60 אלף מתושבי הכפרים הבלתי מוכרים בנגב חיים ללא נגישות למים, כך עולה מנייר עמדה של רופאים לזכויות אדם, שנכתב לקראת דיון שיתקיים בשבוע הבא בוועדה המשותפת (פנים-עבודה) לנושא סביבה ובריאות.
היעדר הנגישות למים מביא להובלתם בדרכים פרטיות ושמירתם, בלית ברירה, במיכלים. על פי המסמך, אגירת המים במיכלים מביאה לפגיעה קשה באיכותם, פגיעה שיש לה השלכות קשות על בריאות התושבים בכלל, והילדים במיוחד
כמו כן, כפרים לא-מוכרים רבים חשופים למפגעי ביוב קשים עקב היעדר מערכת ביוב המשרתת את הכפר עצמו ועקב זרימת שפכים, מיישובים אחרים. מחבר המסמך וסים עבאס, מנהל פרויקט הבריאות בחברה הערבית, מציין ששני קווי ביוב פתוחים, שמוצאם מדימונה ומהר חברון, עוברים בקרבתם ובתוכם של כפרים בלתי-מוכרים רבים. השפכים העוברים דרך הכפרים אינם מטוהרים. קו הביוב הגולמי מדימונה נשפך אל נחל דימונה ועובר דרך או בקרבת הכפרים קסר אלסר, אם מתנאן, ביר אל-משאש, אל-זרנוג וביר אל-חמאם.
לדבריו, הביוב פתוח וזורם בקרבת הכפרים בערוץ הנחל, ומסביבו צומחת צמחייה ממנה אוכלים לעיתים בעלי-החיים. "אין גידור סביב הביוב – תופעה המסכנת את הילדים שעשויים ליפול ולטבוע בתוכו. הביוב הפתוח יוצר ריחות רעים, יתושים רבים וזיהומים", נכתב במסמך. בנוסף, הכפרים הלא-מוכרים סובלים גם מבעיית אשפה. על פי הדוח, אשפה רבה נזרקת בקרבת הכפרים ונגרמים מפגעים סביבתיים ותברואתיים חמורים.
