המשרד לענייני הומניטריים של האו"ם בשטחים הפלסטינים פרסם הבודק דו"ח מיוחד. הדו"ח מתעד את ההשלכות ההומניטריות של המצור שישראל מטילה מאז יוני 2007 על 1.5 מיליון תושבי רצועת עזה. הדו"ח מתמקד בהשפעות של הגבלות הייבוא והייצוא ושל איסור המעבר אל רצועת עזה ומתוכה בתחומי הפרנסה, חוסר הביטחון התזונתי, החינוך, הבריאות, הדיור, החשמל, המים והתברואה. הוא גם מתאר כיצד אירועים חוזרים ונשנים של אלימות ושל הפרת זכויות אדם, שמקורם בסכסוך הישראלי-פלסטיני ובשלטון חמאס ברצועה, החריפו את סבלה של אוכלוסיית עזה.
בעקבות השתלטות חמאס על רצועת עזה ביוני 2007, הטילה ישראל מצור חסר תקדים על כל מעברי הגבול אל הרצועה ומתוכה המצור גרם "לנעילתם" של 1.5 בני אדם בתוך אחד האזורים בעלי צפיפות האוכלוסין הגבוהה ביותר בעולם והוביל למשבר בתחום כבוד האדם, עם השלכות הומניטריות שליליות. משבר זה מתבטא בראש ובראשונה בפגיעה בתנאי החיים של התושבים, שנגרמה כתוצאה משחיקת פרנסתם ומההידרדרות ההדרגתית של מצב התשתיות ואיכות השירותים החיוניים בתחומי הבריאות, החינוך, המים והתברואה.
המצור, המצוי כיום בשנתו השלישית, מתקיים לצד אירועים חוזרים ונשנים של אלימות ושל הפרת זכויות אדם, שמקורם בסכסוך הישראלי-פלסטיני ובשלטון חמאס ברצועה. מניעת זכותם של הפלסטינים לצאת את הרצועה או לנסוע בחופשיות אל הגדה המערבית, בייחוד כאשר קיים איום על חייהם, על ביטחונם האישי או על חירותם, מהווה מרכיב מרכזי נוסף של המשבר הנוכחי בתחום כבוד האדם. הייתה לכך השפעה הרסנית במהלך מבצע "עופרת יצוקה", המתקפה הצבאית אליה יצאה ישראל ב-27 בדצמבר 2008, והדבר תרם למספרם הרב של מקרי המוות, הפציעה והטראומה בקרב אזרחים.
מבצע "עופרת יצוקה", אשר נמשך שלושה שבועות, כלל גם הרס בתי מגורים, תשתיות ונכסים יצרניים בהיקף נרחב. ההגבלות המתמשכות על תנועת בני אדם וסחורות אל עזה ומתוכה, דרך מעברי הגבול, שיבשו את יכולתם של כל הגופים הרלוונטיים לספק מענה לצרכים ולאתגרים המשמעותיים שעלו כתוצאה מהמתקפה הצבאית האחרונה.
במהלך שלושת החודשים האחרונים, התירה ישראל את כניסתם לעזה של מטענים מעטים של סחורות שכניסתן נמנעה בעבר, ביניהן אספקה מוגבלת של חומרי בניין וציוד המיועד עבור מערכות המים, התברואה והחינוך. למרות שמדובר בצעדים מבורכים, השפעתם בפועל נותרה זניחה לנוכח רמת הצרכים הקיימת כיום ברצועה.
תת מזכ"ל האו"ם לעיניינים הומניטריים, ג'ון הולמס, תיאר את המצור כסוג של ענישה קולקטיבית המוטלת על אוכלוסיית עזה כולה. האו"ם, הוועדה הבינלאומית של הצלב האדום (ICRC) וכן מדינות וארגוני סיוע הומניטרי רבים קראו פעמים רבות לממשלת ישראל להסיר את ההגבלות שהטילה על גבולות רצועת עזה; להתיר גישה חופשית לשטחים חקלאיים בתחומי הרצועה ולאפשר דיג ללא הגבלה במימיה הטריטוריאליים. אלו הם הצעדים הראשונים והדחופים ביותר הדרושים כדי להתחיל בבנייתם מחדש של בתים ותשתיות, בהחייאת הכלכלה ובשיקום כבוד האדם ברצועת עזה.
יצויין שהמצור שהוטל על הרצועה ביוני 2007 כולל סגירת מעבר קרני, מעבר הסחורות הגדול והמשוכלל ביותר, למעט שרוול מסוע אחד המשמש להעברת תבואה ומזון לבעלי חיים; הגבלות גורפות על ייבוא חומרים המיועדים לתעשייה, חקלאות ובניה; הקפאה כמעט גורפת של הייצוא; צמצום כמויות הדלק התעשייתי (המשמש לתדלוק תחנת הכוח היחידה של עזה), הדלק לכלי רכב, הסולר וגז הבישול שכניסתם לרצועה מותרת ואיסור כולל על תנועת פלסטינים דרך מחסום ארז, מעבר הנוסעים היחיד אל הגדה המערבית, למעט עבור מספר מוגבל של "מקרים הומניטריים". עוד כולל המצור הישראלי סגירת מעבר רפיח, המצוי בשליטתה הישירה של מצרים, למעט בפרקי זמן בלתי סדירים וצמצום משמעותי של אזורי הדיג והחקלאות הנגישים לפלסטינים.
לעיון בדו"ח המלא (29 עמ', בעברית):
http://www.ochaopt.org/documents/ocha_opt_gaza_blockade_special_focus_hebrew.pdf
