מאת פיליס בניס*

 

דיקטטור נצור ומבודד בלוב הורג בבני עמו. מטוסי קרב תקפו אזרחים, אף שעיקר האלימות מתרחשת בהתקפות על פני הקרקע. המועצה הלאומית הזמנית של האופוזיציה הלובית דנה בישיבה בבנגאזי בשאלה, האם עליה לבקש מהקהילה הבינלאומית, מהאו"ם או מנאט"ו, סיוע צבאי שתחילתו – הכרזה על לוב כאזור אסור בטיסה. הליגה הערבית הכריזה, כי גם היא שוקלת יצירת אזור כזה, אולי במסגרת הארגון לאחדות אפריקה.

במקביל, כוחות רבי השפעה בארצות-הברית, בממסד ומחוצה לו, כולל ניאו-שמרנים מחרחרי מלחמה וליברלים התומכים בהתערבות, ואפילו מתנגדי מלחמה בקונגרס, קוראים לממשל אובאמה להכריז על אזור אסור לטיסה בלוב, כדי להגן על אזרחים.

באופן אירוני, היה זה לא אחר מאשר שר ההגנה רוברט גייטס שהתריע, שיצירת אזור אסור בטיסה "תחילתה בהתקפה על  לוב". במילים אחרות: זו תהיה הכרזת  מלחמה, בעוד שהמזרח-התיכון אינו זקוק למלחמה אמריקאית נוספת.

מעט היסטוריה

בשנת 1986, בעקבות פעולת טרור באירופה, שקאדפי נתפס כאחראי לה, ביצעה ארה"ב התקפה אווירית על "יעדים צבאיים ראשיים" בטריפולי ובבנגאזי – אותו סוג התקפה, שתקדים את ההכרזה על אזור אסור בטיסה. אך הטילים פגעו בפרבר מאוכלס בצפיפות של טריפולי, ולפחות מאה בני אדם נהרגו, כולל בתו בת השלוש של קדאפי.

הלובים זוכרים זאת.

בשנת 1991, לאחר סיום מלחמת המפרץ, דיקטטור ערבי נצור ומובס השמיע איומים, וארה"ב החליטה לשוב ולהתערב  "מסיבות הומניטאריות". ארה"ב ובריטניה הכריזו אז באופן חד-צדדי על אזורים אסורים בטיסה בצפון עירק ובדרומה. (ארה"ב ובריטניה רימו, כאשר טענו, כי ההכרזה הייתה של האו"ם.) במהלך 12 השנים, שבהן היו קיימים האזורים האסורים בטיסה, מאות אזרחים נהרגו בפצצות, שהטילו כוחות ארה"ב ובריטניה.

העירקים זוכרים זאת, וכך גם הלובים.

נדמיין התקפה על לוב, המקדימה את ההכרזה על אזור אסור בטיסה, ואשר נועדה לחסל את הנשק נגד מטוסים, העלול לסכן את מטוסי ארה"ב, שיכפו את איסור הטיסה. האם פירוש הדבר, שהם יחסלו גם את הנשק נגד מטוסים, הנמצא בידי האופוזיציה, אליה הצטרפו עריקים מצבא לוב?  מה יהיו התוצאות של צעד כזה?

ומה אם המטוסים של ארה"ב שוב יטעו, ובמקום לפגוע בנשק נגד מטוסים, יפגעו באזרחים? ומה אם אחד המטוסים האמריקאיים יופל? האם תשגר ארה"ב את היחידות המיוחדות להצלת הטייסים שנפלו בשבי?

וזה רק החלק הצבאי של העניין, ורק ההתחלה.

תוצאות אפשריות

להכרזה על אזור אסור בטיסה, כמו לכל פעולת מלחמה, יש תוצאות. רוב תושבי לוב, כך ניתן להתרשם, מתנגדים למשטר הקיים ומתגייסים להלחם כדי להפילו. למרות שהתנאים בלוב שונים ושפיכות הדמים רבה יותר, המרד הוא חלק מהתהליך הדמוקרטי המהפכני, המתחולל עכשיו בעולם הערבי.

המתקוממים, ברובם, חוששים, שהתערבות צבאית תאושש את טענות הכזב של קדאפי, לפיהן זרים נושאים באחריות להתקוממות. מעבר לכך, קיימת השאיפה של התנועות הדמוקרטיות במזרח-התיכון להכיר בהם כתנועות אותנטיות, מקומיות, עצמאיות, המגייסות כוחות נגד דיקטטורים, שבמשך שנים נהנו מחסות ארה"ב והמערב.

ישנן קריאות עממיות לסיוע בינלאומי בדרכים כמו הקפאת נכסים בבנקים ופנייה לבית הדין הפלילי הבינלאומי לשפוט את בכירי המשטר הלובי. ואף שארה"ב מתנגדת לבית דין זה, כאשר הוא דן בבכירים ישראלים או כאשר ירצה לדון בבכירים אמריקאיים, ייתכן שבמקרה של לוב גם ארה"ב לא תתנגד.

