אנסה לסכם את המשט של השנה לעזה. כולם יודעים ששאפנו לשוב הפעם עם יותר ספינות לא חמושות, שעל סיפונן מגוון משתתפים וארגונים רחב וייצוגי יותר. וחשוב לא פחות, שיהיו עמנו חברי פרלמנט רבים יותר. הצלחנו לארגן זאת.
מנקל במסיבת עיתונאים באתונה (צילום: דמוטיקס)
אך לפתע הפכה הפגנה שקטה זו נגד המצור הישראלי הבלתי חוקי לטרגדיה יוונית, כאילו נהגתה בידי אוריפידס בן ימינו. שיערנו כמובן מראש כי הצבא הישראלי עשוי לנקוט טקטיקות שימנעו מהמשט לצאת לדרכו מנמלים זרים. שיערנו שישראל, כמו תמיד, תטען כי ביכולתה לעשות ככל העולה על רוחה. והיא אכן יכולה, כל עוד היא מוגנת וממומנת על ידי ארה"ב. אולם ארה"ב כבר איננה המעצמה שהיתה. יום אחד הגנה זו תיעלם. נגיד בעוד חמש שנים? בהקשר זה כדאי להזכיר כי בזמן כתיבת מאמר זה, מימון העתק של נאס"א מקוצץ למינימום. הסיבה לפירוק הפרויקט האמריקאי היוקרתי היא הידרדרות הכלכלה בארה"ב. איזו סיבה אחרת ישנה?
אולם לא היינו מוכנים לתרחיש שיוון תמכור לישראל את נשמתה הלאומית במחיר כה נמוך, במסווה של איומים והטרדות. אני כועס על עצמי שלא חזיתי זאת. המשבר הכלכלי מחליש את יוון. אבל היתה זאת הפתעה לראות איך לנוכח איומי ישראל (בתמיכת ארה"ב), יוון נכנעת כה בקלות. יתרה מזאת, אני מודה שהערכתי יתר על המידה את כוחה של הדמוקרטיה היוונית. או במלים אחרות, לא ראיתי עד כמה באמת דק הציפוי של מה שאנו מכנים הדמוקרטיה הישראלית. פעולות ישראל מזכירות לי יותר שיטות של רודנות צבאית.
עוד אשוב לסיבה מדוע יוון הורדה על ברכיה, ואיך תנועת הזדהות קטנה יחסית, כמו המשט שלנו, מצליחה לעורר סערה בפוליטיקה הבינלאומית ומפחידה את ישראל עד כדי קריאת תיגר על שכנותיה ועל האיחוד האירופי.
אולם ראשית יש לומר כי בשל האיסור שהטילה יוון על יציאת ספינותינו מנמליה ובעקבות החבלה בהן בידי צוללנים שטרם זוהו, לא ייצא המשט לעזה לעת עתה. עם זאת, כמה מהספינות עשויות להחליט לפעול לבד ולנסות להפליג לעזה. מאחר שמדובר בחריגה מההפגנה המשותפת שלנו, אני מתנגד לפעולה זאת נחרצות. קרוב לוודאי שמשמר החופים היווני יעצור גם ספינות אלה. הסיבה היא שהישראלים אינם מעוניינים ביחסי ציבור שליליים כמו אשתקד, כאשר חיילי קומנדו ישראלים ירו בלי הגבלה ממסוקים צבאיים. לפיכך, הם העדיפו להעביר את האחריות ליוון. ישראל והמתנגדים למטרתנו רואים בכך כישלון שלנו, וראש ממשלת יוון יקבל טפיחה על השכם מידידיו הישראלים (אם כי הזעם בהפגנות ביוון רק יגבר).
אבל זה אינו כישלון. אנו נחזור עם תמיכה רחבה יותר ומשט גדול יותר, ואני מבטיח כי לשלטון הישראלי לא יהיה רגע אחד של שקט, עד שהמצור הלא חוקי הזה יישבר. לרעיון ולפעילות שלנו היו השפעה גדולה יותר השנה. בשנה שעברה לא גילתה התקשורת כל עניין במטרתנו, עד שחיילי הקומנדו הישראלים התחילו להרוג בני אדם.
