הזכות למים היא חלק מהזכות לקיום אנושי בכבוד, שזוכה להגנה חוקתית מכוח הזכות החוקתית לכבוד האדם, כך קבעה אתמול (ראשון) שופטת בית המשפט העליון בדימוס, איילה פרוקצ'יה.

פרוקצ'יה, יחד עם עדנה ארבל וספי אלון, פרסמו פסק דין בערעור שהגישו שישה תושבים בדואים מיישובים בלתי מוכרים בנגב, שערערו על פסק הדין של בית הדין לענייני מים מ-2006, שדחה את בקשתם לחיבור לצינור מים של מקורות.

שופטי העליון הכריעו בשאלה באיזו מידה עומדת לבדואים המתגוררים ביישובים לא מוכרים בנגב, זכות משפטית לתבוע מהמדינה להתקין עבורם נקודות חיבור פרטיות למים בבתיהם, כאשר מסופקים להם מים בשני אופנים חלופיים. ב-2006 דחה בית הדין לענייני מים את בקשת הבדואים המתגוררים בנגב לספק להם נקודות חיבור פרטיות למים בישובים הבלתי מוכרים, לאורך קווי המים של חברת מקורות.

אתמול קבעה פרוקצ'יה כי ההתיישבות הבלתי-חוקית של הבדואים ברחבי הנגב הפכה להיות בעיה לאומית ממדרגה ראשונה, שהשלכותיה הן רחבות היקף בכל תחומי החיים וכי היא מהווה "עשיית דין עצמית" של קבוצות אנשים, הבוחרות להן, על דעת עצמן, מתי והיכן להתיישב.

לפיכך קבעה פרוקצ'יה, כי כאשר תושבי ישוב בלתי-חוקי מבקשים לאשר להם התחברות למים הישר לבתיהם, רשאי מנהל הרשות להתחשב באי-חוקיות ההתיישבות, ובפגיעה בחוק ובסדר הציבורי הכרוכה בה. "יש להבטיח בכל מקרה נגישות סבירה למקורות מים ברמה המינימלית, גם אם לא בדרך של התחברות פרטית לבתי היישובים הבלתי-חוקיים", אמרה פרוקצ'יה.

עו"ד סאוסן זהר, מנהלת היחידה לזכויות חברתיות-כלכליות במרכז עדאלה אמרה אתמול כי "למרות החשיבות העקרונית של קביעת בג"ץ, ובמיוחד לאור פסיקות קודמות ששללו את זכויותיהם של תושבים אלה באופן טוטאלי, לצערנו בג"ץ לא קבע כי הזכאות לזכות זו הינה שוויונית ביחס ליתר אזרחי מדינת ישראל, במקום זאת הוא קבע כי לתושבים אלה ישנה זכות ל"נגישות מינימאלית למקורות המים", בפסק הדין העניק בג"ץ משקל בלתי הוגן להיותם של הכפרים לא מוכרים וזאת למרות שרוב התושבים אינם פולשים לקרקעות עליהם יושבים כאשר הממשלות הן האשמות באי הסדרת מעמדם".