מאת יובל דרייר–שילה

במהלך הוויכוח שפרץ בשבוע שעבר בעניין ההכרזה על מכללת אריאל כעל "אוניברסיטה", בלט בהיעדרו קולה של יו"ר האופוזיציה (דאז) ח"כ שלי יחימוביץ' (העבודה). במאמץ להבין מה עמדתה בנושא נשלפה כתבה משנת 2009, בה הסבירה יחימוביץ' כי היא רואה באריאל "עיר בישראל" ולא "מאחז בלתי חוקי", וכי על ההחלטה על הכרזת המכללה כאוניברסיטה להתבסס על שיקולים מקצועיים בלבד. בהמשך השבוע טענה יחימוביץ' כי היא כעת מתנגדת לשדרוג המכללה, גם הפעם משיקולים "מקצועיים בלבד", ובלי קשר לעמדתה המדינית.

הבה נבחן את טענתה של יחימוביץ', לפיה אריאל היא עיר בישראל, ולא מאחז בלתי חוקי. ובכן, אריאל אינה עיר רגילה: היא הוכרזה כ"עיר" בתקופת ממשלתו הראשונה של בנימין נתניהו, בשנת 1998, כאשר התגוררו בה כ-14,000 תושבים בלבד. לשם השוואה, ב"מועצה המקומית" ערערה במשולש מתגוררים כ-22 אלף תושבים, 5,000 יותר מאוכלוסיית אריאל הנוכחית, והיא טרם הוכרזה כעיר. יתרה זאת, אריאל אינה שוכנת בישראל: היא מרוחקת מאוד מהקו הירוק (קרובה יותר לשכם מאשר לכפר-סבא), והעירייה שלה אינה כפופה למשרד הפנים, אלא לפיקוד מרכז של צה"ל ולמינהל האזרחי שלו. אי לכך, עיריית אריאל פנתה לבג"ץ ב-2001 בדרישה שיוחזרו לה תשלומי המע"מ ששולמו בעיר, כיוון שאיננה מהווה חלק ממדינת ישראל.  בדומה לעיריית אריאל, גם "אוניברסיטת אריאל" אינה כפופה לרשויות הרגילות, ואינה מוסד אקדמי רגיל. היא הוקמה ע"י גוף במנגנון הכיבוש המכונה "המועצה להשכלה גבוהה ביהודה ושומרון" (מל"ג-יו"ש), אשר בניגוד למל"ג, אינה כפופה לשר החינוך אלא לאלוף פיקוד המרכז.

גם תוכניות הלימודים שלה שונות מעט. לדוגמא, אין בה מחלקה למדע המדינה, אך יש בה תוכנית לימודים בשיתוף עם ישיבת "הר ברכה" (אשר ממוקמת בהתנחלות הקיצונית באותו השם), שהוצאה מהסדר הגיוס עם צה"ל כיוון שהלומדים בה הונחו לסרב פקודה במקרה של פינוי מאחזים. בתי ההתנחלות אריאל הוקמו על "אדמות מדינה", שהופקעו מבעליהן הפלסטינים, ולא על קרקעות פלסטיניות פרטיות. אבל בתחומה המוניציפאלי, המופרד מתושבי האזור הפלסטינים באמצעות גדר, נמצאות קרקעות פרטיות רבות, שבעליהן אינם יכולים לגשת אליהם. בנוסף, כביש המחבר בין הישובים הפלסטינים שבסביבתה עובר גם הוא דרך התחום המוניציפאלי, וגם הגישה אליו מוגבלת. כמו מאחזים רבים, גם אריאל הוקמה על גבעה בין ישובים פלסטינים, במטרה להפריד ביניהם פיזית, להשתלט בהדרגה על אדמותיהם, ולמנוע ככל הניתן פתרון של שתי מדינות. אם כן, להבדיל מטענתה של יחימוביץ', כלל לא מדובר ב"עיר בישראל". אריאל אינה שונה מהותית, אלא רק בגודל, מהמאחזים הלא-חוקיים. אוניברסיטת אריאל אינה אוניברסיטה בישראל, אלא אוניברסיטה בחסות שלטונות

הכיבוש בגדה המערבית, המקיימת שיתוף פעולה "אקדמי" עם קיצוני-הקיצונים שבין המתנחלים האידיאולוגיים. בדבר אחד צודקת יחימוביץ': אריאל הוקמה בתמיכת הממשלות השונות בהן הייתה שותפה מפלגת העבודה, ולה אין כל כוונה לשנות מדיניות זו. הדבר היחיד המבדיל בן ההתנחלות "המכובדת" אריאל לבין המאחז מגרון, זו העובדה שאריאל זוכה בתמיכתה של יחימוביץ' עצמה.

* פורסם בגיליון השבוע של "זו הדרך"