מאת אביב לביא. המאמר פורסם בעיתון "מעריב".

בהכרעה הדרמטית שהתקבלה ביום ראשון בערב – להביא את ההחלטה על כפר הנופש בחוף פלמחים לפתחה של הממשלה– טמון צדק פואטי. מדינת ישראל קיבלה החלטה אווילית – להקים מלון על החוף הלא נכון – אז שמדינת ישראל תתכבד ותמשוך את ההחלטה בחזרה. שהרי השמירה על אחרוני החופים הפתוחים שנותרו לנו היא לא עניינה הפרטי של חבורת צעירים עם ראסטות ואפילו לא של התנועה הסביבתית הממוסדת; זהו אינטרס של כלל הציבור, והאנשים היושבים בירושלים נבחרו בדיוק בשביל להגן על האינטרס הזה.

ככל שמתקדם הקרב על חוף פלמחים, הוא מזכיר שיר של נתן זך: מסתבך והולך, הולך ומסתבך. אחרי שמבקר המדינה שפך אש וגופרית על ההליכים שהובילו להקמת הכפר, כולם המתינו בחודשים האחרונים למוצא פיו של היועץ המשפטי לממשלה. יהודה ויינשטיין אמור היה לפסוק אם יש עילה לפתיחת חקירה פלילית בפרשה.

אלא שויינשטיין הפתיע, ובטרם פרסם חוות דעת משפטית מנומקת, נפגש עם השר להגנת הסביבה גלעד ארדן, פגישה בה סוכם שהנושא יעלה להחלטת הממשלה. במילים אחרות: עילה לחקירה פלילית כנראה אין, אבל היועמ"ש נתן אור ירוק לבעוט את הכדור בחזרה למגרש הציבורי-פוליטי. לו אני היזם, הייתי תולש את מעט השערות שעוד נותרו לי.

מה גרם ליועץ לנקוט מהלך כה לא שגרתי? כשברקע מרחפות פרשיות הולילנד והביקורת הציבורית הקשה על הרפורמה בחוק התכנון והבנייה, כשעל השולחן מונח דוח חמור שנכתב על ידי מבקר המדינה, וכשהשר להגנת הסביבה מנהל נגד הכפר מאבק שהוגדר השבוע על ידי גורם סביבתי "אינטנסיבי ויצירתי" – ויינשטיין כנראה לא רצה להיות זה שמצטייר כידיד הנדל"ניסטים.

ועוד לא הזכרנו את הקמפיין האגרסיבי שהגיע לאחרונה עד פתח לשכתו. ביום שישי פורסמה ב"הארץ" בעיתוי לגמרי לא מקרי, מודעת ענק בחתימותיהם של עשרות אישי ציבור וידוענים שהודיעו ליועץ המשפטי ש"חוף פלמחים בידיים שלך". ביום ראשון הובאו למשרד היועמ"ש כ-5,000 גלויות ששיגרו אזרחים המפצירים בו להציל את החוף; קדמה לגלויות רבבת מיילים שנשאה אותו מסר. מטה המאבק הצליח בכישרון להנחיל את התחושה שהעם עם החוף, ומי כאן רוצה להתעסק עם העם?

לכמה רגעים ביום ראשון היה נדמה שהיזמים, פיני מלכה ואופיר אשר, יניפו דגל לבן, ימתינו בהכנעה שהממשלה תקבור סופית את הבוננזה שאליה הם עורגים ויתפנו למשא ומתן קשוח על הפיצויים המגיעים להם. כשיצאה התגובה מטעמם התברר שלא דגל לבן ולא נעליים – היזמים ששים אליי קרב: הם מבקשים להופיע מול הממשלה, לפנות לכל שר אישית ולשכנע אותו שהקמת כפר הנופש תואמת את האינטרסים של משרדו.

כשהיזמים נגשו למכרז, אי שם בתחילת העשור, הם לא דמיינו לאיזו צרה הם נכנסים. אם יהיה כפר נופש או לא, אל קו הגמר יגיעו מלכה ואשר כשפניהם מרוחים בבוץ ציבורי ותקשורתי. את העלבון הצורב ביותר הם ספגו לפני כשבועיים, כשהנשיא פרס העניק את פרס המשרד להגנת הסביבה (וגם המחאה ע"ס 50 אלף שקל) למטה ההצלה של חוף פלמחים ובאותה הזדמנות החמיא ליזמים וכינה אותם "חמדני נדל"ן".

בתגובה, הם שיגרו לנשיא מכתב נזעם בו טענו שמישהו דאג להזין אותו במידע מסולף. הרי היוזמה להקמת הכפר, הליכי התכנון, המכרז – כולם היו רעיונות של המדינה. בשביל הטנגו הזה צריך שניים: המדינה הזמינה אותם לריקוד, ועכשיו היא יורקת להם בפרצוף.

צודקים היזמים, אבל צודקים עוד יותר המתנגדים להקמת כפר הנופש בפלמחים. הריקוד הזה, מלכתחילה, בטעות יסודו. המדינה הזמינה, ומחרתיים, בישיבת הממשלה, השרים צריכים להצביע למען ביטול ההזמנה.