הכנסת השמונה-עשרה
הצעת חוק של חבר הכנסת: דב חנין
חנא סוייד
עפו אגבאריה
הצעת חוק המים (תיקון – סייגים לניתוק מים לרשות מקומית), התשס"ט-2009
|
בחוק המים, התשי"ט–1959[1] (להלן – החוק העיקרי), אחרי סעיף 114א יבוא: |
1. |
הוספת סעיף 114ב |
||||||
|
על אף האמור בסעיף 114א – |
114ב. |
"סייגים להפסקת שירות |
|
|
||||
|
(א) לא יופסק שירות מים, אלא לאחר שמוצו כל ההליכים האפשריים לגביית חוב לפי חוק; |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
(ב) הפסקת שירות מים לרשות המקומית, לא תכלול ניתוק של הצרכנים הבאים: |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
(1) בתי חולים ומרפאות; |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
(2) תחנות כיבוי אש; |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
(3) בתי ספר וגני ילדים; |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
(4) מוסד לקשישים; |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
(ג) הופסק שירות אספקת מים לרשות מקומית, יחזיר ספק המים את האספקה כאמור למשך מספר שעות מידי יום. |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אחרי סעיף 115 לחוק העיקרי יבוא: |
2. |
הוספת סעיף 115א ו-115ב |
||||||
|
(א) רשות מים תנקוט את האמצעים הדרושים לגביית התשלומים המגיעים לה בעבור השירותים שהיא מספקת ובכלל זה הוצאות שהוציאה לפי חוק זה; ואולם הרשות לא תהיה רשאית להפסיק או לצמצם את הספקת שירותי המים לצרכן שלא שילם את התשלומים שנדרשו ממנו כדין, אלא על פי כללים שנקבעו לפי סעיפים 102 ו-114ב, על ידי השר בהתייעצות עם שר הפנים ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת. |
115א. |
"גביית דמי מים |
|
|
||||
|
(ב) כללים כאמור בסעיף קטן (א) ייקבעו בתוך שלושה חודשים מיום פרסומו של חוק זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
(א) הוראות פקודת המסים (גביה)[2] (להלן – הפקודה), יחולו על תשלומים והוצאות לפי חוק זה כאילו היו מס כמשמעותו בפקודה. |
115ב. |
החלת הוראות פקודת המסים (גביה) |
|
|
||||
|
(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), לא ייתן פקיד הגביה כתב הרשאה המתיר עיקול כאמור בפקודה, אלא לאחר שהובטח תשלום שכר עובדי הרשות המקומית." |
|
|
|
|
|
|
||
דברי הסבר
מים הינם זכות יסוד של הפרט, ולא ניתן לשלול מאדם אספקת מים סדירה אם אינו יכול לשלם עבורם מחמת מחסור כיס ועוני. היותם של מים מצרך בסיסי נובעת מן החשיבות שיש להם לקיום האדם, לעובדה שלא ניתן לקיים חיים בכבוד בלעדיהם, ובשל חיוניותם לבריאות הציבור ואיכות חייו, זכות אשר הוכרה זה מכבר במשפט הבינלאומי.
לפי המצב כיום, חוק המים מאפשר לרשות המים לנתק את אספקת המים לרשות מקומית בשל חוב כספי. אולם, במקרים רבים הניתוק הופך לעונש קולקטיבי, שכן גם אם רוב התושבים שילמו עבור תשלומי המים והחוב נוצר בשל היעדר תשלום של מיעוט התושבים, עדיין יתבצע הניתוק לכלל התושבים באותה רשות מקומית.
מטרת התיקון היא, ראשית, להפוך את הניתוק הקולקטיבי לאמצעי אחרון בידי רשות המים; שנית, לוודא שהניתוק לא יכלול צרכנים שמחסור במים עלול לסכן את חייהם, או להכביד על אוכלוסיות רגישות; ושלישית, לקבוע כי הניתוק יהיה מידתי ויאפשר קיום בסיסי בכבוד – זאת על ידי חידוש אספקת המים לרשות מקומית למשך מספר שעות בכל יום.
על מנת שלא תנוטרל יכולת רשות המים לגבות חובות המגיעים לה על פי דין, מוצע להסמיך את רשות המים לגבות את החובות כאמור על פי פקודת המיסים (גביה). בכך הצעת החוק מרחיבה את אמצעי גביית החובות של רשות המים ומחליפה את הסמכות לניתוק הקולקטיבי בו נקטה הרשות עד היום.
עם זאת, הרחבת אמצעי גביית החובות על ידי החלת פקודת המיסים (גביה) מותנית בהבטחת תשלום שכרם של עובדי הרשות המקומית. זאת בשל ניסיון העבר שהראה כי העובדים הם בין הראשונים להיפגע בגין הצטברות חובות כספיים של הרשות המקומית לנושים שונים. על כן, הוגבלה הסמכות להוציא כתב עיקול על נכסי הרשות במידה ולא שולמו משכורות עובדיה.
התיקון לחוק ייצור הכרה, כי גם אם ניתוק מים הוא אמצעי גביית חובות כשר, הרי שהוא עומד בניגוד לזכות הבסיסית למים, ולכן הוא לעולם אינו מוחלט.
הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת השבע-עשרה על-ידי חברי הכנסת דב חנין, מיכאל מלכיאור וטלאב אלסאנע (פ/3310).