אף על פי שהספינות שלנו לא שטו אפילו סנטימטר אחד השנה, זהו כישלון ישראלי נוסף. הפחד הנואש של השלטון מחזק את ההתנגדות להפרות זכויות האדם בעזה. על פי החוק הבינלאומי, ענישה קולקטיבית, כפי שישראל נוהגת בעזה, אינה חוקית.
כפי שאני טוען תמיד כי צריך היה לשחרר את גלעד שליט לפני זמן רב, ושהתקפות הרקטות של חמאס על ישראל חייבות להיפסק, כך אני טוען שעל המצב יש להביט מפרספקטיבה זו: מה קודם למה? דיכוי או התקוממות? אפילו האינטלקטואלים בישראל אינם מסוגלים להניף את שרביט הקסמים שלהם ולהעלים את המציאות. המציאות היא שהפלסטינים מקבלים יחס של אזרחים מדרגה שנייה בארצם שלהם. הבעיה העיקרית במצור על עזה אינו המחסור בבטון, בחיתולים או בתרופות. הבעיה העיקרית היא בכבוד האדם שישראל שוללת מתושבי עזה, וכך מעוררת פעולות נואשות.
אולם התעלומה הגדולה ביותר בעיני היא איך השלטון בישראל אינו מבין כי אל הבורות אותם הוא חופר, הוא עומד ליפול בעצמו, וכי בסופו של דבר המצב יהיה בלתי נסבל ובלתי אפשרי. מדוע הם קושרים עיניהם?
למה הזיזה ישראל השנה את המצור – באופן אירוני, אפשר לומר כי היא עשתה "מיקור חוץ" למצור – לאירופה? מה ההבדל משנה שעברה? השינוי קשור, מן הסתם, להתקוממויות שהתחוללו, ועדיין מתחוללות, במזרח התיכון וצפון אפריקה. התפתחות זו מדאיגה מאוד את הישראלים. עם זאת, הם מבינים כי ביכולתם גם להרוויח מהדאגה של חוגי השלטון באירופה ובארה"ב. בשנה שעברה תמכו גופים בינלאומיים רבים יותר במשט שלנו מהשנה. בשעה של חוסר יציבות באזור, נוח מאוד לשכוח שוב את הפלסטינים ולהבטיח כי ישראל תהיה מסוגלת לשמור על סדר כלשהו באזור.
למי אכפת מיחס רע לכמה פלסטינים, כאשר יציבותן של מדינות יצואניות נפט עומדת על הפרק?
אבל ברגע שיתבהר המצב במזרח התיכון ובצפון אפריקה, התמיכה במטרה שלנו שוב תתגבר. אני מנחש שהיא תהיה גדולה מאי פעם.
עד כדי כך העולם שבו אנו חיים הוא ציני. אבל אני לא חושב שישראל תוכל ליהנות מהישגים כאלה לאורך זמן. באירופה, לא רק ביוון, גוברת מורת הרוח מהתערבותה הבוטה של ישראל בענייניה הפנימיים של יוון.
במעשיו הופך השלטון הישראלי, שעיניו קשורות, ליותר ויותר מנודה בעולם. למה הם לא מבינים מה עדיף להם? באילו נימוקים הם יגנו על המצור על עזה, אם הבחירות הבאות יסתיימו בהפסד החמאס? איך הם מצדיקים את הקמתן של התנחלויות לא חוקיות חדשות ואת הפגיעה שהן מהוות.
לפיכך, יש משהו חיובי בדבריו של העיתונאי רוני שקד ב"ידיעות אחרונות": "עדיף להסיר את המצור מלרדוף אחרי מפגינים". כלומר, אם מקורותיי ציטטו אותו נכון.
אין ספק שזה צעד חיובי ראשון בכיוון הנכון – שהישראלים והפלסטינים, יחדיו ובתנאים שווים, יצרו עתיד משותף.
אין זה מתפקידי לומר איך צריך להיראות עתיד זה. ואינני מתכוון לעשות זאת אי פעם.
