היסטוריונים של התקופה מקווים כי תמלילי חבר המושבעים במשפט ישפכו אור בנוגע לכמה שאלות – בראש ובראשונה, כמה מבוסס היה התיק נגד אתל ויוליוס רוזנברג. רבים, ובהם בנם, סבורים שהתיק "פוברק" במסגרת המערכה של הממשל דאז נגד המפלגה הקומוניסטית של ארה"ב והיהודים שהיו פעילים במפלגה.  

ארכיון הביטחון הלאומי, האגודה להיסטוריה אמריקאית, המרכז למשפטים באוניברסיטת ג'ורג'טאון ומוסדות אחרים הגישו לפני שנים בקשה לפרסם בציבור את אלף עמודי התמלילים של 46 עדים. בצעד יוצא דופן, הרשויות הפדרליות הודיעו כי בגלל החשיבות ההיסטורית של התיק, הן יתירו את פרסום העדויות של עדים שאינם מתנגדים לכך או של עדים שכבר אינם בין החיים. מבין 46 עדים, 36 אינם מתנגדים או מתו. שלושה אחרים ככל הנראה אינם בין החיים וארבעה לא נמצאו.

על פי כתב האישום נגד הזוג רוזנברג, שהיו ידועים בפעילותם הקומוניסטית, השיג יוליוס רוזנברג מידע על סודות האטום של ארצות הברית מגרינגלאס, אשר עבד בשנות ה-40 בתחנת מחקר לחקר האטום בלוס אלאמוס שבניו מקסיקו. גרינגלאס נעצר קודם לכן, נשפט ונידון בעסקת טיעון ל-15 שנות מאסר. כתב האישום גרס כי יוליוס ורעייתו העבירו סודות אלו לברה"מ, באמצעות שליח לסגן הקונסול הסובייטי בניו יורק. אחיה של אתל קיבל מעמד של עד מדינה והעיד נגד השניים. אשתו רות נחקרה אף היא אך לא הוגש נגדה כתב אישום. בני הזוג רוזנברג ונאשם נוסף – מומחה לאלקטרוניקה בשם מורטון סובול – נאסרו בשנת 1950. במשפטם הורשעו השניים והוצאו להורג בכסא חשמלי ביום שבת ב-19 ביוני 1953 בבית הכלא סינג סינג בניו יורק. הם הכחישו כל מעורבות ושתקו עד להוצאתם להורג.

לדברי היסטוריונים, גרינגלאס, בן ה-86, הוא אחת מהדמויות השנויות ביותר במחלוקת בפרשת הריגול. במשפט עצמו, הוא העיד כי אתל נהגה להדפיס את רשימותיו בנושא האטום. שנים לאחר מכן, חזר בו גרינגלאס מהעדות ואמר כי העיד עדות שקר נגד אחותו אך ורק על מנת להציל את אשתו מתביעה. לפי הדעה הרווחת, עדותו של גרינגלאס הייתה בעלת משקל גדול בכך שאתל רוזנברג הורשעה והוצאה להורג.

גרינגלאס התראיין בנושא אצל כתב ה"ניו יורק טיימס" סאם רוברטס, שכתב את הספר האח – הסיפור שטרם סופר אודות משפט רוזנברג".בספר, אמר גרינגלאס כי שיקר בבית המשפט וכי הוא לא באמת זוכר האם הייתה זו אתל או אשתו שהדפיסו את הרשימות. עורך הדין דייוויד ולאדק, המייצג את העותרים, בהם הכתב רוברטס עצמו, טען כי במילא דן בפרשה בספר המדובר ובתוכנית "שישים דקות" של רשת CBS, ולכן אין לו עילה לדרוש שעדותו תיאסר לפרסום, יחד עם כל שאר העדויות.

נאשמת נוספת בפרשה המדוברת, מרים מוסקביץ', מתנגדת אך היא לפרסום עדותה. גם במקרה הזה, דחה השופט הלרסטין את בקשת העותרים. מוסקביץ' הורשעה ב-1950 בקשירת קשר לשיבוש הליכי משפט על ידי סיוע לכאורה לשותפה עסקי, אייב ברוטמן, להוליך שולל את חבר המושבעים.