מאת יוסי סגול
הממסד הישראלי הרשמי מתגאה בכך, שאצלנו, בניגוד לשכנינו, אין מחנות פליטים. הם טוענים, כי רבים מהפלסטינים שגורשו למדינות הערביות השכנות חיים עד היום במחנות פליטים עלובים, ואילו היהודים שגורשו ממדינות ערביות הפכו אזרחים שווי זכויות בארצם החדשה.
יוני 2011: הפגנה בקרית שמונה נגד סגירת המתנ"ס (צילום: צל"ע)
למרבה הצער, הטענה הזאת נכונה באופן חלקי בלבד. מרבית יוצאי הארצות הערביות חיים עד היום בעיירות דלות פיתוח, שהפער בינן לבין היישובים במרכז רק הולך וגדל.
בימים אלה נסגרת בעירי, קריית שמונה, חברת המתנ"סים המקומית. מעבר לפגיעה בפעילות הנוער, ייסגרו גם הספרייה העירונית והיכל התרבות. ממשלת ישראל ופרנסי העיר לא ממש יוצאים מגדרם לשנות את המצב. אולי כי פגיעה בתרבות ובהשכלה יכולה לעזור בטיפוח הלאומנות, המשרתת את הממשלה הנוכחית בהרבה מובנים.
עיקר גאוותה של קריית שמונה הוא על בניה שהצליחו לצאת מתוך העיר הקטנה ובנו לעצמם קריירה במרכז הארץ או מעבר לים. סיפורי הצלחה מקומיים הם נדירים.
אלה מבני קריית שמונה שהצליחו להתקדם, מעדיפים לבנות את ביתם באחת מההרחבות הקהילתיות בקיבוצים בסביבה. הקיבוצים מציעים הרבה יותר מאשר עירי, והדבר מגדיל את כוח המשיכה שלהם. בקיבוצים עצמם קיימות ועדות הקבלה המפעילות סינון, שבסופו של דבר, פוגע בעיקר בתושבי קריית שמונה, המבקשים להתקבל להרחבה.
אשר לאזרחים הערבים בגליל, רובם מעדיפים, ובצדק, לא לחפש טובות ביישוב אחר, אלא לשפר את חייהם בישובים שלהם, הסובלים מתשתיות מוזנחות וממחסור בשטחים לבנייה. אך בשל הצפיפות הגדלה ביישובים הערביים, ישנן משפחות ערביות, המחפשות דרך לשפר את תנאיי חייהן ברכישת בית או דירה בעיר, שרוב תושביה יהודים.
ואומנם, בערי הפריפריה בגליל נרשם גידול מתמיד במספר המשפחות הערביות. בהתחשב בכך, שערים כמו כרמיאל ונצרת עילית הוקמו על קרקע ערבית מופקעת, הצטרפות משפחות ערביות לערים אלה (באופן פרטי), עוזרת לתקן את עוול הגירוש וההפקעה.
וכך, בעיר כמו כרמיאל, ישנה הגירה החוצה ופנימה: משפחות יהודיות, שהתבססו כלכלית, מעדיפות לעזוב את כרמיאל, לעבור את ועדות הקבלה ולהצטרף ליישובים יוקרתיים (המכונים מצפים); במקביל – משפחות ערביות באות מהכפרים בסביבה לכרמיאל, שנבנתה על שטח מופקע.
וכך, במהלך היסטורי סיבובי, פעולות כמו גירוש, הפקעה וחוקי סינון, שנועדו לאפשר את הקמתן בגליל של ערים "רק ליהודים", נאלצות לסגת בפני תהליכים כלכליים-חברתיים המתרחשים במציאות.
והנה סיכום היסטורי: יהודים שגורשו מארצות ערביות הובאו לפריפריה של ישראל. אך כשהם נחלצים מערי הפריפריה החברתית ומחפשים עתיד טוב יותר ביישובים יוקרתיים יותר – תופסים את מקומם תושבים ערבים.
קריית שמונה שוכנת במקום שעמד פעם הכפר הערבי אל-חלסה. בקריית שמונה, שיעור המצביעים לימין הוא מעל לממוצע הארצי. אבל אחת המסעדות החדשות בעיר נקראת "מאמא חלסה", והשם הזה הרבה יותר מסמלי.
