ים המלח הוא אגם מלח חסר מוצא, הנמצא בתחום השבר הסורי-אפריקאי, ובמרכזו עובר גם הגבול בין ישראל לירדן. ריכוז המלחים בים המלח עומד על 34.2%, גבוה פי 10 מריכוז המלח בים התיכון. ריכוז גבוה זה נובע מהתנאים הייחודים של מיקומו, חוסר המוצא של המים לכיוון כלשהו, והימצאותו באזור מדברי, חם ויבש, המתאפיין בשיעורי אידוי מים גבוהים מאוד, מה שהופך אותו לגוף המים השלישי ברמת מליחותו בעולם.
ים המלח הוא גם אחד מהאטרקציות התיירותיות החשובות בישראל, בשל הסגולות הרפואיות הנובעות מהמינראלים הרבים שבו, ומהעובדה שחופיו הם המקום היבשתי הנמוך ביותר בעולם. על-פי דו"ח "התיירות לישראל 2011 – דו"ח סטטיסטי" של משרד התיירות עולה כי מספר התיירים אשר ביקרו בים המלח בשנת 2011 עמד על 587,000, וזו עלייה של כ 4% משנת 2010.
מפלס המים בים המלח, נכון לתחילת שנת 2013 עומד על 427 מטר מתחת לפני הים. במהלך השנים, בנו חברת אשלג ישראלית וחברה ערבית בריכות לצורך אידוי מואץ של המים, כך שיוכלו לנצל את הכימיקאלים הרבים שבהם למטרות מסחריות. כדי לשאוב את החומרים השונים מהמים, היה צורך בשאיבה בהיקף נרחב של מי ים מהאגן הצפוני. בשל האידוי הגבוה שאיבות אלו תורמות רבות לירידה משמעותית של מפלס המים באגם, וכן לתופעות לוואי בפני השטח שמסביב ("בולענים").
מפעלי ים המלח הם אוגד מפעלים לייצור כימיקלים, מקבוצת "כימיקלים לישראל" הממוקמים בסמוך לחופו הדרום-מערבי של ים המלח. המפעלים הידועים ברווחיותם מפיקים חומרים הנחוצים לתעשיות שונות בעולם שהעיקריות שביניהן הן תעשיות הדשנים, הקוסמטיקה והתרופות. בשנת 1952 קנתה ממשלת ישראל את השליטה במפעלים ואיחדה אותם תחת השם "מפעלי ים המלח בע"מ". במשך השנים הבאות הקימה המדינה מספר מפעלים נוספים, ביניהם מפעל לייצור אשלג ומפעל לייצור ברום. בשנת 1961 נחקק חוק "זיכיון ים המלח" אשר הגביל את ההיתר על הפקת כימיקאלים לחברת "מפעלי ים המלח בע"מ" בלבד. בשנת 1992, החלה הממשלה בתהליך של הפרטת מפעלי ים המלח אשר נמשך לאורך כל שנות ה-90 עד שבשנת 1999, קנתה קבוצה האחים עופר את השליטה במפעלי ים המלח. עם הפרטת מפעלי ים המלח לא נעשו ההתאמות הנדרשות על-מנת להגן על ערכיו הסביבתיים של ים המלח, ועל-מנת להבטיח לציבור תמורה הולמת בגין שימוש במשאבים.
כדי ללמוד על המשמעות האקולוגית והחברתית של ייבוש ים המלח, על-ידי מפעלי ים המלח, קיימתי ריאיון עם ח"כ דב חנין (חד"ש), אחד ממובילי החקיקה והמאבק החברתי המתנהלים סביב סוגיית ים המלח.
מבחינה אקולוגית, מה מצבו של ים המלח כיום?
מצב גרוע מאוד בו מתרחשים שני תהליכים מקבילים: האגן הצפוני של ים המלח הולך ומתייבש בגלל שכמויות מצומצמות של מים מגיעות לאגן, וגם משום שמים רבים נשאבים על-ידי מפעלי ים המלח לטובת בריכות האידוי באגן הדרומי. כ-45% מההתייבשות באגן הצפוני נובעים ממפעלי ים המלח. אלו נתונים רשמיים של המשרד להגנת הסביבה שהועברו לכנסת בשבוע שעבר. מה שמביא לתוצאה כזו שהאגן הצפוני הולך ויורד ובמקביל בריכות האידוי בחלק הדרומי הולכות ועולות. בחלק הצפוני נוצרת שכבה של מלחים אשר מצויה בקרקעית ומתעבה, תוצאה שמאיימת על מתחם המלונות".
כמה זמן עוד ניתן יהיה לנצל את המשאב הטבעי הזה המצוי בים המלח?
ניתן יהיה לנצל אותו. אנו עדיין לא לפני ניצול של כל עתודות האשלג בים המלח, אבל ניצול זה גורם לאחד משבעת פלאי עולם להפוך לאזור אסון אקולוגי.
האם הנזק האקולוגי כתוצאה מאידוי המים הוא הפיך?
נזקים אלו יהיה מאוד מסובך לתקן. לא ברור איך יהיה ניתן בעתיד לתקן אותם, אלא אם נוכל להזרים לים המלח כמויות עצומות של מים. מצב זה כרגע לא עומד על הפרק בשום תוכנית ריאלית. לכן, הדבר העיקרי הוא למתן את ההתנהלות המופקרת והמופרעת שלנו בים המלח.
