מאחורי כותרות מאוד לא ראשיות מתנהל בימים אלה מאבק עז על מכרז האשפוז הסיעודי בישראל: עשרות מפעילי אשפוז סיעודי עתרו נגד המכרז לרכישת שירותי אשפוז גריאטרי; שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, מיכל אגמון גונן, ביטלה אותו; משרד האוצר הודיע שיערער על הביטול בעוד שמשרד הבריאות הודיע שילמד את ההחלטה; ועדת הכספים פנתה ליועץ המשפטי לממשלה, כדי שימשוך את הערעור, וסגן שר הבריאות יעקב ליצמן כתב לשר האוצר יובל שטייניץ שהוא מתנגד לערעור. זה נושא כאילו אזוטרי ומאוד לא סקסי, ונדמה שכבר עכשיו ברור, שמי שיפסידו הם הקשישים הסיעודיים.

המפעילים טוענים שהתמחור של יום אשפוז, שנקבע במכרז – בין 290 ל-301.6 שקל – משמעותו גם תעריף שיגרום להם להפסד וגם אינו מאפשר אשפוז ברמה מספקת. העותרים, מצדם, הציגו תמחור של כלכלן, שלפיו נדרשים מינימום 336.15 שקלים ליום. גם דו"ח מבקר המדינה מ-2008 קובע, שהתמחור אינו יכול לאזן בין צורכי הקשישים, המסגרת התקציבית והרווח של מוסדות האשפוז. האוצר עמד על כך שהתמחור שלו מספק לחלוטין, אלא שסירב לחשוף את מרכיביו, מה שכנראה תרם לקביעת השופטת, שהמחירים במכרז "אינם מאפשרים לחולים הסיעודיים קיום בכבוד ולוקים בחוסר סבירות קיצוני".

הפקרת הקשישים הסיעודיים היא שערורייתית. מה גם שמחירי הפסד משמעם תשלום נמוך מדי בעבור העבודה הקשה של הטיפול באנשים הללו. זוהי עוד חוליה של חסרי אונים, שאינם מוזכרים בדיון: נשים ומי שעושים עבודת נשים שמתומחרת נמוך מאוד, בערך ובכסף – מה שמשליך על גם על ילדיהם, וגם על יכולתם לקבל טיפול ראוי כשהם נהפכים לקשישים סיעודיים.

וכך אכן הגיבה ועדת הכספים: "אנחנו מזדהים לחלוטין עם פסיקת בית המשפט ודורשים מהממשלה לקיים דיון רציני… מדובר בנושא רגיש עם השלכות חברתיות קריטיות", אמר יו"ר הוועדה, ח"כ משה גפני. פסיקת השופטת, שעמה הם מזדהים, אומרת כך: "מחיר הפסד במכרז לרכש שירותי רווחה פותח פתח למדינה לעצום עיניה ולהשיל מעצמה אחריות לשמירה על זכויות הפרט". והרי המדינה משילה מעליה זה כבר אחריות לשמירת זכויותינו בכל כך הרבה תחומים, למה שכאן זה יהיה אחרת?

אלא שהאוצר טוען, שקבע את התעריף לפי מכרז הניסיון שנעשה במשך שנה בפתח תקוה, שתוצאותיו "העלו את רמת השירות שקיבלו הקשישים ואת מצבם הפיסי והנפשי". לכן, צוטט גורם באוצר, "תלונות מנהלי בתי האבות הן תוצאה של חששם שהרווח המטורף שהם עושים ייחתך. זה לא נורא אם הם ייסעו בב-מ-וו במקום במרצדס". הימים ימי חרם הקוטג'. לנוכח הרווחים הציניים שעושים על גבנו גורמים פרטיים, מי ערב לנו שהגורם המצוטט לא צודק?

בינתיים קרא ליצמן למפעילים "לרדת מהעץ ולהגיע להבנות בעניין גובה התעריפים". נשמע כמו סידור בקריצה בין שני בעלי הכוח האלה – משרד האוצר, שבעקביות פוגע באזרחים מוחלשים וברווחה, ובעלי עסקים פרטיים שמועדים להתעללות בחסרי אונים ולניצול מוחלשים. נדמה שבישראל של היום אנחנו במצב של הפסד-הפסד; לא משנה אם האוצר לא ישלם או שהאוצר ישלם והכסף יופנה לרווחים של בעלי הבית – כך או כך, לקשישים הסיעודיים לא תהיה ישועה.