מאת אביב לביא. פורסם ב"מעריב"

נכשלנו. כן, גם אני. העובדה שחוק מהותי כל כך, בעייתי כל כך, כמו חוק הווד"לים, עבר בכנסת בריחוף קליל (57 בעד, 45 נגד), ובעיקר בלי שלרובו המכריע של הציבור ולחלק מהח"כים יש בעצם מושג במה מדובר, היא כישלון גם שלנו, העיתונאים. לפני שכנוע וגיוס לעמדה זו או אחרת, תפקידנו הוא לספר את הסיפור, להסביר על מה בעצם הוויכוח. את הסיפור של חוק הווד"לים כמעט לא סיפרנו, ומעטים מאוד הבינו על מה נסבה המהומה (ולכן כמעט לא הייתה מהומה).

מפגינים נגד חוק הווד"לים (צילום: מגמה ירוקה)

אולי ב-2011 השיח הציבורי והתקשורתי לא מסוגל לעכל מנה תובענית ומרוכזת כזו, כשם שמי שרגיל לאכול במזללת ג'אנק פוד יתקשה להתמודד עם תבשיל גורמה עתיר טעמים עדינים. אני בכל זאת חושב שיכולנו לנסות. בשבועות האחרונים התברר שיש עדיין הרבה ערוגות בישראל שהטמטום לא כבש אותן. על אף מורכבותו היחסית, אפשר היה לתווך את נושא הווד"לים לציבור, ואגב כך לחברי הכנסת, אבל האמת היא שרוב העיתונאים לא טרחו להתעמק בו ולכן גם לא יכלו לטפל בו. גם אני הפנמתי את חשיבותו מאוחר מדי. השולחן מלא עבודה, יש המון נושאים על הפרק וכולם חשובים, והתעדוף לא תמיד מוצלח.

כביש עוקף למערכת התכנון 

הדיון הציבורי והפוליטי על החוק הזה היה חסר ידע, דבר שאיפשר לראש הממשלה לשווק אותו על תקן פתרון קסם למחסור בדירות בישראל, תוך שהוא משתמש בדימויים הציוריים החביבים עליו מעולם הברזים והזרמים. צריך להכיר את החוק ואת הקשרו כדי להבין עד כמה הדימויים הללו ציניים ומנותקים מהמציאות, אבל רוב הציבור אפילו לא יודע שווד"לים הם ראשי תיבות של "ועדות דיור לאומיות". לזכותם של מובילי המחאה ייאמר שהם זיהו במהירות את חשיבות החוק, והציבו את ביטולו בחזית הדרישות שלהם. בתגובה, הם שמעו צפצוף ארוך ומזלזל מכיוון לשכת נתניהו.

חברי כנסת שנדרשו להרים יד בשם המשמעת הקואליציונית, הופתעו לגלות שלמעשה מדובר בכביש עוקף למערכת התכנון, שכלל לא מתמודד עם שני החסמים העיקריים שמעכבים את הבנייה:

הרישוי והמימוש. במקום לבצע מהלך אפור וחיוני ולתגבר את אגפי ההנדסה ברשויות המקומיות, במקום לעבות את מצבת המתכננים בוועדות המחוזיות, ובמקום להסיר את שלל החסמים שמעכבים את בנייתן של 160 אלף יחידות דיור שכבר תוכננו – ראש הממשלה בחר ללכת על סופר-טאנקר תכנוני מופרך שעלול לשחרר למרחבים תוכניות שיהיו בכייה לדורות.

אפילו רובי ריבלין, יו"ר הכנסת, הופתע לגלות בעת הדיון במליאה שהחוק מעמיד את התכנון, דווקא אותו שלב שדורש מחשבה מעמיקה ומאפשר שקלא וטריא בין צרכים ואינטרסים שונים, בסד זמנים שנקוב בימים ושעות, ולעומת זאת כשמגיעה שעת הבנייה, לקבלנים יש את כל הזמן שבעולם. ליתר דיוק: הם מחויבים לסיים 25 אחוז מעבודות התשתית בתוך שנתיים וחצי מרגע שהתוכנית אושרה.

מי יבנה בתי כנסת?

"חשבתי שאתם מעוניינים להאיץ את הבנייה", העיר ח"כ דב חנין בציניות, לאחר שנדחתה עוד הצעה שלו לקצוב לוח זמנים שאפתני יותר לקבלנים. העיון בפרוטוקולים של הדיונים שנערכו בוועדה בכנסת הוא חוויה מאלפת ומטרידה. שוב ושוב ניסו ח"כים מהאופוזיציה, בראשות חנין, להחדיר לנוסח הסופי סעיפים שיחייבו את הקבלנים להקצות בכל פרויקט דירות להשכרה, דירות קטנות, דירות בנות השגה. שוב ושוב ההצעות האלה נהדפו על ידי רוב קואליציוני אוטומטי. מישהו כאן דאג ליזמים, ושכח את הציבור.

הוצאת היתר בנייה היא הליך בירוקרטי שצריך לזרז ככל הניתן. בתכנון, לעומת זאת, החיפזון מהשטן. באחד הדיונים שאל ח"כ יעקב אדרי, קדימה, מי יחייב את הקבלן לבנות בית ספר בשכונה שתתוכנן במהירות הבזק. "גבי", הוא פנה לגבי גולן, נציג לשכת ראש הממשלה, "זו בעיה גדולה מאוד. אני אומר לך שבשכונות האלה לא יהיו שום מבני ציבור". גולן השיב: "ועוד איך יהיו. כשהקבלן חותם עם הרשות המקומית על הפיתוח, בין היתר גם חותמים על הקמת חלק ממבני הציבור, כי חלק ממבני ציבור, מה שחובה, זה עובר דרך משרד החינוך".

אדרי: "אני מבקש שיירשם בפרוטוקול שאין התייחסות לנושא של מבני ציבור. לא יהיו מבני ציבור. אין שום סנקציה, אין שום אחריות בשום דבר. זה הכל כללי. מי יבנה שם גני ילדים, מעונות יום? יהיו שכונות בלי מוסדות ציבור".

כאן התערב דב חנין: "חבר הכנסת אדרי, מי יבנה בתי כנסת?". את הרמז הבינו כולם: בכמה שכונות שנבנו בשנות התשעים במסגרת חוק הוול"לים, אביו הרוחני של החוק הנוכחי, שכחו לתכנן בתי כנסת. זה היה רק אחד משורה ארוכה של מפגעים ומחדלים שנבעו מהתכנון המואץ. "כן, גם בתי כנסת זה חשוב", חתם אדרי את הדיון.

לפני מספר חודשים פרסם המשרד להגנת הסביבה נייר עמדה מפורט, מנומק, בו נכתש חוק הווד"לים סעיף אחר סעיף. "המשרד מתנגד נחרצות להצעה", נכתב במסמך, "המנגנון המוצע אינו נותן מענה לבניית דירות למגורים ויוביל לפגיעה בלתי סבירה בציבור ובסביבה. . . החסמים למימוש יחידות הדיור אינם היעדר מלאי תכנוני או עיכובים במערכת התכנון, אלא עיכוב על ידי יזמים שרוצים להעלות את ערך התוכנית, צורך בעתודת תשתיות או בביצוען, קשיי שיווק וכיוצ"ב. . . התוכנית יוצרת פגיעה בלתי סבירה בסביבה החופית, ובלי שהציבור יכול להתנגד להפקעת החוף מידיו" .במליאה, הצביע השר להגנת הסביבה גלעד ארדן בעד החוק. משמעת קואליציונית.