במאמר שפרסם לאחרונה ביומון העם, ביקש מה ג'יין טאנג, מנהל הלשכה הלאומית לסטטיסטיקה, להבהיר בפני אזרחי סין מספר עובדות הנוגעות למעמדה של מדינתם בכלכלה העולמית. המאמר היה גדוש בנתונים סטטיסטיים מפתיעים, בייחוד לנוכח העובדה שמדובר במדינה שעקפה לפני מספר חודשים את יפן ותפסה את מקומה כמעצמה הכלכלית השנייה בגודלה בעולם. על כך מוסרת סוכנות הידיעות הסינית "סינחואה".
לפי המאמר, 38.1% מהאוכלוסייה הסינית עוסקים כיום בחקלאות, לדבריו
"שיעור גבוה להפליא לכל הדעות". בנוסף, 27.8% עובדים בתעשייה ו-34.1% מועסקים במגזרי המסחר ושירותים – כמחצית ממספרם של המועסקים במגזרים אלה במדינות מפותחות. שיעור המועסקים בענף התעשייה הסיני זהה לשיעור שאפיין את ארה"ב בשנים 1910-1870.
התוצר המקומי הגולמי הוא ללא ספק מדד חשוב ביותר. הוא מתאר את חוסנה הכלכלי של המדינה ועלייה בשיעורו מעידה על גידול במחזור הפעילות הכלכלית במשק. במילים אחרות, עלייה בתמ"ג היא דבר חיובי לכל הדעות ובשנים האחרונות רשם התוצר המקומי הסיני צמיחה בשיעורים חסרי תקדים.
מה ג'יין טאנג, מנהל הלשכה הלאומית לסטטיסטיקה של סין (צילום: סינחואה)
"כיום, לאחר שלושה עשורים בהם הפכה סין ממדינה רעבה למעצמה כלכלית משגשגת ויציבה שאזרחיה אינם רעבים עוד ללחם. אך מי שממשיך לזלול גם לאחר ששבע סופו להשמין, ושומן, כמו שכולנו יודעים, אינו הופך אנשים לחזקים יותר. אותו עקרון בדיוק חל גם על הצמיחה הכלכלית. מדינה שנשענת על מודל כלכלי המורכב כולו מפעולות מוכוונות תמ"ג שכל תכליתן היא הגדלת מחזור הפעילות הכלכלית, סופה למצוא עצמה צוללת לתוך מעגל קסמים אכזרי של כשלונות כלכליים. כאשר דברים נעשים אך ורק מתוך ראייה תמ"גית, המשק אמנם זוכה לזריקת מרץ בטווח הקצר, אך האם מישהו עצר לרגע לחשוב על ההשלכות לטווח הארוך?" שאל מה.
תעשיית הברזל והפלדה הסינית היא דוגמה קלאסית שממחישה היטב את הנקודה. בשנים האחרונות הגבירה התעשייה את כושר הייצור שלה והרחיבה את פעילותה באופן נמהר וללא תכנון אסטרטגי יעיל וראוי. נכון להיום, סין אמנם נחשבת ליצרנית הפלדה הגדולה בעולם, אך מדובר בתעשייה לא רווחית ולא יעילה שמתנהלת ללא אלטרנטיבה וללא תחרות, מה שממקם אותה בעמדה חלשה מבחינת המעמד שלה ויכולות ההתפתחות שלה בשווקים הגלובליים.
בניגוד למנהגו בעבר, הציע הפעם מה ג'יין טאנג במאמרו ניתוח מקיף ומפורט שחורג הרבה מעבר לנקודת המבט הצרה הבוחנת את מצבה הכלכלי של סין רק מבעד למשקפי התמ"ג. מה הצביע על כך שכמות המשאבים לנפש בסין נמוכה משמעותית מהממוצע העולמי, כמות התבואה לנפש היא 26.5% מזו בארה"ב ורזרבות הנפט והגז נמוכות ב-10% מהממוצע העולמי.
מבחינת פריון העבודה, מדד לתפוקת העובד לשעה, "לא רק שסין נגררת הרחק מאחורי המדינות המפותחות, היא גם מפגרת אחרי לא מעט כלכלות מתעוררות". בשנת 2008 עמד מדד התוצר למועסק על 5,855 דולר, 5.9% בלבד בהשוואה למועסק בארה"ב. משמעות הדבר היא שעובד אמריקני אחד מייצר שווה ערך לזה ש-16 עובדים סינים מייצרים.
גם מבחינת מדד צריכת משאבים לנפש, בעיקר משאבי אנרגיה מתכלים, ניצבת סין במקום לא מחמיא בין מדינות העולם. בשנת 2009 תפס התמ"ג לנפש נתח של 8.6% מהתמ"ג העולמי, אך במקביל, צריכת הפחם והנפט לנפש עמדה על 46.9% ו-10.4% בהתאמה מהצריכה העולמית. באותה השנה בדיוק, עמד התמ"ג האמריקני על 24.3% מהתמ"ג העולמי, כשצריכת הפחם והנפט לנפש תפסה 15.2% ו-21.7% בלבד מהצריכה העולמית, בהתאמה. גם יפן הציגה נתונים מרשימים באותה השנה, כשהתמ"ג שלה עמד על 8.7% מזה העולמי, אך צריכת הפחם והנפט, בהשוואה לצריכה העולמית, עמדו על 3.3% ו-5.1% בלבד.
מה ג'יין טאנג משום מה לא התייחס במאמרו למשאב חשוב נוסף – משאב המים. סין סובלת כיום ממחסור חמור במים לצריכה אישית, כשכמות המים לנפש עומדת על כ-25% בלבד מהכמות המומלצת על ידי ארגון הבריאות העולמי.
