המחזה "דצמבר" מאת גיירמו קלדרון באנסמבל הרצליה.

    במדינה לא דמיונית, צ'ילה, מתחוללת מלחמה. מלחמה שטרם התחוללה, וספק אם בכלל תתחולל. בדצמבר 2017, שתי אחיות מקבלות את פניו של האח, השב (אולי הבורח…) משדה הקרב. זה ליל חג המולד, לילה טעון של חשבון נפש משפחתי, ההופך במהרה לחשבון נפש לאומי.

    זו תמציתו של המחזה "דצמבר"– דרמה מודרנית מאת המחזאי הצ'יליאני גיירמו קלדרון, המועלה, לראשונה בישראל, בתיאטרון אנסמבל הרצליה (נוסח עברי ובימוי: בן לוין).  הצגת הבכורה העולמית, בבימויו של קלדרון, עלתה בפסטיבל אדינבורו הבינלאומי האחרון וזכתה להדים רבים. המחזה זכה בשנתיים האחרונות בהצלחה רבה ברחבי אמריקה הלטינית, בארה"ב ובאירופה.

    אף שהמחזה עוסק במלחמה קשה ובדילמות חריפות, הוא כתוב בשפה תיאטרונית מיוחדת ביותר ובהומור רב, ומצליח לגעת בנושאים מהותיים ועדכניים בכל מקום ובכל זמן.

תמונת החברה

    סיפור המחזה מתבסס על היסטוריה ארוכה של מאבקים קשים, שידעה צ'ילה. במחזה, השנה היא 2017, וצ'ילה מנהלת מלחמה בשתי חזיתות ברורות – מול פרו ובוליביה בצפון ומול בני העם המקורי מאפוצ'ה בדרום. 

    חורחה (יואב הייט), חייל צ'יליאני שב הביתה לחופשה בת כמה שעות, על מנת לחגוג יחד עם אחיותיו התאומות – טרינידד ופאולה (שתיהן בהריון מתקדם), את ערב החג. במהלך הארוחה, מוצא עצמו חורחה לכוד בין אחיותיו, החלוקות בדעותיהן בכל הנוגע במלחמה הנוראה ובאחיהן. טרינידד (סילביה דרורי), שעזבה את צ'ילה והפכה פציפיסטית, רוצה שחורחה יערוק מהצבא ויסרב למלא אחר פקודות מפקדיו. לעומתה פאולה (נעמי פרומוביץ-פנקס), שנשארה בצ'ילה, הפכה לאומנית קיצונית, המאמינה בצדקת המלחמה ומאיימת להלשין על אחותה באשמת בגידה.

    המחזה החדש והמפתיע חושף רגשות כנים על המלחמה בכלל, על הזהות האישית, ובעיקר על הדינמיקה המשפחתית הנארגת תוך כדי כך. במחזה עולות שאלות של נאמנות, בגידה, קשרי משפחה על רקע קונפליקט לאומי, ועוד. 

    "דצמבר" הוא חלק מטרילוגיה, שחלקיה האחרים – המחזות "נייבה" ו"השיעור". ב"דצמבר" סובב המחזה, כאמור, סביב משפחה, המתאחדת לרגל חג המולד; ב"השיעור", מורה מגיע לכיתה כמעט ריקה עקב הפגנות תלמידי התיכון בעיר סנטיאגו, בירת צ'ילה; וב"נייבה", קבוצת מהפכנים צעירים במהפכה הרוסית של 1905 נפגשת על גדת הנהר נייבה, החוצה את סנט פטרבורג.

    הטרילוגיה הזאת היא אחת התרומות המרכזיות של המחזאות לתיאטרון הצ'יליאני בדור שלאחר הפלת הדיקטטורה של הגנרל פינושה ב-1990. המחזאי גיירמו קלדרון (40), יליד סנטיאגו, היה בן שנתיים כשהרודן פינושה תפס את השלטון ובן 17 כשמשטרו קרס. "אני רוצה שאנשים יראו את הבעיות האוניברסליות ש'דצמבר' מעלה, בנושאים כמו פטריוטיזם ומיליטריזם. זה נמצא בגוף המחזה. אבל אני מקווה שהקהל יצחק" – ציין קלדרון בריאיון.

