פחות משבועיים חלפו מאז הפציצה ישראל בסוריה, ושר הביטחון היוצא, אהוד ברק, תרם את חלקו לפיזור "העמימות" סביב מעורבות חיל האוויר הישראלי בתקיפה. הוא עשה זאת כאשר הודיע בוועידה בענייני צבא במינכן (3.2), כי "מה שקרה בסוריה לפני כמה ימים, הוא הוכחה לכך שאנו מתכוונים למה שאנחנו אומרים". הדברים נאמרו יומיים לאחר שהשבועון האמריקאי "טיים" כתב, כי וושינגטון נתנה "אור ירוק" לתקיפה הישראלית.

תקיפה זו – שהייתה עלולה להביא לתגובת-נגד צבאית, ולהוליד סבב דמים מסוכן – היא ביטוי של עמדה רווחת בתוך הממסד הביטחוני בישראל, לפיה ערעורה של המדינה הסורית, בדרכים שונות, הוא דבר אשר ישרת את המדיניות הישראלית הרשמית.

עמדה זו ביטא למשל ראש אמ"ן לשעבר, אלוף (במיל') עמוס ידלין, בעת שהציג את דו"ח המכון למחקרי ביטחון לאומי, בראשו הוא עומד. לדברי ידלין, העובדה כי "סוריה הולכת ונשחקת… זו התפתחות חיובית". הוא הוסיף כי חרף החשש בקרב ההנהגה בישראל מהתפרקות סוריה, זו דווקא "ההזדמנות הגדולה ביותר של ישראל… נפילתה היא בשורה אסטרטגית למדינת ישראל" ("וואלה", 4.2).

אך מה יקרה אם סוריה תתפצל לגורמים, עד כדי פירוקה לכמה מדינות לפי קווים עדתיים ודתיים? במקרה כזה, ייתכן ויהיו מעשי טבח הדדיים, כאשר מיעוטים כגון הכורדים, העלאווים, הנוצרים והשיעים – עלולים ליפול קורבן למעשי טבח מצד קבוצות סוניות קיצוניות, המסונפות לאל-קעידה, כפי שכבר קורה כיום. אך ידלין, המדבר מגרונו של הממסד, לא מודאג מתסריט זה: "לא משנה איך סוריה העתידית תיראה – סונית קיצונית או מפוצלת לכמה מדינות – היא תהיה עסוקה בלבנות את עצמה, ולכן יש פה שיפור במצב האסטרטגי".

הסתכלות צינית זו, המברכת על הבלקניזציה העלולה להתחולל בשכנתה של ישראל מצפון, מבטאת את חוסר נכונותה של ישראל לנהל דיאלוג עם עמי האזור. הנהגה הסבורה שביטחונה ועתידה של ישראל יובטחו באמצעות ערעור והפלת משטרים בשכנותיה, במקום באמצעות השתלבות באזור וכינון שלום צודק ויציב – מהמרת הימור מסוכן בחיי עמה.

בוחשים בקדירה

אך ישראל אינה השחקן היחיד המנסה לבחוש במלחמת האזרחים בסוריה. כבר לפני חצי שנה חשפה סוכנות רויטרס כי נשיא ארה"ב, ברק אובמה, חתם על צו סודי המתיר ל-CIA לסייע למורדים בסוריה (Ynet, 2.8.2012). עוד קודם לכן, פורסם ב"וושינגטון פוסט" (16.5.2012) כי נסיכויות המפרץ העבירו נשק רב למורדים, לרבות לאחים המוסלמים, בתיווך הממשל האמריקאי.

"המשטר בדמשק מאשים את קטאר וסעודיה בהתערבות ישירה בעניינים הפנימיים הסוריים, ויש צדק בטענה הזאת", אמר מפקד "הצבא הסורי החופשי" בדרום סוריה, בראיון ל"מעריב" (21.11.2012). "הן התורמות הגדולות למאבק שלנו בנשיא. כסף, אמצעי לחימה ולוחמים עוברים בחסות אותן מדינות לתוככי סוריה במטרה להפיל את המשטר ולזכות בסוריה".

מי שסבור, דוגמת "הצבא הסורי החופשי", כי הגשמת דמוקרטיה וצדק חברתי בסוריה אפשרית רק באמצעות התערבותן של המעצמות האימפריאליסטיות והריאקציה הערבית – טועה או מוליך שולל.

הלשכה הפוליטית של מק"י קראה, בגילוי דעת שפורסם בספטמבר 2012, להפסיק את שפיכות הדמים בסוריה, על בסיס העקרונות וההחלטות של ועידת האופוזיציה השמאלית, שהתקיימה באותו חודש. ועידת השמאל הסורי שללה את התערבות האימפריאליזם האמריקאי ואת הניסיון לכפות הכרעה צבאית, והבהירה כי שינוי דמוקרטי בסוריה ניתן להשיג רק על בסיס תהליך פוליטי ובדרכי שלום.

החלטות האופוזיציה הפטריוטית הסורית קוראות, בין היתר, לשינוי דמוקרטי עמוק בסוריה, ומביעות תמיכה בבניית משטר חילוני, חף מעדתיות ומקנאות דתית.

שני טבחים מקדיחים את התבשיל

לקלחת המזרח-התיכונית הוטל תבלין חדש, עם ההודעה על כך שנשיא ארה"ב צפוי לבקר בישראל, כנראה ב-20 במרס. עוד בטרם יבשה הדיו של מאמרי הפרשנות בעיתונים, המנסים להעריך כיצד ישפיע הביקור על הסיכויים לחידוש המשא-ומתן המדיני עם הפלסטינים, וכבר הודיע דובר הבית הלבן כי "אובמה אינו מתכוון להביא עימו לביקור בישראל יוזמת שלום חדשה, וכי מטרת ביקורו אינה להשיק מו"מ מחודש בין ישראל לפלסטינים" ("הארץ", 7.2).

לאיזו מטרה נועד, אם כך, הביקור? לדברי הבית הלבן, "במהלך הביקור, אובמה ידון עם נתניהו על הגרעין האיראני והמצב בסוריה". כלומר: השניים ידונו בהכנות למלחמה האזורית הבאה, שיש המעריכים כי עשויה לפרוץ כבר השנה.

מי שסבר שיש הבדלי גישה יסודיים בין ישראל, "סרבנית השלום", לבין ארה"ב, "המבוגר האחראי" – באה המציאות וטפחה על פניו. שתי ההנהגות פועלות לארגון-מחדש של המזה"ת בשירות האינטרסים האמריקאיים, ולשם כך – כל האמצעים כשרים: העברת נשק לקבוצות ג'יהאדיסטיות, הפגזה מן האוויר, ואולי גם – יציאה למלחמה כוללת.