש ניתוק מהנשמה של השכונה, זה לא מרכז קהילתי. זו רק דוגמא אחת לבעייתיות של הדרום. כנ"ל לגבי הנוער. היום הנוער צריך לנסוע לבתי ספר בצפון, ומה זה משדר לו על המקום שהוא גר? 

דב חנין: גם המתקנים שיש בדרום לא מספיק מנוצלים. בתקווה יש בית דני, שהוא מוסד מאד יפה. יש גם בית ברבור, אבל גם שם רואים את הבעייתיות. זה כמו הפלסטר שאמור לחפות על מה שילדים של הדרום לא מקבלים בבתי הספר של הצפון. צריך להביא לשם משהו חדש, ליצור איזה באזז, איזה אקשן. 

דב חנין: כשאני מסתכל על אוסישקין, לפני שאני רואה אולם, אני רואה קהילה של אנשים. אחר כך אני רואה שיש גם אולם. אולי צריך לשדרג להם את האולם. 

הייתי. 

אבל לא צריך להרוס. 

האם יבנה במקום אוסישקין אולם אחר ל"הפועל"? 

בהחלט. 

דב חנין: נמצא איפה. תראה, מועדון ספורט עירוני צריך בית. יבּנה בית תחליפי ל"הפועל". 

יואב גולדרינג: כנ"ל לגבי המגרש של בני יהודה, שיש רצון להעביר אותו לבלומפילד. בכלל, שואלים – "למה אתם צריכים כל כך הרבה מגרשים בעיר?" שׂחקו כולכם באותו מגרש. 

דב חנין: בשבילי קבוצת ספורט היא קהילה, וקהילה צריכה בית. ספורט הוא גם סיפור, אבל יותר מעניין אותי הסיפור של הקהילה. בכלל, אותי מעניין הסיפור.