מאת אפרים דוידי
בעת כתיבת שורות אלה, שביתת העובדים הסוציאליים נכנסה לשבוע השני. איגוד העובדים הסוציאליים מתעקש (ובצדק!), על החלת ההסכם הקיבוצי על כלל המועסקים במקצוע ועל תוספות שכר משמעותיות. דרישות אלה מנוגדות בתכלית למדיניות הניאו-ליברלית של ממשלת הימין. זו הממשלה, שגייסה את שר הרווחה ה"חברתי" בחצי משרה משה כחלון (ליכוד), אשר קרא מעל בימת הכנסת להפסיק את השביתה; ואת סגן שר האוצר "החברתי" יצחק כהן (ש"ס), המצדיק כל פגיעה ברווחה ובעובדים בה.
כפי שכתב העיתונאי חיים ברעם (11.3) במקומון הירושלמי "כל העיר", בהתייחסו לשביתת העו"סים:
"המדיניות הכלכלית חברתית בישראל מושתתת על שכר נמוך, בעיקר במגזר הציבורי, על ריסון התארגנות העובדים, על הסתה נגד השכירים, על מיסוי נמוך להון ועל העברת נכסי המדינה לידיים פרטיות, בעיקר זרות או בשותפות עם זרים. התמיכה בהפרטות על חשבון הציבור ובעיקר על חשבון השכירים הייתה משותפת לרוב המפלגות, ואפילו יוסי ביילין 'השמאלי', שעמד בראש מרצ, תמך בהן בהתלהבות. בהדרגה קעקעה המדינה, אחרי שמיסדה את שיתוף הפעולה ההדוק בין בעלי ההון הגדול לבין השלטון באמצעות משרד האוצר, את הבסיס הארגוני והפוליטי של מעמד השכירים, הצליחה במדיניות 'הפרד ומשול' בין מקבלי המשכורות הגבוהות לבין הרוב, הזוכה לשכר עלוב, וכך ניצחה בהתנהלות שלה נגד מאבקי העובדים".
ועוד הוסיף ברעם:
"ההסתדרות הסתפקה בדרך כלל בהישגים צנועים שלא שינו את המגמה הניאו-ליברלית ולא את הבסיס המעמדי שעליו מתנהלת הכלכלה… אם יו"ר ההסתדרות עופר עיני נוסע לו לארצות הברית ומפקיר את העובדים הסוציאליים השובתים, הוא משדר בכך את אדישותו לגורלם. בצעד שלו מגולמת גם משמעות סמלית: עסקן התומך בסדר הכלכלי-חברתי הקיים ורק עומד על שיפורים קוסמטיים ידועים, לא יכול להנהיג מהפכה חברתית, ואפילו לא שביתה או מחאה ראויות לשמן".
עובדים שקופים ומופרטים
התעקשות האיגוד להחיל את ההסכם הקיבוצי על כל העובדים הסוציאליים אינה מקרית. כתוצאה ממדיניות הממשלה, הגורסת שכר נמוך והפרטה, מעריכים, כי מספרם של המועסקים בעמותות ובחברות עסקיות, הפועלות בתחום הרווחה, הוא כ-6 אלפים – יותר משליש מכלל העובדים הסוציאליים. מספרם המדויק אינו ידוע, כיוון שרובם אינם מאורגנים במסגרת האגוד. הם עובדים בשירותי רווחה שהופרטו, מועסקים ישירות בידי העמותות וחברות עסקיות, וישנם העובדים ברשויות המדינה או ברשויות המקומיות, אך מועסקים באופן עקיף בידי עמותות, שמתפקדות כחברות כוח אדם לכל דבר ועניין.
בסקר שערך ד"ר רוני קאופמן בקרב בוגרי תואר ראשון בעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון נמצא, כי שלושה רבעים (75%), מבין המשיבים, מצאו תעסוקה בעמותות ובחברות עסקיות. סקר קודם, שנערך בקרב עובדים סוציאליים המועסקים בעמותות ובשירותי רווחה מופרטים מצא, כי 38% מעובדי העמותות לא קיבלו קרן השתלמות; 37% לא קיבלו ימי הבראה; 58% לא קיבלו ימי השתלמות. הם מוגדרים כ"עובדים שקופים ומופרטים".
רובם של המשיבים עובדים במקומות עבודה קטנים (79%) ואינם זוכים להגנת ועד עובדים. רק מחציתם חברים באגוד העובדים הסוציאליים. בראיונות שנערכו, רבים מהעובדים דווחו על כך, שהם חוששים לסנגר על עצמם, פן יפוטרו לאלתר.
המפתח להצלחת השביתה
כדרכה, ההסתדרות עוסקת ב"פישור" וב"גישור", ולאו דווקא בתפקידה המרכזי: לקדם את המאבק המעמדי. הדרישות של איגוד העובדים הסוציאליים, שהן במרכז המאבק, אינן עולות בקנה אחד עם מדיניות ההסתדרות: האיגוד תובע אחדות מעמדית ותוספות שכר ריאליות. כך, שהצלחת השביתה (או כישלונה) טומנת בחובה הקשרים פוליטיים ומעמדיים רחבים יותר מסכסוך עבודה רגיל. יש השואלים "אם ההסתדרות לא תומכת בדרישות אלה, מדוע היא חלק מן המאבק?" והתשובה היא פשוטה: זהו הלחץ מלמטה. לחצם של הפעילים מן השורה, הוא המכתיב את הקצב, ולאו דווקא היו"ר עיני, המסתובב בחו"ל.
אין לשכוח, כי במסגרת איגוד העובדים הסוציאליים קמה בשנים האחרונות רשימה של צעירים, הפעילים עד מאוד, רשימת "עתידנו". יחד עם "עו"סים שינוי", הפועלת בקרב הסטודנטים לעבודה סוציאלית באוניברסיטאות והמכללות, הן גורם מזרז של המאבק, ואף קובע את הרחבתו והעמקתו. פעילות ופעילים אלה בלטו בהפגנות האחרונות, שנערכו ברחבי הארץ, במטות השביתה, ואף בשביתה דה-פקטו, שפרצה בחוגים לעבודה סוציאלית במוסדות להשכלה גבוהה ברחבי הארץ בתמיכה בשובתים.
כאמור, השביתה טרם הסתיימה. כדי שהיא תסתיים במהרה ובהצלחה, יש צורך לגייס את כלל העובדים, את כל המטופלים בשירותי הרווחה ואת הסטודנטים, למחאה המונית וברחובות. איגודים שונים, כגון ההסתדרות הרפואית והסתדרות המהנדסים, כבר הביעו תמיכה בשובתים. גם ארגוני הסגל הזוטר באוניברסיטאות והתאחדות הסטודנטים מוכנים להתגייס. השלטון המקומי מתכנן גם הוא שביתה השבוע בתמיכה בשובתים. רק ההסתדרות נותרה ללא מענה מול הזעקה העולה מן השטח.
בכותרת הראשית בפתח הגיליון הקודם של "זו הדרך" (9.3) נכתב: "ייענו מייד תביעות העוס"ים!". מאז פרסום הגיליון הושגו כמה הישגים: הממשלה קיבלה את עקרון הכללת כלל העובדים הסוציאליים במסגרת תוספות השכר; נערכו הפגנות המוניות ולוחמניות מקרית שמונה בצפון ועד לבאר-שבע בדרום – דרך תל-אביב, חיפה, ירושלים וסחנין; וקיימת תמיכה עממית גורפת בשובתים. נותרה רק ההתגייסות ההמונית של תומכי השביתה.
ניצחונם של העובדים הסוציאליים יהיה ניצחונם של כלל העובדים בישראל. מזה פוחדת ממשלת ההון שבשלטון. למרבה הצער, זהו גם הפחד של ראשי ההסתדרות.
