הדו"ח, שנכתב על ידי רופאים לזכויות אדם והמועצה האזורית לכפרים הבלתי מוכרים בנגב, סוקר את סוגיית העדר החיבור לחשמל בכפרים הבלתי מוכרים בנגב ומציג מחקר שטח של הארגונים, אשר במסגרתו נבחן מצבם של החולים הכרוניים בכפרים באמצעות מדגם של 404 תושבים משני כפרים בלתי מוכרים.

מהדו"ח עולה כי 21% מכלל התושבים שהשתתפו במדגם הם חולים כרוניים הזקוקים לחשמל באופן קבוע לצורך אחסון תרופות, הפעלת מכשירים רפואיים, חימום או קירור הבית למען יצירת תנאים הכרחיים להחלמה. מהדו"ח עולה כי העדר חיבור לחשמל גרם להידרדרות במצבם הרפואי של כ-70% מכלל החולים ולמותם של כ-2% מהם. הנפגעות העיקריות מהיעדר חיבור לחשמל הן הנשים, אשר 31% מהן חולות במחלות כרוניות. בקרב הילדים עומד שיעור החולים הכרוניים על 20%.

הדו"ח דורש מהמדינה לחבר ללא דיחוי את הכפרים לרשת החשמל תוך מתן עדיפות לחיבור בתיהם של החולים הכרוניים הנשימתיים, חולי הסוכרת וכל חולה כרוני שלטיפולו נדרש החשמל. בעוד שחוות הבודדים בנגב ומאחזים "לא חוקיים" בשטחים הכבושים, החסרים אף הם מעמד תכנוני חוקי, מחוברים לחשמל על ידי המדינה עוד בתהליך בנייתם, הרי ש-45 כפרים ערבים בנגב, הקיימים בחלקם עוד לפני קום המדינה, אינם זוכים לחיבור לחשמל. מדיניות זו יש בה, אם כן, משום אפליה מכוונת שמקורה בשיוך אתני-לאומי, אשר תכליתה ריכוז התושבים הערבים-בדואים בעיירות שהקימה המדינה ונישולם מקרקעותיהם ודרך חייהם. מניעת חיבורם של הכפרים הבלתי מוכרים לרשת החשמל מהווה הפרה בוטה של הזכות לבריאות ולחיים, ואף עולה לעתים בחייהם של התושבים.