39% משטחי מדינת ישראל, בהיקף כולל של 8.7 מיליון דונמים (לא כולל שטחי הגדה) נשלטים על ידי צה"ל; בנוסף, צה"ל הטיל מגבלות על שימוש אזרחי בעוד 8.8 מיליון דונם, שהם 40% משטח המדינה – כך עולה מדו"ח מבקר המדינה שהגיש אתמול ( ג'), השופט (בדימוס) מיכה לינדנשטראוס, על גופים וארגונים במערכת הביטחון. המשמעות היא שצה"ל שולט על הרוב המכריע של קרקעות המדינה.
מדו"ח המבקר עולה כי 84% מכלל השטחים שבחזקת צה"ל נמצאים בדרום. חלק ממחנות הצבא נמצאים באזורים עירוניים צפופי אוכלוסין, בעיקר במרכז.
מחנה צבאי נטוש (צילום: משרד מבקר המדינה)
מינהל מקרקעי ישראל (ממ"י) ומשרד הביטחון עוסקים, כל אחד בתחום שלו, בטיפול בבקשות צה"ל להקצאות קרקע וכן בהיבטים שונים של פיקוח ובקרה על השימוש שעושה הצבא בקרקעות שקיבל מהמדינה. ממצאי הבדיקה של מבקר המדינה מעלים באופן חד-משמעי כי "במשך שנים הפיקוח והבקרה של הגורמים האזרחיים על ניהול הקרקעות בצה"ל היו רופפים ולקויים ביסודם. יש לראות בכך מחדל מתמשך".
מבקר המדינה קובע כי מחוזות ממ"י אינם מקיימים כל פיקוח ובקרה יזומים על ניהול הקרקעות שהוקצו לצה"ל. בנוסף, הוא קובע כי מערכת הביטחון אינה מעבירה לממ"י כנדרש, באופן שוטף ושיטתי, דיווחים בין היתר על שינויים שצה"ל עושה בגבולות שטחי האש, ועל החזקת מחנות נטושים שחדלו לשמש לצורכי ביטחון.
המבקר קובע עוד, כי משרד הביטחון לא חתם עם ממ"י על הסכמים שבהם מפורטים תנאי הקצאת הקרקע עבור צה"ל. כתוצאה מכך, כותב המבקר, הפסיק ממ"י ב-2006, שלא לפי נהליו, לכנס את הוועדה העוסקת בהקצאת קרקע לצה"ל ולמשרד הביטחון – ולפיכך, נבצר מהנהלת ממ"י לבחון את הקצאות הקרקע לצורכי ביטחון שהתבצעו מ-2006, תוך התחשבות בכלל הצרכים האזרחיים, כדי להחליט אם לאשרן. המבקר קובע כי כך ממ"י אינה יכולה לבצע בקרה נאותה על ניהול הקרקעות שבידי מערכת הביטחון.
על פי הדו"ח, מאז 1994 לא עלה בידי הנהלת ממ"י לממש את החלטתה להפעיל מערכת ממוחשבת לשיפור הניהול והבקרה של הקצאת קרקעת למערכת הביטחון. זאת בשל התנגדות ועד העובדים בממ"י לאפשר לעובדים במחוזות, המטפלים בהקצאת קרקע למערכת הביטחון, לחתום על שאלונים לסיווג ביטחוני. במועד סיום הביקורת, ביוני 2010, הרוב המוחלט של המידע בנוגע לניהול הקצאת קרקע נוהל בממ"י באופן ידני. מבקר המדינה מדגיש כי "יש פערים משמעותיים ביותר, לעתים של מאות אחוזים, בין גבולות השטח של מחנות רבים בצה"ל, כפי שאושרו על ידי ועדות התכנון וממ"י, לבין הגבולות האלה בפועל".
הדו"ח מגלה עוד, כי משרד הביטחון שילם לממ"י במשך שנים דמי שימוש שלא על פי היקף השטחים שצה"ל השתמש בהם בפועל. כך, למשל, ב-2001-2009 ביצע צה"ל שינויים והתאמות בגבולות שטחי האש שלו בדרום – 92% משטחי האש של צה"ל נמצאים בנגב – בלי שהדבר הובא לידיעת ממ"י. ממ"י, מצדו, לא ידע על כך דבר מכיוון שלא קיים כל בקרה יזומה.
בעיה מעיקה שעולה מהדו"ח היא סיפור המחנות שצה"ל נטש. המבקר מציין כי חלק מהמחנות הנעזבים נשארו בחזקת הצבא בלי כל סיבה במשך עשרות שנים. החזרתם למדינה כרוכה בפינוי מבנים שצה"ל הקים בהם, בטיהור הקרקע ובניקוי השטח. הצבא לא עושה זאת בשל סיבות רבות, בהן חיסכון כספי, כך לפי הדו"ח.
בדו"ח מפרט המבקר כי ב-2005 קיבל צה"ל הלוואה של 20 מיליון שקל מהאוצר למימון הפינוי של 55 מחנות נטושים עד סוף 2007, אך עד מועד סיום הביקורת נמצא כי הוחזרו לממ"י שטחיהם של 26 מחנות בלבד, וכי השטחים של 19 מחנות נוספים נמצאים בהליך החזרה. ואולם, אף כי כמה מהמחנות הוחזרו, ב-2004-2010 גדל המספר הכולל של המחנות הנטושים ב-60% – והם מתפרשים על שטח של יותר מ-38 אלף דונם. מבקר המדינה קובע כי יחידות צה"ל עזבו את המחנות הנטושים ללא אישור של אגף התכנון (אג"ת), בניגוד להוראות הצבא, וכי עקב כך, ובהיעדר בקרה של אג"ת, ייתכן שיש מחנות נטושים נוספים.
על פי הדו"ח, יציאת יחידות צה"ל מרבים מהמחנות לא לוותה בפעולות של סידור וניקוי השטח, ולפיכך נותרו בהם מפגעים רבים, כמו מבנים הרוסים, בורות, פסולת וזיהומים מסוגים שונים. בנוסף, מערכת הביטחון המשיכה לשלם ארנונה עבור חלק מהמחנות בלבד. מבקר המדינה מציין כי צה"ל נמנע מלהשקיע מיליון שקל כדי להשלים את פינויו של אחד המחנות. כתוצאה מכך, הוא נדרש לשלם ארנונה בסך כמה מיליוני שקלים בשנה עבור אותו מחנה.
לדו"ח המבקר המלא:
