אוצרות הטבע של ישראל הם נכס שיש לו משמעות כלכלית אדירה, השלכות חברתיות גדולות, ומשמעויות סביבתיות מרחיקות לכת. אבל מדינת ישראל, לאורך שנים רבות, לא ידעה לנהל את אוצרות הטבע האלה בצורה ראויה, ויש כמה שאלות אשר צריכות להתברר.

השאלה הראשונה, שהגיע הזמן לתת לה תשובה, היא: איך הגיעו כל אוצרות הטבע שלנו לידיים פרטיות, ולמה זה נמכר כל כך בזול? החברה לישראל קיבלה את מפעלי ים המלח עבור סכומי כסף זעומים, חרף העובדה שהמשמעויות הכלכליות היו עצומות. איך זה קרה? איך ניתנו זיכיונות הגז לכל כך מעט גורמים? איך ניתנו זיכיונות בחינם? למה לא שילמו עבור הזיכיונות האלה?

השאלה השנייה, היא: למה אחרי שההפרטה הזו נעשתה, למה אנחנו, הציבור והחברה בישראל, מקבלים כל כך מעט מאוצרות הטבע האלה? מדוע התמלוגים והמיסים שמשלמות החברות הפרטיות הם כה נמוכים? התמלוגים על הגז הטבעי – הם 12.5% בלבד, ואילו התמלוגים על משאבי האשלג בים המלח – רק 10%.

אזכיר שאילתא ששאלתי בכנסת הקודמת את שר האוצר, עליה השיב לי סגנו, על אודות הסכם החכירה שנעשה עם מפעלי ים המלח בשנת 1961. במסגרת ההסכם קיבלה החברה את כל שטח ים המלח בחכירה לעשר שנים, תמורת עשר לירות בלבד. אבל בהסכם היה כתוב, שעשר הלירות תשולמנה למדינת ישראל, רק אם המדינה תזכור לדרוש את הכסף הזה בכתב. שאלתי: האם ביקשנו את עשר הלירות האלה? ותשובת משרד האוצר הייתה: אנחנו לא יודעים אם באמת זכרנו לבקש את עשר הלירות שמגיעות לנו, עבור החכרת שטח ים המלח לחברה פרטית במשך עשור…

אך לא רק בגז הטבעי ובים המלח התמלוגים הם כה זעירים. במכרות הפוספטים שבנגב – התמלוגים הם פחות מ-2%. ואילו המים המינראליים, אשר רבים מאיתנו קונים  בבקבוקים לצורך שתייה, ומשלמים עליהם ביוקר, מופקים מאוד בזול. היצרנים משלמים עבור המים המינראליים מחיר של מים לתעשייה. כלומר: מחיר יותר נמוך מאשר המחיר שהאזרח מן השורה משלם עבור מי ברז. אין דרך לתאר זאת, זולת ביזה של נכסי הציבור בידי גורמים כלכליים.

השאלה השלישית היא: למה אנחנו מתנהלים עם אוצרות הטבע שלנו כאילו שאין מחר? הפוספטים, למשל, הם משאב במחסור. מדוע חושבים רק על רווחים מיידיים לבעלי ההון, ללא תכנון לטווח בינוני או ארוך, ללא חשיבה סביבתית או חברתית. הרי גם ילדינו ונכדינו יחיו פה אחרינו, ואנחנו רוצים לתת לכולם פתרונות.

והשאלה האחרונה היא: מה צריך לעשות כדי לשנות את המצב הזה? איך אנחנו מחזירים את המשאבים האלה לציבור? איך אנחנו הופכים את ניהול משאבי הטבע, השייכים לכלל האזרחים, להתנהלות נכונה והוגנת יותר, מבחינה כלכלית, חברתית וסביבתית?

ח"כ דב חנין

המאמר פורסם בגיליון השבוע של "זו הדרך"