לאחרונה עלו כותרות בעניין מכירת ים המלח לחברה הקנדית "פוטאש". מה המשמעות של מכירה זו, עלינו כאזרחים?
חברת 'פוטאש' הקנדית היא החברה השולטת בשוק האשלג ורוצה לנכס אליה את ים המלח כדי ליצור ריכוזיות כמו זו בשוק הישראלי גם בשוק העולמי ובכך לקבל יתרון כלכלי ושליטה במחירי האשלג העולמיים. ייצור האשלג מים המלח הוא מאוד רווחי משום שאין בו סיכונים וגם אין בו עלויות גבוהות. תהליך ההפקה הוא תהליך פשוט של ייבוש. מבחינת ישראל, זהו נזק כלכלי גדול. במקום שהרווחים ילכו לקופת הציבור הישראלי הם ילכו לטובת חברה פרטית קנדית. מבחינה חברתית, מצב כזה יפגע בעובדי ים המלח שיהפכו לעוד כלי באינטרסים של 'פוטאש' ונזק אזורי משום שהנגב הוא אזור אותו אנחנו צריכים לפתח, כך שהוא לא יכול להיות נחלה של ארגון בין-לאומי. זהו גם נזק סביבתי משום שהדבר האחרון שיעניין חברה קנדית זהו עתידו של ים המלח.
אילו מפעלי ים המלח, היו בבעלות המדינה ולא בבעלות פרטית כמו עכשיו, מה הייתה המשמעות הכלכלית?
ראשית, רווחים גדולים מאוד של מיליארדים, שבמקום שילכו לאחים עופר, ילכו לקופת הציבור הישראלי. אילו השליטה במפעלי ים המלח הייתה בבעלות המדינה, אז ההתנהלות בהם הייתה אחראית יותר ושקולה עם תכנון לטווח ארוך יותר, ולא מחריבים את ים המלח בשביל הרווחים של השנה הקרובה. הייתה בעצם יכולת לבנות תוכנית רב-שנתית מאוזנת בין ההפקה והייצור, לבין שמירת האזור המקסים הזה.
מהם הכלים הפרלמנטאריים בכנסת שבאמצעותם ניתן יהיה למנוע שליטה של ידיים זרות?
לפני בערך שלושה שבועות קיימנו כנס חירום בכנסת בעניין זה. חברי כנסת מסיעות שונות ומגוונות התגייסו למאבק זה, כולל חברי כנסת מהקואליציה, ואנחנו מקדמים שני מהלכי חקיקה גדולים, האחד אותו אני מקדם 'החוק להגנת ים המלח' אשר עוסק בפן הסביבתי וישנו חוק שעוסק בתמלוגים, כך שיגיעו לציבור. שני מהלכים אלו, באו כדי להגן על ים המלח ועל האינטרסים הכלכליים של הציבור הישראלי בים המלח.
מיהם הגופים והארגונים הפועלים כיום להצלת ים המלח?
אנחנו פועלים היום בשיתוף פעולה מאוד הדוק עם ארגונים כמו 'אדם טבע ודין', 'החברה להגנת הטבע', 'ידידי כדור הארץ' וארגונים סביבתיים נוספים אחרים. ובמקביל, אנחנו גם עובדים בשיתוף עם ועד העובדים של ים המלח ועם תושבי ערד ודימונה במטרה ליצור מאבק שהוא גם בעל אופי סביבתי וחברתי המשתף את תושבי האזור".
לסיכום, חשוב לדעת כי קצב ירידת המים בעשור האחרון עומד על מעט יותר ממטר לשנה. ירידה זו של מפלס המים גורמת לשינויים קיצוניים בגבולותיו של האגם, וכתוצאה מכך פחת שטחו בכ-35%. חלק מהשינויים כתוצאה מהאידוי המלאכותי גורם נזקים בלתי הפיכים לנוף העוצר נשימה שסביב, בו התעוררו תופעות כגון נסיגת החופים ושל בולענים רבים, וכתוצאה מכך גם לפגיעה בתשתיות כבישים וגשרים אשר קרסו בשמורות הטבע שסביב. ים המלח הוא משאב טבעי נדיר ויחיד מסוגו. ניצול נכון של משאב זה יכול להביא לירידה משמעותית בהיקף הנזק האקולוגי בסביבתו וכן להעשיר בצורה משמעותית את קופת המדינה, ולהפחית משמעותית את כמות המיסים המוטלים כיום על הציבור בישראל.
* הריאיון נערך על ידי רם פרנק, הלומד תקשורת פוליטית במכללה האקדמית ת"א–יפו, ופורסם באתר "עבודה שחורה".
עוד בנושא:
http://maki.org.il/he/index.php/workers/125-news/15336-2013-03-20-19-19-29
לקבלת מידע נוסף על הגופים אשר עובדים בשיתוף פעולה להצלת ים המלח: אדם טבע ודין החברה להגנת הטבע Eco Peace
הראיון פורסם באתר "עבודה שחורה":
http://www.blacklabor.org/?p=51944