כוחות גדולים של חיילים משאירים הרס רב מאחוריהם לאחר שהכריזו סגר טוטאלי במשך ארבעה ימים שלמים על הכפר עווארתה. זה קרה יום אחד לאחר הרצח של משפחת פוגל בהתנחלות איתמר. כך מסר דובר רופאים לזכויות אדם (רל"א). לדבריו "כבר בדרך לשם היה אפשר לחוש את אותותיו של החנק שנפל בחלקם של תושבי עווארתה ותושבי הכפרים הסמוכים כמו חווארה".

עווארתה, כפר פלסטיני בנפת שכם (מרחק של 8 ק"מ מהעיר שכם) שממוקם על שלוש גבעות (גובה 560 מ') הוא כפר עתיק ויעידו על כך מבנים שונים וקברי צדיקים מוסלמים שמביאים לכפר הרבה עולי רגל מהאזור. בכפר חיים כיום כ 6000 תושבים ולו ארבע כניסות ראשיות. הרוב המוחץ של התושבים עבד עד ל 1985 (עת הקמתה של ההתנחלות איתמר על אדמות הכפר), בחקלאות. אדמות החקלאות השתרעו על שטח של 16000 דונם, אך כאמור 12000 דונם הופקעו מהתושבים לשם הקמתה של איתמר שהמרחק ממנה עד לבית הכי קרוב אליה (בצידה המערבי של עווארתה) לא עולה על 500 מטרים.

כבר בכניסה לכפר אפשר להתרשם שהאנשים כאן עברו חוויה קשה. הם נראים עייפים, מתוחים ויותר מכל זועמים. מראות ההרס פזורים כמעט בכל מקום. גם בבניין המועצה נגלים לעין מראות של הרבה דלתות שבורות, ארונות פרוצים ושברי זכוכית שנערמו בצד כעדות להרס שהותירו החיילים מאחור. חדרי המועצה המו אדם. פעילות ופעילים בינלאומיים שבאו להביע סולידריות, נציגות ונציגים של האו"ם, פעילות ופעילים משכם שבאו לעזור בניקיון והחזרת הסדר, פעילות מחסום ווטש ואחרים. ראש המועצה, כמו רבים בכפר, נשמע צרוד. חרף העייפות שנגלית על פניו הוא מדבר במרץ רב, מתאמץ להעלות חיוך מנומס על פניו הנפולות. אך למרות הכל הוא מקפיד על מסירת מידע מדויק ולא מרשה לעייפות להביס את יושרו שהנוכחים למדו להעריך עם חלוף הזמן. לא פעם הוא שלח אנשים להביא עדים שיספרו לנו על חוויותיהם ממקור ראשון בשביל להימנע ממתן מידע לא מדויק.

מהעדויות השונות שנאספו התקבלה תמונה די קשה. האנשים מספרים שכוחות גדולים של צבא נכנסו לכפר לאחר שחסמו את ארבע הכניסות לכפר באופן הרמטי. תחילה הם השתלטו על כ 50 בתים והמירו אותם ל "בסיסים צבאיים" זמניים. הכרוז הכריז ברמקול על עוצר מלא וקבוצות של חיילים שמנו כל אחת (לפי הערכות של התושבים) כ 17 חיילים התחילו לפרוץ באופן סיסטמתי לבית אחר בית. כל קבוצה של חיילים לוותה בשני כלבים ואיש שב"כ שלא היה מוכן מוכן להזדהות בשם. מהעדויות מתקבלת תמונה של קוד התנהגות קבוע: החיילים פורצים לבית, שוברים רהיטים, ארונות וכל הבא ליד, כשאיש השב"כ בוחר באחד מהחדרים של הבית וממיר אותו לחדר חקירות. ילדותים קטנות וזקנותים מוכנסים לחדר אחר וננעלים שם. השאר מתבקשים להתפשט ולעמוד בעירום מלא עד שמסיימים לתשאל אותם.

ביום השני לעוצר בשעה 9 בבוקר לערך הכרוז קרא לכל התושבים בגילאים בין 15 עד 40 להגיע לבית הספר התיכון לבנות. ברגע שכולם הגיעו לחצר בית הספר חיכו להם שוטרים שלקחו מהם טביעות אצבעות ודגימות רוק. לאחר מכן הם היו נתונים שוב לחקירות. ביום השלישי התמקדו החיילים בהרס המתקנים והמבנים הציבוריים. הם נכנסו למרפאה של הכפר, למרכז לימודי הקוראן, לבניין המועצה המקומית ולמתנ"ס.