חוקת הרודן עדיין בתוקף

    שלטונו הארוך של הרודן פינושה אינו "עוד אירוע" בהיסטוריה של צ'ילה, שהשיגה את עצמאותה ב-1818. אמנם כבר ב-1990 הסתיימה הדיקטטורה, אבל חוקת המשטר הצבאי מוסיפה להתקיים זה יותר משלושים שנה.

    ב-11 בספטמבר 1973, הסתער צבא צ'ילה, בפיקודו של פינושה ובתמיכה פעילה של ארה"ב, על הארמון הנשיאותי והוציא בכוח את השלטון מידיו של הנשיא הסוציאליסטי איינדה, אשר נמצא מת זמן קצר לאחר מכן. משטר החונטה, שפינושה בראשו, השעה מיד את החוקה, חירויות האזרח וזכויות האדם בצ'ילה, פיזר את הקונגרס, השליט צנזורה חריפה, הוציא אל מחוץ לחוק את מפלגות השמאל, שהיוו את בסיס הקואליציה של איינדה, ועצר כל פעילות פוליטית. בנוסף, פתח מסע של טרור ממלכתי נגד יריבים מן השמאל, כולל הפגזת שכונות הפועלים בפרברי הערים הגדולות.

    לפי דו"ח של ועדת חקירה מיוחדת, שהתפרסם ב-2004, הוצאו להורג או "נעלמו" במהלך הרדיפות הפוליטיות כ-3,000 אזרחים צ'יליאנים. 27,000 נאסרו ובמקרים רבים אף עונו. מאות אלפים גלו מצ'ילה לארצות חוץ, במיוחד לארגנטינה. בין המדינות הראשונות, שהכירו בחונטה הצבאית, הייתה ישראל. זאת, חרף העובדה שאז שלט בישראל המערך (מפלגת העבודה ומפ"ם), שהיו "מפלגות אחיות" למפלגתו הסוציאליסטית של איינדה. ישראל גם סיפקה, בשנות שלטון המערך ובשנות ממשלות הליכוד, למשטר הצבאי נשק רב ותמיכה פוליטית.

    מדיניותו הכלכלית והחברתית של פינושה עמדה בניגוד חריף למדיניותו של איינדה. בעוד שאיינדה נקט מדיניות סוציאליסטית מובהקת, ובכלל זה – הלאמת חלק ניכר מאמצעי הייצור (למשל, מכרות הנחושת), והעלאת רמת החיים של העובדים, ובייחוד של אלה העניים, פינושה יישם מדיניות כלכלית ניאו-ליברלית: ביטל את שכר המינימום ואת ההסכמים הקיבוציים ואסר את קיומם של איגודים מקצועיים. רבים מראשי העובדים נכלאו או נאלצו לצאת לגלות. המשטר הרודני הפריט את קרנות הפנסיה, את התעשיות בבעלות ממשלתית ואת הבנקים, והפחית מיסים על רווחים ועל הון. מדיניות זאת היטיבה עם השכבות העשירות ופגעה במעמד העובדים ובשכבות הביניים. לא רק בישראל, ההון הוא בשלטון.

    המחזה "דצמבר" מציב תמונת ראי לחברה הצ'יליאנית לאחר עשרות שנים של דיקטטורה צבאית. השחקנים מדברים ספרדית-צ'יליאנית, אך הם מסוגלים לדבר גם עברית-ישראלית. וזה כוחו של המחזה. המשפחה כמוה כמדינה, והמדינה אינה רק צ'ילה, אלא גם ישראל.

    גיירמו קלדרון שואל את עצמו (ואת הזולת) באמצעות התיאטרון, האם הסיוט הממושך של הדיקטטורה היה מקרי, או שביטא נאמנה אינטרסים של שכבת בעלי ההון.

    במילותיו של המשורר אלכסנדר פן, קלדרון יצר תיאטרון של "בעד הנגד".    

א"ד