האם המינוי של ברק אובמה כמועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארה"ב מסמן נקודת מפנה, או ששוב קיבלנו מועמד של התאגידים?
בסוף השבוע שעבר מונה רשמית ברק אובמה למועמד המפלגה הדמוקרטית בבחירות לנשיאות ארצות-הברית, שייערכו בנובמבר הקרוב. באותו אירוע, אושר גם המינוי של הסנטור ג'ו ביידן למועמד לסגן הנשיא.
מגאן קורניש, במאמר בכתב העת "פרידום סוציאליסט" (ספטמבר 2008), מציינת, כי ברק אובמה הוא המועמד שחור העור הראשון לנשיאות ארה"ב. במסע הבחירות שלו מרבה אובמה לדבר על השינוי הגדול, שהוא עומד לחולל בחייה של ארצות-הברית. הוא זוכה לאהדה רבה בקרב צעירים, הרואים בו את התגשמות החזון של ארה"ב כמדינה רב-גזעית. אך, מוסיפה קורניש, גם התאגידים של וול סטריט מעניקים גיבוי לאובמה. המועמד אובמה אינו יכול לספק מענה לתמיכה "כפולה" כזאת, ובוודאי לא בתקופה של גלישה למשבר כלכלי ומדיני.
ההישג הקולקטיבי
עלייתו המטאורית של ברק אובמה לא הייתה מתרחשת, לולא נערכו בארה"ב, מאז שנות החמישים של המאה הקודמת, מאבקים רבים נגד האפליה הגזענית ולמען זכויות אזרחיות שוות. ההתגייסות למאבקים אלה שמה קץ לאפליה, המבוססת על חקיקה מפלה (כגון החקיקה שאיפשרה הפרדה במושבים באוטובוסים או בבתי הספר); איפשרה לשחורים לממש את זכותם ולהצביע בבחירות; והשיגה העדפה מתקנת במוסדות חינוך ובקבלה לעבודה. הודות למאבקים אלה, אנשים כהי עור (וגם נשים) למדו מקצועות, שקודם היו סגורים בפניהם, לרבות משפטים ורפואה. בהדרגה נשברו סטריאוטיפים המבוססים על צבע עור ומגדר.
השינוי ההדרגתי החשוב הזה איפשר את הצגת המועמדות לנשיאות הן של ברק אובמה (כהה עור) והן של הילארי קלינטון (אישה). השינוי הזה גם הוביל לתמיכה רחבה של כהי עור, צעירים ועובדים מאורגנים באובמה.
עמדותיו של אובמה
אך שלא כמו בהכרזותיו, בפעילותו כחבר הסנאט של ארה"ב, נקט אובמה עמדות שאינן מייחדות אותו מהעמדות של הנשיא בוש ושל ג'ון מקיין, מועמד המפלגה הרפובליקאית לנשיאות. כך, למשל, הוא תמך ב"חוק הפטריוטי" ובהרחבת הסמכויות של סוכנות הביון המרכזית לחדור ולבלוש אחר שיחות של אזרחים, כמו גם ביוזמה להעביר תקציבים חברתיים באמצעות כנסיות. אף שהצהיר על התנגדותו למלחמת עירק, הוא הצביע בעקביות בעד הגדלת התקציבים למימונה.
אובמה נמנה עם שכבה של מנהלים ופוליטיקאים שחורים, אשר הפיקו תועלת מהתנועות לשוויון אזרחי, אך נותרו נאמנים לשיטה החברתית-פוליטית הקיימת. מבחינה זו, אובמה נמצא בשורה אחת עם שחורים אחרים, שהגיעו לעמדות בכירות בממשל האמריקאי: קונדוליסה רייס, שרת החוץ, וקולין פאוול, הרמטכ"ל.
בנאומים של אובמה מצויים ביטויים, המשקפים יחס מתנשא כלפי הציבור כהה העור, וזאת תוך התעלמות מהסיבות הכלכליות-חברתיות למצבו הקשה. כך, למשל, הוא תקף את חוסר האחריות של אבות כהי עור, הזונחים את ילדיהם, בעוד הוא מתעלם מבעיית האבטלה ומהתנאים הקשים, השוררים בשכונות מגוריהם.
התנגדות מסיבות גזעניות
המועמדות של אובמה שבה והראתה, כי למרות ההתקדמות החשובה בנושא זכויות האזרח, הגזענות בארה"ב עדיין חיה ובועטת.
באתרי אינטרנט בארה"ב ניתן למצוא התבטאויות גזעניות קיצוניות וניסיונות להדביק לאובמה דעות ועמדות, האמורות להבאיש את ריחו. כזה, למשל, היה המאמץ "להוכיח" שהוא בעצם מוסלמי, שמאלן קיצוני ואפילו טרוריסט.
אגב, גם הילרי קלינטון זכתה למנה משלה של הערות סקסיסטיות, שקבעו שהיא פחות מדי, או יותר מדי נשית, מכדי להיות מועמדת לנשיאות.
תמיכת העילית הכלכלית
אובמה, מחוקק אלמוני, החל את דרכו לצמרת, כאשר נבחר לשאת דברים בוועידת הדמוקרטים ב-2004. מאז 2007, הוא השיג תרומות רבות מתאגידים גדולים – יותר מאשר כל מועמד אחר לנשיאות. אובמה טורח להסביר, כי הוא השיג את המימון למערכת הבחירות הודות לתרומות של העם. אך מחצית מהתרומות הגיעו אליו מתורמים גדולים, ו-72 מיליון דולר הוא קיבל ישירות מחברות עיסקיות.
הסיבה לתמיכת העילית הכלכלית טמונה בהערכתה, כי אובמה, שחור העור, יוכל להרגיע את התנועות ההמוניות של צעירים, נשים ועובדים, ולאפשר לתאגידים הגדולים להמשיך ולגרוף רווחי על. כדאי לזכור בהקשר זה, כי הנשיא ביל קלינטון, שנבחר על תקן של מועמד חברתי, היה זה שהוביל לפירוקה ההדרגתי של מדינת הרווחה, ואשר בימיו אושר הסכם נפט"א, המקל על תאגידים אמריקאיים בבואם לנצל את השכנים מדרום.
מכאן ניתן לסכם, כי אם וכאשר ייבחר אובמה לנשיא ארה"ב, הוא לא יחולל את השינוי המובטח, אלא אם כן יתקיים לחץ ציבורי חזק מצד תנועה עממית רחבה.
