לאחר שלושים שנות איפול והסתרה, פורסמו בשבוע שעבר (21.2) הפרוטוקולים של שלושה דיונים דרמטיים שקיימה ב-1983 הממשלה בראשות מנחם בגין. דיונים אלה התקיימו לפני שהחליטה הממשלה לאמץ את מסקנות דו"ח ועדת כַּהַן, אשר חקרה את הטבח במחנות הפליטים הפלסטינים סברה ושתילה בלבנון. הדו"ח קבע כי בגין לא קיבל דיווח מקדים משר הביטחון ומהרמטכ"ל על כניסת הפלנגות למחנות הפליטים הפלסטינים, ועל הטבח של אלפים מיושביהם. למרות זאת, תגובתו הראשונה של בגין לאחר שסיים לקרוא את הדו"ח הייתה: "אני חושב שאני צריך להתפטר".  מזכיר הממשלה דאז, דן מרידור, שהוא סגן ראש הממשלה כיום, היה בין אלה שהניאו אותו מכך.

בדיונים הסוערים בנושא אימוץ הדו"ח ובאיזה אופן, הזהיר שר הביטחון דאז, אריאל שרון: "אם נקבל את הדו"ח, יבואו שוחרי רעתנו ויטענו שמה שבוצע במחנות זו השמדת עם". שרון טען כי הוא וראש הממשלה נמצאים באותה הסירה, ואמר שקבלת המסקנות תטיל עליו ועל כל חברי הממשלה "אות קין שיהיה טבוע במצחנו לדורי דורות".

במהלך הדיון השלישי שקיימה הממשלה בדו"ח, התפרץ לחדר מזכירו הצבאי של רה"מ, והודיע – כי נזרק רימון לעבר הפגנת "שלום עכשיו", וכי אחד המפגינים, אמיל גרינצווייג, נרצח. בגין שאל את חברי הממשלה, האם להמשיך בישיבה "בתנאים שנוצרו", וכל חברי הממשלה, מלבד שרון, הצביעו בעד המשך הדיון.

יצוין כי הממשלה לא דנה כלל בשאלה, האם ניתן היה למנוע את הטבח, אלא עסקה רק בהשלכות הפוליטיות והפרסונאליות של פרסום הדו"ח. דיונים אלה התקיימו על רקע מחאה המונית נגד המלחמה בלבנון ונגד הממשלה.

אך בעוד ממשלת הליכוד של 1983 ראתה בטבח בסברה ושתילה מעין "תופעת לוואי מצערת" של המלחמה בלבנון, הרי שהיו כוחות שלום בחברה הישראלית, אשר התנגדו – עוד בטרם הפלישה ללבנון – למלחמה הנפשעת הזאת. הכוונה היא למק"י ולחד"ש, ולסיעתה בכנסת, אשר היו הכוח הפוליטי היחידי שהתנגד למלחמה, מראשיתה ועד סופה.

לו היו כוחות פוליטיים נוספים פועלים בדרכה של חד"ש, ניתן היה למנוע לא רק את הטבח בסברה ושתילה, אלא גם את המלחמה כולה, אשר אלפי לבנונים, פלסטינים וישראלים שילמו בגללה בחייהם.

מק"י ב-1983: תתפטר הממשלה

מיד לאחר שסיימה ועדת החקירה את עבודתה, פרסמה הלשכה הפוליטית של מק"י, ב-8 בפברואר 1983, גילוי דעת: "תתפטר ממשלת בגין-שרון מיד!". לדברי מק"י: "ממשלת בגין-שרון-שמיר נושאת באחריות לטבח הנורא, שבוצע במחנות הפליטים סברה ושתילה – זאת המסקנה הברורה מהמלצת ועדת החקירה הממלכתית. ראש-הממשלה מנחם בגין, ולא רק השרים, אחראי בתוקף מעמדו למדיניות המלחמה והדיכוי ולמעשים הנוראים שבוצעו בלבנון".

מק"י קראה: "תתפטר ממשלת בגין-שרון, האחראית לטבח במחנה הפליטים! יועמדו לדין פלילי ראש-הממשלה, מנחם בגין, שר-הביטחון, אריאל שרון, שר-החוץ, יצחק שמיר, הרמטכ"ל, רפאל איתן, והאשמים האחרים". בגילוי הדעת של מק"י נכתב: "המלחמה הנפשעת, בה פתחה ממשלת בגין-שרון, נמשכת כבר שמונה חודשים. מלחמה זו הפילה אלפי קורבנות והובילה לטבח הנשים, הילדים והגברים בסברה ובשתילה. אנו תובעים: ייצא צה"ל מיד וללא-תנאי מלבנון! יוחזרו החיילים הביתה! למען ישראל, למען שלומה ועתידה, תקום ממשלה חדשה, שתפעל להשגת שלום צודק ללא-סיפוחים על-ידי כינון מדינה פלסטינית עצמאית בצד מדינת ישראל".

וגם: "אנו מזהירים מפני הסכנה של הקמת ממשלת ליכוד לאומי, שתמשיך במדיניות המלחמה והכיבוש, תאיים על עתידנו, תחריף את המשבר הכלכלי-החברתי ותסכן את החירויות הדמוקרטיות. ממשלת בגין-שרון חייבת ללכת מיד!".

דברים אלה פורסמו לפני שלושה עשורים. אולם הם מהווים לא רק עדות היסטורית, אלא גם – מסמך פוליטי אקטואלי למדי. גם כיום נחושה ממשלת הליכוד להתנכר לזכויותיו הלאומיות של העם הערבי-הפלסטיני, וגם כיום מאיימת הממשלה במלחמות תוקפניות באזור.

את הטבח בסברה ושתילה ניתן היה למנוע, אם הדרך שהתווה השמאל העקבי הייתה גוברת אז על דרכו של הימין המשיחי והמתנחל. כיום, לאחר מותו של העצור עראפת ג'רידאת כאשר מדי יום אנו שומעים על פלסטינים שנפצעו בהפגנות נגד הכיבוש, ועל רקע שביתת הרעב של אסירים פלסטינים – זו אחריות מחנה השלום להיאבק במציאות הכיבוש שמולידה את הסכנה של טבח נוסף ושל מלחמה נוספת.