הממשלה הקודמת סיפרה לציבור ולחברי הכנסת, כי יעד הגירעון הוא הדבר המקודש ביותר. כדי לשמור על יעד הגירעון, הממשלה הייתה נכונה לפגוע באלמנה ובדל ולקצץ בבשר החי. היא הסבירה, כי אם לא תעמוד ביעד הגירעון, חברות דירוג האשראי והמשקיעים מחו"ל יפסיקו לתת את אמונם בממשלת ישראל, ויפרוץ משבר כלכלי.

אותה ממשלה שהסבירה בזמנו עד כמה מקודש יעד הגירעון, מציעה כיום לקבוע מחדש את תקרת ההוצאה ואת תקרת הגירעון. מה הלקח מזה? הלקח הוא שיש להקשיב בחשדנות ובחוסר אמון לכל הסיפורים בהם מלעיטים אותנו על אודות כללי כלכלה מקודשים. נאמר זאת בגלוי: כללי הכלכלה אינם מקודשים. כללי הכלכלה הם פוליטיים. הם החלטות פוליטיות, המבטאות סדר עדיפות פוליטי, ומשעה שמשתנה סדר העדיפות – אפשר להגדיל את הגירעון ולשנות את כלל ההוצאה.

שער הספר "דוקטרינת ההלם" שפורסם בהוצאת אנדלוס

 

אנחנו לא מתנגדים באופן עקרוני להגדלת הגירעון. השאלה היא: גירעון לטובת מה? הוצאות ממשלתיות גדולות יותר – על מה? האם מדובר בהוצאות ממשלתיות גדולות יותר כדי לפתור את בעיית העוני? כדי לטפל במצוקה של היישובים הערבים? כדי ליצור מערכת תחבורה ציבורית איכותית? כדי לשקם את מערכת הבריאות הציבורית, הנמצאת בסכנת קריסה? אם ההוצאה הממשלתית נדרשת לשם השגת מטרות אלה – אנחנו, כמובן, תומכים.

אך אם ההוצאה הממשלתית הנוספת היא כדי לממן התנחלויות, כדי לתת עוד הטבות מס ועוד הקלות מס לטייקונים, אז לזה אנחנו מתנגדים.

היבט נוסף אותו חשוב להדגיש: איננו מתנגדים לגירעון באופן עקרוני, אבל אנחנו גם לא מקדשים את הגירעון. למדיניות כלכלית גירעונית יש חסרונות, שהבולט בהם הוא, שכאשר ממשלה נכנסת לגירעון, בשלב מסוים היא מוציאה את גרזן הקיצוצים. באופן היסטורי, מדיניות כלכלית גירעונית הובילה בדרך כלל בהמשך הדרך לפגיעה בשירותים החברתיים ובשכבות המוחלשות, לאחר שהממשלה נלחצה ונדחפה לבצע קיצוצים בהוצאות.

 

הפחדה לשם קיצוץ

לא רק בישראל, אלא גם במערב אירופה ובמדינות קפיטליסטיות אחרות, בעלי ההון מובילים את הממשלה למדיניות של צנע ושל קיצוצים, אשר מוצאת לפועל בחסות תעמולת הפחדה על אודות סכנה של משבר כלכלי. מדיניות זו נחקרה בידי נעמי קליין בספרה "דוקטרינת ההלם", בה היא מתארת את השיטה בה פועלת הממשלה, כאשר היא יוצרת תחושה של מצב חירום, לשם פגיעה בהישגי העובדים.

דוקטרינת ההלם היא תכונה קבועה של הקפיטליזם המאוחר. אין זה מאפיין ייחודי של המשק הישראלי, אלא זו אסטרטגיה בה נוקט ההון בשורה של ארצות, כדי לבטל את ההישגים החברתיים שהושגו בידי העובדים במשך השנים.

אבל לא כולם מפסידים מדוקטרינת ההלם. אומנם, יש רבים שמפסידים, אך גם יש מיעוט שמרוויח. דוקטרינת ההלם היא אסטרטגיה של חלוקה מחדש של העושר החברתי. הטייקונים, בעלי ההון – מרוויחים מתהליך זה, בעוד השכבות המוחלשות ושכבות הביניים – מפסידות.

השאלה הגדולה שאנחנו צריכים לשאול היא: מדוע הפכה דוקטרינת ההלם לצורת תגובה קבועה של המערכת הקפיטליסטית, כשזו נאלצת להתמודד עם הלחצים העממיים ועם המאבקים למען חברה שוויונית יותר וצודקת יותר?

 

קפיטליזם או דמוקרטיה

כדי לגבש תשובה לשאלה זו, יש לקרוא את התיאורטיקן החשוב ביותר של הימין הקפיטליסטי, סמואל הנטינגטון. הנטינגטון – החביב במיוחד על ראש הממשלה נתניהו – ידוע בארץ בעיקר בגלל ספרו "התנגשות הציביליזציות". אך כמה שנים קודם לכן, הוא כתב מאמר בו קבע, כי הבעיה העיקרית בחברה הקפיטליסטית היא הבעיה של "עודף ההשתתפות הדמוקרטית". לתפיסתו, העובדה כי הציבור מעורב ודעתן היא דבר המפריע למערכת הקפיטליסטית להתנהל, ופוגע ב-"משילות".

לכן, הנטינגטון מציע לשכנע את הציבור שלא לקחת חלק בתהליך הדמוקרטי, לייצר חסמים בפני השתתפותו, וזאת כדי לחזק את המשילות, כלומר – את היכולת של המערכת הקפיטליסטית להתנהל ולקבל החלטות ללא התחשבות בצרכי האנשים וברצונותיהם.

אינני משתייך למחנה האידיאולוגי של הנטינגטון, אלא לאגף הנגדי של המחשבה הפוליטית. אבל אני סבור, כי הוא זיהה נכון את הסתירה המרכזית של המאה ה-21: הסתירה בין קפיטליזם לבין דמוקרטיה. השופט האמריקאי לואיס ברנדייס כתב, כי ייתכן שבידי מעט אנשים יהיה הרבה כסף, וייתכן גם שתהיה לנו דמוקרטיה פוליטית, אבל לא ייתכן שיהיו לנו שני הדברים בו-זמנית.

המשטר הקפיטליסטי אינו יכול להתקיים לאורך זמן, עם השתתפות עממית רחבה. ראינו השתתפות זו לא רק במחאה החברתית ההמונית שהייתה בקיץ 2011 בישראל, אלא גם בתנועת Occupy Wall Street בארה"ב, וגם בתנועות המחאה בספרד וביוון. בכל אחת מזירות אלה היינו עדים למאות אלפי אנשים, בעיקר צעירים, אשר לא מוותרים על זכותם להביע את דעתם, להיאבק על חייהם ועתידם, ולהציע חלופה לחברה הקיימת. בכך הם מעמידים עצמם, באופן אובייקטיבי, במסלול התנגשות עם הקפיטליזם.

המסקנה מסתירה זו היא שכאשר ממשלה נלחמת נגד העם, בסוף הסיפור העם ישיב מלחמה ויסלק את הממשלה.

דב חנין

 

על הספר "דוקטרינת ההלם", שתורגם לעברית:

http://www.andalus.co.il/?p=256

 

המאמר פורסם בגיליון השבוע של "זו הדרך":

http://maki.org.il/he/http://maki.org.il/images/stories/zo/2011/zoohaderech.pdf