המאבק להצלת חופי ת"א-יפו: סיכום ביניים

 "כל הכבוד, הצלחתם לעצור את הבולדוזרים", קרא לעברנו זוג מתרחצים שעבר ליד ההפגנה השבועית של קבוצת "הצילו את חופי תל-אביב". לא ברור אם אכן הצלחנו להציל, אולם המחאה, שבה השתתפו כמה מאות אזרחים וכמה עשרות פעילים ופעילות מסורים, הצליחה להשהות את התהליך. בית המשפט הורה לעיריית ת"א-יפו לעצור את העבודות שהחלו בחוף גורדון, ואשר מתוכננות להתבצע גם בשאר החופים, עד אשר יתקבל תזכיר סביבתי ועד אשר יעשה שיתוף אמיתי של הציבור בנוגע לעתיד התוכניות לבנייה על החוף. עד לפסיקה זו של בית המשפט, ניסתה עיריית חולדאי לגזול מאיתנו את הים, אך לעשות זאת בשקט מופתי, הרחק מהעין הציבורית. למען האמת, אכן התקיימה פגישת "שיתוף ציבור" אחת, אשר בה התנגדו רוב המשתתפים לתכנית הבטון של העירייה. אך את הפקידים של חולדאי זה לא באמת מעניין מה הציבור חושב. כך העבירו לאט-לאט את הקומבינה: הפיכת חוף גורדון, שכיום הוא עשיר בחולות מוזהבים, לסתם עוד גוש בטון.

פעילי "עיר לכולנו" מפגינים למען חופי ת"א-יפו, מאי 2013 (צילום: עיר לכולנו)

 

כמובן, העירייה משתמשת בטיעונים שונים ומשונים להכשרת הגזילה: שימוש בשטחי חולות "מתים" לשם תועלת הציבור, נגישות לאוכלוסיות עם כיסאות גלגלים, ועוד תירוצים. אך בין סעיפי התכנית, מסתתר גם סעיף קטן, הקובע כי לאורך 1.8 הקילומטרים של הטיילת המתוכננת, ניתן יהיה לבנות בנייה מסחרית על כמחצית משטחי הבטון. במילים אחרות: החוף יתכסה בבטון, עליו יצוצו בתי קפה, מסעדות ושירותים בתשלום. רוצים ליהנות מהחוף? תשלמו!

 

פעמים רבות נתפסים המאבקים הסביבתיים כמאבקים של "קבוצה איכותית של שוחרי טבע", הנתפסת אולי כמנותקת. אך כאן מדובר במאבק עממי באמת, מאבק על משאב שנמצא בשימוש שכבות רחבות, אשר ירגישו מיד בחסרונו. ואומנם, בהפגנות הקבועות של יום שישי על חוף הים, מצטרפים אלינו אנשים שמעולם לא השתתפו בהפגנות "ירוקות". רבים מהם קמו מהמגבות ומכיסאות הנוח שלהם והצטרפו, לאחר שראו במו עיניהם את הבולדוזרים הענקיים על החוף, המכסים בבטון את המקום עליו ישבו רק כמה ימים קודם.  במהלך ההפגנות נאספו תרומות של אלפי שקלים ממתרחצים בחוף, למימון הוצאות המאבק. כל אחד זרק כמה שקלים לקופסאות הנעליים, שהפכו לקופות התרמה. וכולם תרמו: החל בתיירים שבאו לתפוס צבע, המשך בסטודנטיות שחיפשו מקום שקט להתכונן לבחינה, ועד משפחות עם ילדים. גם החבר'ה הצעירים עם הנרגילות,  שיושבים בחוף ירושלים, החוף של אוהדי בני יהודה ודרום ת"א, מצאו עצמם שותפים למאבק. לאחר שבאחת ההפגנות נזפו ב"לפלפיות" שלנו, הם הובילו אותנו לחסום לזמן קצר את הכביש שלאורך החוף.

 

המאבק לשמירה על חוף הים הוא מאבק חברתי מובהק. עיריית תל-אביב-יפו משקיעה סכום של כ-150 מיליון שקל, כדי לקחת לנו את הים. בסכום זה אפשר היה לשפר משמעותית את התשתיות בדרום העיר. אך צעד זה, מה לעשות, ייטיב עם תושבי שכונות הדרום, ולא עם כרישי הנדל"ן של חולדאי… חוף גורדון הוא לא מקרה יחיד מסוגו. בשנים האחרונות, אני רואה כיצד נגזלת העיר בה גדלתי בידי בעלי-הון העושים שימוש בעירייה. עוד ועוד משאבים ציבוריים נלקחים מידי תושבי העיר, והכל בשיטת הסלאמי הידועה. גם בגן מאיר ובגן העצמאות כוסתה צמחייה בבטון. לצערנו, רוב המאבקים שמובילים תושבי ת"א-יפו מוכרעים לטובת בעלי ההון. אך המאבק העממי להצלת החופים מדגים, כי לפעמים, עם קצת נחישות, אפשר להראות לבעלי ההון ולשליחיהם, מה רב כוחה של המחאה האזרחית, וגם לנצח.

ליאור קיי-אבישי

 

המאמר פורסם במקור "זו הדרך":

http://maki.org.il/he/http://maki.org.il/images/stories/zo/2011/zoohaderech.pdf