משרד הביטחון וצה"ל טוענים כי השיקולים שמנחים אותם בהחלטה אילו מוצרים להכניס לעזה הם ביטחוניים והומניטריים גרידא. אולם, בדיקתם של מסמכים פנימיים ועדויותיהם של האנשים המעורבים בקבלת החלטות אלה מגלים את השפעתם המכריעה של חקלאים וקבוצות לחץ אחרות על מדיניות המצור שמטילה ישראל על רצועת עזה. כך מוסרים העיתונאים יותם פלדמן ואורי בלאו בכתבת תחקיר שפורסמו במוסף העיתון "הארץ" בסוף השבוע תחת הכותרת:  "מי מרוויח מהמצור על עזה?"

"אם מסתכלים על זה שנתיים אחורה, זה היה טמטום אחד גדול", אומר קצין בכיר ששירת במפקדת תיאום הפעולות בשטחים (מתפ"ש) כשהוטל המצור. "הייתה מדיניות מעורפלת, לא ברורה, מושפעת מאינטרסים של קבוצות מסוימות, לובי כזה או אחר. לדוגמה, יש לובי חזק של ארגון מגדלי הפירות, והלובי הזה גרם לכך שבימים מסוימים העבירו לעזה בין 20 ל-25 משאיות פירות. זה לא שזה הגיע לשם ונזרק לפח, אבל אם אתה שואל את העזתי, זה לא בדיוק מה שהוא צריך, ולכן נראה שהאינטרס הישראלי גבר על הצרכים של האוכלוסייה".

לתחקיר המלא כפי שהוא פורסם במוסף "הארץ":

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1092182.html