לדברי רל"א: "בכל המקומות הללו הם השאירו הרס רב אחריהם. שברו רהיטים, דלתות, חלונות, כספות ומחשבים. במתנ"ס היינו לעדים להרס הגדול מכולם. החיילים פשוט לא השאירו שום דבר במקומו. באותו יום הגיחה קבוצה של מתנחלים מאיתמר (כ 250 מתנחלים לערך) לשולי השכונה המערבית והתחילו לזרוק אבנים על הבתים של התושבים הנתונים תחת עוצר. כשההפצרות של הפלסטינים בחיילים לעצור את המתנחלים לא הניבו דבר, התושבים הפלסטינים שברו את העוצר והתחילו לצאת מהבתים על מנת להניס את התוקפים. רק אז ניאותו החיילים להרחיק את המתנחלים מהשכונה והחזירו את העוצר לעטרתו. בתקיפה זו (בעידוד לפחות פסיבי של החיילים) של המתנחלים נפצע לפחות תושב אחד, איאד עוואד, מורה בית-ספר. הוא נפצע קל ביד מזריקת אבן. באותו לילה נעקרו קרוב ל 150 עצי זית מאדמתו של פארס עוואד וזאת לעיני החיילים".

בהתייחסם לעיכובים של צוותים רפואיים ציירו התושבים, צוות המרפאה המקומית ועובדי העירייה תמונה אחת ואחידה שעולה ממנה מדיניות של עיכוב סיסטמתי מצד המת"ק (שנציג שלהם נכח בכפר בזמן העוצר) והחיילים:

* בתו, בת ה 11 חודשים של חבר המועצה סלימאן קוואריק הייתה עם חום 40 מעלות כשהוריה הזמינו את האמבולנס בשביל להעביר אותה לבי"ח רפידיא בשכם. הם הזמינו את האמבולנס בשעה 7 בערב לערך והצליחו לעשות תיאום אל מול המת"ק. האמבולנס לא הורשה להיכנס ורק בשעה 22:30 ניתנה להם הרשות להעביר את התינוקת במונית לאחת הכניסות של הכפר. שם חיכה להם האמבולנס.

* סאווסן עבד אלג'וואד, אישה בחודש התשיעי להריונה, קיבלה צירים ובעלה ביקש לצאת איתה לבי"ח. הם נאלצו לחכות 4 שעות שלמות למרות שהאמבולנס היה במרחק דקות ספורות מביתם, בכניסה לכפר.

* לאייקה עדנאן בדאווי, אישה מבוגרת וחולת סכרת הייתה צריכה לקבל זריקה. למרות התיאום המהיר יחסית עם המת"ק היא נאלצה לחכות יותר מ 4 שעות עד שאושר לה לצאת לבי"ח בשכם.

בנוסף לעיכובים בהגעתם של צוותים רפואיים התקבלו הרבה תלונות על גניבות שהתבצעו על ידי החיילים: ג'מאל עזאן נאסר טען שהחיילים גנבו מביתו 6000 שקלים ו 100 דינרים ירדניים, עלי סעאדה דראוושה טען שהחיילים גנבו מביתו 2400 דינרים ירדניים שהמשפחה חסכה עבור הוצאות לניתוח של אחיו שסובל מסרטן בגרון, נאהד תכרורי, אחות במרפאה המקומית טענה שהחיילים גנבו מהמרפאה 204 שקלים וראש המועצה המקומית קייס עוואד טען שהחיילים גנבו ממשרדו במועצה 500 שקלים.

דובר רל"א הדגיש "לסיכום, צריך לציין שחלק גדול מהתושבים חש שהכיבוש על כל מוסדותיו ניצל את מעשה הרצח באיתמר על מנת להוציא לפועל את תוכניתו להפקיע עוד יותר אדמות מהכפר (ההערכה היא שיופקעו כ 40 דונמים לטובת סלילת הכביש) לטובת ההתנחלות איתמר. כעדות וחיזוק לטענה שלהם הם מספרים שכבר בימים הראשונים של העוצר החלו עבודות לסלילת כביש חדש באורך 500 מטר שאמור לחבר את ההתנחלות לכביש בעוקף של יצהר. סגן ראש המועצה ליווה את האורחים ואנשי התקשורת לשדות המערביים של הכפר והראה לנו את עבודות סלילת הכביש. מן הסתם, הכביש נבנה על האדמות של הכפר.55 צעירים נעצרו במהלך ארבעת הימים".