בכל מקרה, מכיוון לוב לא נשמעת קריאה עממית להתערבות צבאית. עבד אל חפיז גוגה, משפטן בתחום זכויות האדם ודובר של האופוזיציה, הבהיר חד-משמעית: "אנו מתנגדים לכל התערבות זרה… המהפכה הזאת תושלם בידי עמנו". הגנרל הלובי אחמד גטרוני, שערק מצבא קדאפי ונמנה עם מנהיגי האופוזיציה, הפציר בארה"ב "שתדאג לעמה שלה, שכן אנו מסוגלים לדאוג לעמנו".

ואכן, אם ממשל אובאמה כה מודאג מהפצצת אזרחים, מן הראוי שיחזיר את מבטו לאפגניסטן, שם נורו למוות ממסוק תשעה ילדים אפגנים בני 7 עד 14, במהלך התקפה אווירית על מחוז קונאר ב-1 במרס השנה.

וגם בארה"ב עצמה: תושבי מדינת ויסקונסין, המתמודדים עם גרעון בתקציב בסכום של 1.8 מיליארד דולר, ישלמו השנה, במסים, סכום של 1.7 מיליארד דולר כחלקם במימון המלחמה הנמשכת באפגניסטן.

התנגדות בעולם

מדינות רבות כבר הביעו התנגדות לכל פעולה צבאית בלוב. ההחלטה פה אחד של מועצת הביטחון מ-27 בפברואר, שגינתה את האלימות בלוב והחליטה על סנקציות על משטר קדאפי, נשענה על סעיף 41 באמנת האו"ם, העוסק בצעדים שאינם כוללים כוחות צבא. רוסיה הודיעה, שהיא מתנגדת לצעדים בלתי יעילים כלפי לוב, וזו גם עמדת סין, הודו, ברזיל, דרום-אפריקה.

אשר לממשל אובאמה, גם הוא טרם החליט. בכיר בממשל, שהתראיין בעילום שם, אמר ליומון "ניו-יורק טיימס":  "ישנו  פיתוי  גדול  לקום  ולומר  'אנו  נעזור   לכם לשחרר את ארצכם מהדיקטטור'… אך הנשיא הבהיר, כי מה שסוחף את המזרח-התיכון הוא אורגני לאזור, ואם אנו נהפוך שחקן צבאי, אנו מסתכנים בנפילה למלכודת הישנה, שהאמריקאים מנהלים את האירועים לתועלתם".

אך חוגים בעלי השפעה בארה"ב לוחצים על אובאמה לשגר כוחות, או לפחות את חיל האוויר. בין המדרבנים למלחמה ישנם מחרחרי המלחמה הרפובליקאים, המנסים להראות שאובאמה מהסס בענייני צבא. אך לצערנו נמנים עמם גם כמה חברי קונגרס המתנגדים למלחמות, ואשר מאמינים שהתערבות היא עניין הומניטארי.

אך עניינים הומניטאריים אינם מעצבים את מדיניות ארה"ב. מה עשה הממשל, כאשר ממשלת בגדד – אותה מחמשת, מממנת ומאמנת ארה"ב – הרגה לאחרונה 29 אזרחים עירקים, שהפגינו נגד השחיתות? ומדוע איפשר הממשל את ההתקפה הישראלית על עזה, שבמהלכה נהרגו 900, מהם 313 ילדים?

על סדר היום עומדים עניינים חשובים באמת לממשל: אינטרסים אסטרטגיים, המשך השליטה בנפט הלובי, שבו כבר מושקעות חברות נפט אמריקאיות כמו שברון, והבטחת השליטה בצינורות הנפט.

ומעבר לנפט, הממשל מודאג, מה יהיה מעמדה של ארה"ב בלוב שלאחר הפלת הדיקטטור, בהתחשב בכך, שהתקוממויות במזרח-התיכון ובאפריקה התרחשו במדינות, שארה"ב תמכה במשך שנים בשליטיהן הדיקטטורים. לכן יש מי שחושב, שהתערבות צבאית "נגד קדאפי", שתתחיל בכפיית אזור אסור בטיסה, תציג את ארה"ב באור אחר. אך זה שיקול מנותק מהמציאות, שכן רוב אזרחי לוב מעוניינים לשמור על עצמאותה ועל המהפכה הדמוקרטית שלהם.

אם ממשל אובאמה, הפנטגון, גורפי הרווחים וייתר חלקי הממסד האמריקאי ימשיכו להגדיר את המשך השליטה האמריקאית בארצות העשירות בנפט ובעלות המיקום האסטרטגי כ"אינטרס לאומי" – וואשינגטון תקלע לבידוד, למצב של אנטגוניזם, של יותר שנאה ושל טרור גואה.

• פיליס בניס היא חוקרת אמריקאית, יועצת למוסדות האו"ם בנושאי המזרח-התיכון, ופעילה נגד הכיבוש הישראלי. המאמר, המובא בקיצורים אחדים, ראה אור באתר Znet ב-8.3.